בית יצחק - קבוע ספיקות יג

סימן ט

דין מה נקרא פירש לומר דהולכים אחר הרוב

איזה הוא הפרישה לומר דהולכים בו אחר הרוב האריך בזה בספר בינת אדם (סי' י"ט) ותוכן דבריו שם דבמידי דנייד הוי פירש כל שאינו עומד בכנופיא עם אחרים ובחנויות כל שהוא עדיין במקולין לא מקרי פירש כיון שכן דרך לטלטל במקולין ממקום למקום ואח"כ להחזיר אותו למקומו ואפילו אם הוא ביד אחר והוא עדיין במקולין לא מקרי פירש כן הוא דעת הרשב"א דלא כרש"י יעו"ש: והנה זה ודאי דאם פירש ע"י המוכרים שמטלטלים אותו ממקום למקום במקרה לא על דעת שיהי' במקום שיתפרש ודאי דלא מיקרי פירש כלל וזה דמייא להא דאמרינן אשה הדרא לניחותא ואפילו אם פירש למקום אחר שרוצה שיהי' שם באותו מקום עד שיהי' נמכר ג"כ לא מקרי פירש ובפרט לפמ"ש דהולכים אחר רוב חנויות ודאי דכ"ז שהוא בחנות באיזו מקום שיהיה לא מקרי פירש כלל

אמנם דין זה לא שייך אלא אם נאמר דתערובות חנויות הוה קבוע דאורייתא אבל אם נאמר דקבוע לא מקרי אלא שכל חנות ניכרת במקומה א"כ היאך שייך שיפול ספק בחנות ומכל מקום שייך בדרך רחוק כגון שראה שיצא מחנות ואמר שלקח הבשר אחר שפירש ממקום למקום ואח"כ שכח מאיזו חנות הוא וכתב בספר בינת אדם דע"כ לא פליגי רש"י ורשב"א אלא בנמצא ביד עובדי כוכבים לאחר שנגמר המקח ועודו עומד במקולין אבל אם נמצא מושלך בארץ אפילו במקולין גופי' מקרי פירש לכ"ע ולע"ד איפכא מסתברא דאפילו רש"י לא ס"ל דמקרי פירש אלא משו' דהוא ביד עובדי כוכבי' וכבר נגמר המקח דכבר יצאת מרשות המוכר לרשות הלוקח ואין לך פירש גדול מזה והרשב"א ס"ל דכיון דהספק נולד במקו' הקביעו' אין חילוק בין אם ברשות המוכר או ברשו' הלוקח אבל בנמצא במקולין בארץ למה יקרא פירש כיון דעיקר הקבועו' הוא בחנויו' א"כ מה חילוק יש בין אם היה מונח על השולחן או על הארץ דהא בלא"ה אין החנויות מעורבים רק משום דאיקבע בהו איסורא ולא שייך בהם ביטול לא אזלינן בתר רובא א"כ כל שהוא עדיין ברשות המוכר נראה דאין חילוק היכן הוא מונח דעדיין הוא ברשותו וכל הבית כמקום א' דמי' וסמך לזה דמצינו דד' אמות נקראים תמיד מקומו של אדם וידוע דכל הבית כד' אמות דמי לכמה עניינים הרי דהכל נקרא מקום אחד ואף דמצינו בריש פ"ק דנדה בסוגיא דקופה שטלטלוה ממקום למקום ונמצא שם שרץ דאין מחזיקין טומאה ממקום למקו' היינו משום די"ל דבמקו' שנמצא עתה שם היה שרצים מצויים ולא במקו' הראשון דהא דרך להיות במ"א יהי' שרץ ובמ"א באותו בית לא יהי' שרץ משא"כ כאן דאין שום סברא לחלק בין אם הבשר מונח במקום הראשון שהניחו שם אחר שחיטה או אח"כ ודאי דנקרא הכל מקום אחד והא דאיתא במס' שקלים מעות שנמצא בין שקלים לנדבה כו' דמוכח שם דאפי' אם הוא בעזרה מקרי פירש ש"ה דנקרא תערובות חתיכות דשם עיקר הקביעות הוא במה שהם בכנופיא חדא תדע דאפילו נעקר כל הקביעות אף שלא נתפזרו אנה ואנה רק שהולכים בכנופיא מקרי ג"כ פירש לשיטת הרא"ש וכמשי"ת לפנינו באריכות משא"כ בקבוע דחנויות דלא תלייא כלל במה שהם מעורבים יחד וכמ"ש. וכבר הרגיש בזה המחבר בינת אדם דש"ה משום קבוע דחתיכות יעו"ש: וכן יראה מלשון הש"ס דקאמר ובנמצא הלך אחר הרוב ובודאי מציאה לא שייך בחנות רק בשוק וכן לשון המחבר (בסעיף ג') אבל בשר הנמצא בשוק

