בית יצחק - קבוע ספיקות יב

וקצת ראי' יש להיתר ממ"ש התוס' גבי בעיא דט' ציבורים של מצה דהקשו על פרש"י דפי' לענין בדיקה דהא הוי איסור דרבנן וספיקא לקולא ולכך פירשו דהבעיא הוא לענין אכיל' ולדבריהם קשה הא יכול הש"ס לשאול גם לענין בדיקה רק לענין אם היו ט' ציבורים של חמץ וא' של מצה ולחלק בין אם לקח מן הקבוע דאז מותר מטעם ספיקא דרבנן אבל אם פירש דהוי רוב לאיסור לא הקילו אע"כ דבזה גם בלקח מן הקבוע לא התירו מטעם הנ"ל אכן מסתימת דברי הש"ס דמדמה הך דציבורין להא דט' חנויות ושם בסוף פ"ק דכתובות משווה דין קבוע בין לקולא בין לחומרא משמע דשוה לכל דיניו אבל בתערובות חנויות דלכמה פוסקים לא מקרי קבוע כלל ודאי נראה דאין להקל אפילו בלקח אחד מהם ונפל לקדיר' אף לדע' הפר"ח (בסימן קי"א) דס"ל דגם בב' חתיכות אחד של איסור ואחד של היתר ג"כ מתירין הקדירה אין להקל בדין ומה שיש לעיין בזה בדברי הפר"ח דהא קיי"ל איסור דרבנן חד בחד ודאי דלא בטל א"כ כשנפרש אחד מהם ודאי דאסור ואין להקל מטעם ספיקא דרבנן וא"כ גם בנפל אחד אח"כ לקדירה למה מתירין יתבאר בסימנים הבאים

סימן ח

דין היכא דפירש מן הקביעות אי אזלינן בתר רובא דחנויות או בתר רוב בשר

אם פירש מן הקבועות אזלינן בתר רוב ויש לעיין אי אזלינן בתר רוב החנויות או בתר רוב הבשר והנה הגאון מופת דורינו בעל חוות דעת כתב בפירוש דאזלינן בתר' רוב חנויות ואפילו אם בחניות הטריפה יש בשר ביותר מכל הט' חנויות הכשירות דאזלינן בתר רוב המוכרים וכן יראה לשון הש"ך (ס"ק כ"א) במה שהשיג על הלבוש ע"ש ובפר"מ שם וכן יראה מסתימת לשון הש"ס מט' חנויות מוכרות כו' ומדלא חילקו כלל בין אם הבשר יותר או מועט משמע דלא אזלינן כי אם בתר רוב חנויות אבל בספר בינת אדם כתב להיפוך דאזלינן בתר רוב בשר ותוכן דבריו דכיון שיש בשר יותר בחנות הטריפה וחיישי' שמא מהלוקחים נפל והוכיח מן הש"ס פ"ק דפסחים דאזלינן בתר הלוקחים לחומרא

אמנם אף שאין אני כדאי להכריע ביניהם ולא בינת אדם לי מ"מ תורה היא לע"ד נראין דברי הגאון בעל חוות דעת עיקר ואין כל ראיות המחבר ב"א מכריעות כלל ונראה להכריע כאן בהכרעה חדשה כפי קט שכלי

והוא שבאמת לשון הש"ע (סי' ס"ג) והוא בעצמו מל' הרמב"ם (פ"ח מהלכות מ"א) בשר הנמצא בשוק הלך אחר רוב כו' אם היו רוב מוכרי בשר עובדי כוכבים ומזלות אסור ואם היה רוב המוכרים ישראלים מותר והא ודאי דמיירי שבשר כשירה הוא כ"כ בזול כמו בשר טריפה וכמ"ש הפר"מ שם והוא מוסכם מכל הפוסקי' ולסברת בעהמ"ח בינת אדם הי' לו לפרש דאם היו רוב אנשי העיר עובדי כוכבים ומזלות אסור דאזלינן בתר רוב הקונים ומשמע מסתימת דברי הש"ע שם דאפי' אם היה הבשר שבחנות העובדי כוכבים ומזלות יותר מבשר הנמצא בחנות ישראל ג"כ מותר ועוד קשה דלפי סברתו הי' לו לומר אפילו הבשר שבחנויות ישראל היה רוב נגד הבשר שבחנות העובדי כוכבים ומזלות כל שיש לו בשר המספיק לכל בני העיר היה לו לומר דאסור כל שרוב העיר עובדי כוכבים ומזלות משום דאזלינן בתר רוב הלוקחים וזה ודאי דלא משמע מלשון הש"ע כן ועיין בפר"ח שכתב ג"כ דאם רוב מוכרים ישראלים אפילו רוב העיר עובדי כוכבים ומזלות מותר

