בית יצחק - קבוע ספיקות יד

כר"ח ונאמר דרוב וקרוב הולכים אחר הקרוב רק משום דאצנועי בגוי' לא מצנע לכך מחלק דבעינבי מצנע ושפיר יש להלך אחר הקרוב מכל מקום הוא דוחק לומר כן דהש"ס חלק בין עינבי לחמרא שלא אליבא דהילכתא לדידן דקיי"ל כר"ח אבל לפמ"ש א"ש דבאמת קאמר הש"ס לדידן אף דקיי"ל כר"ח מכל מקום כיון דהוה קבוע וזה לא מקרי פירש כמ"ש לכך אסור

ובזה מתורץ דברי הרמב"ם במה שתמהו עליו המפרשים במ"ש (פ"י מהלכות מ"א הלכה י"ג) שכתב הך דינא דחביות יין שנמצא בפרדס של ערלה וכ' שם ג"כ הך טעמא דלא היה מצניע שם וכ' ג"כ החילוק בין עינבי לחמרא וכבר תמה עליו בלח"מ וכרו"פ ושאר אחרונים דהא הך שקלא וטריא נקט הש"ס לפום מאי דס"ד דלא כר"ח אבל לפי מאי דקיי"ל כר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אפילו עינבי שרי והוא תמוה לכאורה אבל לפמ"ש א"ש דהרמב"ם הוקשה לו ג"כ מה דאמר בש"ס הך חילוקא דבין חמרא לעינבי דאין זה נצרך למאי דקיי"ל כר"ח לכך ס"ל דבאמת גם לדידן איתא להאי דינא והיינו משום דזה נקרא קבוע ולא פירש וא"כ בנמצא בפרדס אין שייך לילך אחר הרוב בעינבי כמ"ש

ועפ"ז עולים ג"כ כהוגן דברי הטור והמחבר (יו"ד סימן רצ"ד סעיף י"א) דאם נמצאו ענבים טמונים בכרם אסורים והוא ממ"ש כאן בש"ס אבל עינבי מצנעי ולפי המסקנא דקיי"ל כר"ח אין נ"מ בזה כמ"ש ובאמת תמה הט"ז על המחבר והוא בעצמו קושית המפרשים על הרמב"ם ולפמ"ש א"ש. ומ"ש הט"ז שם בכאן עדיף יותר מקורבה דמוכח דכאן נמצא כאן היתה יעו"ש אין בזה הכרח כ"כ דכיון דקיי"ל דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב: אפילו בקורבה דמוכח אין לחלק בין מוכח הרבה למוכח מעט ועיין בלח"מ שם שתירץ דברי הרמב"ם וכ' שם דכיון דרוב זה אינו ברור דהא איכא רובא דעלמא דעובדי כוכבי' והוה כיי"נ: וצ"ל כפי' התוס' שם דמיירי ברוב גנבי ישראל יעו"ש שהאריך להוכיח דאין זה רוב גמור ודברים אלו תמוהים חדא מדוע לא זכר הרמב"ם דמיירי ברוב גנבי ישראל כמ"ש הלח"מ בעצמו שם ועוד דכיון דמיירי ברוב גנבי ישראל א"כ מדוע לא היה רוב גמור ואיסור ערלה לא שייך בזה דרובא דעלמא לא הוי ערלה ועיין בהג"ה אשר"י דפסק דגם בענבים מותר לדידן דקיי"ל כר"ח וז"ל נ"ל דלדידן דלא אזלינן בתר קירבה אלא בתר רובא אפילו ענבים שרי דלא אמרינן משל ערלה הם דלכל הפחות הוה להו ספק ערלה דשרי בחו"ל יעו"ש ולכאורה דבריו תמהים למה הוצרך לטעמא דספק ערלה. בחו"ל כיון דבאמת קיי"ל כר"ח דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב ולכך נ"ל דהוא ס"ל באמת כמ"ש דלא מקרי פירש והוה לי' קבוע וכמחצה על מחצה דמי

אך ברא"ש איתא בפירוש בפרק לא יחפור דאפילו ענבים נמי שרי משום דקיי"ל כר"ח דאזלינן בתר רובא וא"כ צ"ל לשיטתו דס"ל דזה מקרי פירש וצ"ל דהרא"ש ס"ל כיון דאנן אמרינן דמרוב כרמים באו א"כ לגבי כרמים אחרים מקרי פירש שפיר דהא לא נמצא כי אם בכרם אחר של ערלה לא באותם כרמים ואף דיש להסתפק ג"כ שמא מאותו כרם של ערלה הם ושם לא נקרא פירש כמ"ש וא"כ יצא לנו דין חדש דבהיו כאן רוב חנויות כשירות וא' של נבילה ונמצא בשר מושלך שם בחנות של איסור נקרא פירש ואזלינן בתר רוב חנויות כל שיש להסתפק שבאו משאר חנויות או לא וי"ל ג"כ דברי הטור והמחבר שדעתם שקרוב יותר לומר שבאותו כרם היו וכמ"ש הט"ז שם דעדיף יותר מקורבה וכיון דמדברי הרא"ש מוכח להדיא הך דינא ומדברי הטור והמחבר אין הכרח שחולקים ע"ז שי"ל כטעמו של הט"ז וכן מוכח קצת מלשון הטור והמחבר שכתבו הטעם לאיסור משום דקרוב כו' נראה לפסוק כן לדינא