וקרוב עוד לומר דאפי' אין המוכרים קבועים בחנויות אלא עומדים בשוק כל אחד מוכר על שולחן מיוחד ונמצא בשר סמוך לשולחן אחד מהם במקו' שקונה לו ד' אמותיו לא מקרי פירש כל שלא יצא עדיין מרשותו ועוד דהא לא גרע מהא דנזיר דאשה הדרא לניחותא א"כ לא מקרי פרישה אלא בפירש גמור שנעקר ממקום זה למ"א לא ע"ד לחזור וא"כ כל שנמצא בסמוך לו שעדיין דעתו עליו ושכיח שיחזור ויזכור עליו ויטלנו מן הארץ ויחזרנו לשולחן א"כ הדרי לניחותא מקרי והוי קבוע גמור ואדרבא איפכא קשה לי' לדעת הרשב"א דחולק על רש"י וס"ל כל שנולד הספק בחנו' אף כשהוא כבר ביד העובדי כוכבי' לא מיקרי פירש ולא ידעתי למה כיון דכבר. פירש מרשות המוכר מה בכך שהוא עומד בחנות המוכר הא אפילו למאי דס"ל כליו של לוקח ברשות מוכר לא מהני לקנות היינו דוקא בכלי שהכלי בטל לגבי הרשות משא"כ באם הוא ביד הלוקח ודאי דקונה לו ידו והרי נשתנה לרשות אחר וכי המחיצה של החנויות גורמים שיהי' נקרא מקום הקביעות וזה לא מסתברא כלל ועיין במל"מ (פ"ד מהלכות מת"ע הלכה ט') שהביא קושיית המרדכי סוף חולין בהא דקיי"ל דשבלים הנמצאים בחורי הנמלים שלאחר הקוצרים הוא לעניים משום דספק לקט לקט דהא קיי"ל דאזלינן בתר רובא ורוב התבואה הוא של בעה"ב ותירוץ המרדכי דהוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי והקשה המל"מ שם דהא הוי פירש מן הקביעות ובנמצא הלך אחר הרוב דלכאורה יש מכאן ראי' לדעת הרשב"א דלשיטתו א"ש משום דבכל שדות דרך להיות שם חורי נמלים והוי כאלו נמצא ביד עובדי כוכבים בהיותו במקולין: וכ"כ בספר בינת אדם שם

ולע"ד בלא"ה לא קשה כלל דהא ודאי מיירי דהתבואה שבחורין הוא במקו' שאין הבעלים מתייאשים מהם ולא הוי מקום הפקר לכל אדם אלא כרשות ביתו של אדם דאינו מתייאש מהם לעולם כמ"ש בפרק ב' דבבא מציעא דאל"כ למה קאמר שם שבתוך הקמה הרי הוא של בעה"ב הא כבר נתייאשו הבעלים והרי הוא של מוצאם אלא ודאי דמיירי בנמצא במקום שהבעלים אין מתייאשים מהם ודעתו עליהם א"כ הרי הוא קבוע גמור ודמייא לנמצ' מושלך בארץ בחנו' שכתבנו דהוה קבוע לכ"ע ואדרבא קשה מכאן לשיטת הב"א דס"ל דזה הוי פירש לכ"ע אך מה דקשה על המרדכי דכ' דהוי קבוע והא דמייא הך דשבילין לתערובות חתיכות דלכ"ע לא מקרי קבוע כי אם בדבר חשוב וחתיכה הראוי' להתכבד והך דשבילין אינו דבר חשוב ולא דבר שבמנין וא"כ בטל ברובא ומה קבוע שייך כאן ואף (דבפרק ה' דבפיאה משנה ואו) איתא הרוח שפיזרה את העמרים אומדים אותה כמה לקט ראוי' לעשות כו' והביאו הרמב"ם (שם הלכה ה') וז"ל הרוח שפיזרה כו' ונתערב קציר של בעל השדה עם הלקט אומדים כו' הרי מבואר דלא שייך בי' ביטול ברוב היינו משום דכיון דיש שם בודאי לקט של עניים אין סברא שיתבטל שלהם בשל בעה"ב וכי אם נתערב קב חיטים שלו בשל חבירו יאכל הלה וחדי. אבל שם קבוע ודאי דלא חל עלייהו לפי דעת הסוברים תערובות חנויות לא הוי קבוע דאורייתא אף דודאי לא בטלי החנויות זה בזה כיון שהם משל אנשים הרבה: ועיין במל"מ שם שהביא בשם המרדכי עוד תירץ אחר דלכך לא אזלינן בתר רובא משום קרא דעני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו כדקאמר הש"ס במס' חולין פרק הזרוע יעו"ש וא"כ י"ל דב' התירוצים שהשיב ר"ב לר' משולם משום דמספקא לי' אי תערובות חנויות מקרי קבוע דאורייתא או לא דלפי מש"ל בפתח השער בטעם הסוברים דתערובות חנויות מקרי קבוע משום דלא שייך בי' ביטול א"כ כאן ג"כ דלא שייך בי' ביטול של עניים בשלו כמ"ש ולדעת הסוברים דלא מקרי קבוע צ"ל כתירוץ הראשון משום קרא דעני ורש הצדיקו וא"כ א"ש וצריך לתרץ דעת הרשב"א דס"ל עיקר הפרישה הוא שיפרוש מן המקום שרגיל להיות בתחילה ואין הדבר תלוי בשינוי רשות כלל: ולכך אפילו אם הוא ביד הלוקח כל שעדיין הוא במקולין נקרא עדיין במקום קביעות משא"כ אם היו מוכרים בשוק כל אחד יושב על שולחן מיוחד כיון שבשוק אין דרך לטלטל ממקום השולחן למקום אחר כל שפירש משם או נפל מקרי פירש