אמנם בדין חנויות נראה דהכל מודים בזה דיש לאסור דדוקא התם גבי עינבי דניכר שנגנבו הענבים ויש קצת סברא לומר דלא היה מצניע שם כיון שגנב משם רק דבעינבי אין זה ברור שלא יצניעו שם וכיון דאיכא למימר דלפעמים דרך להטמין שם בזה יש מחלוקת הפוסקים אם תולין דהוא ודאי מאותו כרם או לא משא"כ בנמצא בשר מושלך בחנות האסורה ואין ידוע אם היה בדרך גניבה או שנפל מעצמו ע"ג קרקע ודאי דניכר הדבר שהוא משל אותו חנות ואין שייך לומר כאן דניזל בתר רובא

אמנם אם היה הבשר מוצנע וניכר הדבר שהוא בדרך גניבה בהא דמיא ממש להא דעינבי בפרדיסא ותליא במחלוקת הפוסקים ולפי מה שהכריע בש"ע להחמיר משום דקרוב יותר לומר דהוא מן אותו הכרם א"כ בנמצא בחנות הטריפה יש להחמיר אכן אם הי' רוב החנויו' מוכרו' בשר טריפ' וא' מוכר' בשר כשר ונמצא בחנו' הכשיר' בזה נלע"ד דאין להקל כיון דבאשר"י מפורש דגם בזה אזלינן בתר רובא וגם בהג"ה אשר"י התיר מטעם ספק ערלה א"כ ס"ל דהוי ספק ממש ודאי דיש להחמיר דנראה דגם הטור והמחבר לא כתבו כן רק לחומרא ולא לקולא

סימן י

דין אם יש לנו ספק אם בעת הפרישה מן הקבוע היה איסור בקבוע

יש להסתפק באם לא הי' ידוע לנו שהי' איסור בקבוע בעת שלקח מן הקבוע כגון שידענו שיש כאן חנות אחד מוכרת בשר טריפה וראינו א' יוצא מן המקולין ושכח אח"כ מאיזו מקולין לקח וא"י אם הי' בשר טריפה במקולין של איסור בעת שלקח מן הקבוע אם לאו די"ל דלא אמרינן קבוע אא"כ היה ודאי איסור קבוע בחנות בעת שלקח ובודאי היתר בחנויות של היתר משא"כ בא"י כלל א"כ אין זה מיעוט ורוב במציאות דהא עיקר הטעם דקבוע כמחצה על מחצה דמי משום דהאיסור ניכר במקומו ודבר שאין לו ביטול הוה כמחצה על מחצה משא"כ כאן שנולד לנו הספק אם הבשר הוה הי' מהחנות האסורה ואם היה שם בשר כלל או לא ואם היה כלל בשר בחנויות המותרות או לא וא"כ בדין זה לא שייך כלל איסור ידוע שאין מתבטל וא"כ הרי ספק היאך היה הדבר בזה שפיר י"ל כיון דהמותרות הם תמיד רוב בודאי יותר נוטה לומר דחתיכה זו הוא כשירה ומסתמא היה בשר ברוב החנויות ולא במיעוט או אפשר כיון דעכ"פ קבוע חנות א' המוכרת טריפה ביניהם אף דלא ידעינן אם היה שם בשר כלל ג"כ אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי והנה בפרק הרואה (ברכות דף נ"ג ע"א) איתא ת"ר הי' מהלך חוץ לכרך ורואה אור אם רוב כותיים אינו מברך אם רוב ישראל מברך ופריך שם הא גופא קשיא אמרת אם רוב כותיים אינו מברך הא מחצה על מחצה מברך והדר תני אם רוב ישראל כו' ומשני ה"ה דאפילו מחצה על מחצ' מברך כו' וכן פסקו הפוסקי' וכן מבואר בש"ע (א"ח סימן רנ"ח סעיף ז') ועיין מ"א שם שהקשה על הא דקאמר ברוב כותים אינו מברך דהא הו"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי ובזה הא דקיי"ל דמברך ותירץ שם דהאור שנראה לאדם מקרי פירש יעו"ש

ולענ"ד הוא תמוה הא בכל רגע מתוסף האור שדבר הנדלק הוא מסתלק תמיד והאור הנוסף בכל רגע קטנה הוא מתחדש מדבר הנשרף כידוע לחכמי הטבע וא"כ מקרי רואה הפרישה בעת שהוא מברך ובפירש לפנינו הא דמיא ללקח מן הקבוע כמו שיתבאר בסימנים הבאים ולא דמיא לדיבור דנפק מפומייהו דסנהדרין דמקרי פירש כמ"ש המפרשים דשם הדיבור אינו ניכר ולא שייך בו פירש לפנינו משא"כ באור של אש דהוא דבר ניכר ונרגש ולכן נלע"ד כמ"ש דבזה לא שייך לומר כל קבוע כו' כמ"ש דהא אין זה דבר ידוע שלעולם מדליקין אור בכל בית בכותים או בישראל ולכן הו"ל ספק אם היה כלל בבית של כותים או בבית ישראל רק משום דרוב דיירי העיר הם כותים אמרינן דמסתמא האור הוא של כותים ולפמ"ש אין זה קבוע וא"כ א"ש ויש לפשוט משום ספיקא דידי: ועיין באלי' רבא שהקשה ג"כ על מה דקאמר התם ואם מחצה על מחצה מברך הא הוי ספק ברכות ולהקל

ולענ"ד לא קשיא מידי לפמ"ש שם דגם בכותים מדינא היה ראוי לברך עליו דהא איסורא אזיל לי' והא אחרינא הוא וכמ"ש שהאור מתחדש בכל עת ורק משום גזירה אמרו דלא מברכין עליו דגזרינן משום ראשון ועמוד ראשון. ולכך בספיקא השוה ודאי דאין להחמיר וכל ספק גזירה שלהם להקל ומוקמינן אדינא ומזה יהי' קצת ראי' למה שפלפלו האחרונים בהא דקיי"ל ספק ברכות להקל משום חומרא דלא תשא אם יש ס"ס לברך אם מברכין ולפמ"ש מוכח דמברכין דהא ידוע שס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן דמיא בכל מילי וכמו דמברכין כאן בספיקא דרבנן כמו כן בכל ס"ס וע"ש בסוגיא דריח איתא נמי היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב עובדי כוכבי' אינו מברך ואם רוב ישראל מברך והעתיקו ג"כ לשון זה (בש"ע סימן רי"ז סעיף ז') ומהתימא על מה דלא פריך הש"ס ג"כ כאן הדיוקים אהדדי ואפשר דסמך הש"ס ג"כ אמה דקאמר בתחילה גבי אור דנקט סיפא אגב רישא וה"ה הכא במחצה על מחצה מברכין: וצ"ל הטעם ג"כ משום דכאן במחצה על מחצה הוא רובא. להיתרא דהא עיקר הטעם מה דאין מברכים על הבשמים של עובדי כוכבי' הוא משום דסת' מסיבת' לכוכבי' ומזלו' ובודאי דלא דוקא קאמר דאין בנמצא שיהי' לפעמים מסיבת עכו"ם שלא לשם כוכבי' ומזלו' אלא משום דרובם מסיבתם לכוכבי' ומזלו' נקט הכי וא"כ במחצה כותים ומחצה ישראל מצרפין מיעוטא דעכו"ם דאין מסיבתן לכוכבים ומזלו' והוה רובא להיתירא ושפיר מברכין עליו וצ"ע מה שסתמו הפוסקים בזה ולענ"ד פשוט כמ"ש

עוד היה נלע"ד להוכיח קצת למ"ש לחלק בין ודאי קבוע לספק ממ"ש בפרק לא יחפור שם ובפרק ב' דנדה (דף ט"ו ע"א) גבי דם הנמצא בפרוזדור דקאמר שם דחייבים עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה משום דרוב דמים באים מן המקור והנה זה ידוע דאין אשה טמאה אלא בהרגשה כדילפינן בנדה פרק הרואה כתם מקרא ומוסכם מכל הפוסקים וא"כ כיון שמרגשת בעת יציאת הדם הרי זה כרואה שיוצא ממקום הקביעות וא"כ למה חייבים עליו על ביאת מקדש דהא כאן קבוע היתרא העלי' שדמי' טהור ואין לתרץ כיון שאין יודעת באיזה מקום בא הדם אם מן העלי' או מן המקור אין זה רואה שפירש מן הקביעות דודאי זה' קבוע גמור שהספק נולד לנו במקום הקבועות ודמיא לתערובות חנויות למאן דס"ל דהוי קבוע דאורייתא ולוקח מן הקבוע דאינו יודע מאיזה מקום האיסור דמקרי קבוע כיון שבמקום תחילת הפרישה נולד שם הספק כמו כאן בעת שמרגשת שמתחיל הדם לצאת ממקומו הרי נולד ספק זה בעת התחלת פרישתו