ועוד נראה דלא מקרי פירש אלא אם במקום שנמצא שם היה ספק מאיזו מקום הוא נפרש מן האיסור או מן ההיתר אבל כל שבמקום שהוא נמצא ופירש שם אין כאן ספק שבודאי בא מן החנות שנמצא אצלו א"כ בעת שנולד הספק היה במקום הקביעות ולכך בנמצא בחנות עצמה אף שהיה מונח בארץ כיון שידוע שהוא באותו החנות ואין כאן ספק היאך יהיה נקרא פירש אף שאח"כ נשכח מאיזו חנות היה או בתערובות חנויות למאן דס"ל תערובות חנויות הוה קבוע ודאי דלא שייך פירש כלל וזה ברור לדעתי

ובפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ד ע"א) איתא ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא ופריך שם לימא משום דס"ל כר' חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב ומשני ש"ה דאי מיגנב מיני' אצנועי בגוה לא מצנע וה"מ חמרא אבל עינבא מצנע והנה ודאי דזה מקרי קבוע כל שיש הרבה כרמים בעיר וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וא"כ אפילו לר"ח אין להתיר כאן דהא אין כאן רוב וקרוב כיון דכמחצה על מחצה דמי ולכאורה נראה דלא מקרי כאן פירש אף דיש כאן ספק אם האי חצבא הוא מאותו. הפרדס של ערלה או משל פרדס אחר מ"מ פירש ודאי משמע דהיינו בידוע שאינו במקו' קביעו' כלל אבל כאן שיש ספק שמא הוא מאותו פרדס עצמו שנמצ' בו וכאן נמצא כאן היה הרי נשאר במקו' הקביעו' ואם נאמר כדע' הב"א דמושלך בארץ מקרי פירש הוה א"ש. אבל גם משם אין ראי' דהרי מאחר דמיירי שכבר הי' יין וא"כ כבר פירש בתחיל' אל הגת שבבור שנעשה בו היין ואף שכבר כתבנו למעלה דבמקום שדרך לטלטל שם אנה ואנה לא מקרי פירש לא דמייא כלל שנשתנה הדבר מכמות שהיה מענבי' ליין ובעת שהתחיל להשתנו' נעקר ממקו' זה למ"א להיות דבר אחר ופנים חדשות באו לכאן ודאי דמקרי פירש ועמ"ש לקמן דאם נשתנה הדבר מכמות שהי' זה לא מקרי פירש מ"מ כאן שנעקר עי"ז ודאי דנקרא פירש ומ"ש בגמרא אבל עינבי מצנע יש לומר דגם למסקנא דקיי"ל כר"ח דהולכים אחר הרוב א"ש דבזה לא מקרי פירש כל שהוא בתוך אותו פרדס עצמו כמ"ש וא"כ מוכח מכאן דלא כס' ב"א: אף די"ל דהש"ס קאמר הכי לפום הס"ד דלא אתיא