לכך נלע"ד דמיירי כאן שטבחי ישראל והמוכרים ישראל הם מספיקים בשר לכל בני העיר וא"כ מה בכך שבחנו' הטריפ' יש בשר יותר דמסתמא י"ל שגם הלוקחים הולכים אל רוב החנוי' המוכרי' ונמצא שאפילו אם נאמר דאזלינן בתר רוב הלוקחים ג"כ מותר דתלינן שהלכו אל הרוב המוכרים כמ"ש דכל דפירש קיי"ל בכ"מ מרובא פריש משום דרובא מדאורייתא כמו כן להיפוך אם הוא הולך לקנות שם אמרי' ג"כ דלרובא הלך: ובזה נדחה ראייתו מפרק ז' דשקלים מעות שנמצא בין שקלים לנדבה קרוב לשקלים יפלו לשקלים והתם מבואר שהיו ששה שופרות לנדבה ואחד לשקלים: וכתב שם הרע"ב דלמ"ד רוב וקרוב הולכים. אחר הרוב מוקמינן לי' בשווים ע"ש. ולפמ"ש אין משם ראיי' כלל דש"ה כיון שאנו רואים שיש כ"כ מעות בשופר של השקלים כמו בשל כל השופרות של נדבה א"כ יש כ"כ בני אדם שנתנו ממון לאותו השופר של שקלים האחד כמו אותם בני אדם שנתנו לששה שופרות של נדבה דאל"כ היה לו להיות בכלל מעות שבששה שופרות מרובים מבשל האחד דלא שייך לומר דלרובא הלכו כיון שהמעות באו מבני אדם שהלכו שם והמעות שווים מוכח דהלכו בשוה לכולם וכמ"ש ואין לומר דשמא נתן אדם א' מעות הרבה ביחד לשופר אחד דאם נאמר כן יש ג"כ להסתפק שמא להיפוך נתן מועט ביותר והוה ספק השקול אם רוב בני אדם נתנו לשופר של נדבה או לשקלים ולכך אזלינן בתר קורבא משא"כ כאן דהבשר שבחנויות לא בא מן הלוקחים ובשר שבחנות אחד מספיק לכל בני העיר אמרינן דודאי הולכים לוקחים יותר מרובים לרוב חנויות מלחנות האחד

ומה שדקדק עוד מלשון הברייתא דרוב חנויות דנקט ובנמצא הלך אחר הרוב ולא נקט סתם ובנמצא מותר יעו"ש אין בדקדוק זה כדאי להוכיח זה דלדידי' קשה ג"כ למה נקט סתם הלך אחר הרוב ולא פי' מאיזו רוב איירי ומסתימת לשון הרוב דנקט בה"א הידוע ולא אמר אחר רוב משמע דכיון לרוב דמיירי ביה מעיקרא והיינו מה דקאמר רוב חנויות מוכרות הרי אדרבא מוכח מלשון זה דאזלי' בתר רוב חנויות ולא בתר רוב בשר ומה דלא נקט סתם ובנמצא מותר נראה דבא לרמוז דבקבוע אזלינן ג"כ לקולא ברוב חנויות מוכרת בשר טריפה דבזה אם לקח ממקום הקבועות הוה ספק משא"כ בנמצא הוי ודאי איסור ולכן נקט סתם ובנמצא הלך אחר הרוב

ובזה מיושב ג"כ לשון הרמב"ם שדקדק ושינה מלשון הברייתא וכתב ובנמצא הלך אחר הרוב מוכרי בשר אם רוב המוכרים כו' ואם רוב המוכרים ישראל כו' והיינו משום שמפרש הברייתא ג"כ דמיירי בב' גווני לקולא ולחומרא ונ"מ אם הוא ספק איסור או ודאי ולכן נקט הרמב"ם ג"כ דין נמצא בב' גווני היינו ברוב ישראל וברוב עובדי כוכבים ומזלות כמ"ש

ומ"ש עוד להוכיח ממ"ש (נדה דף י"ח ע"א) בתוס' ד"ה ובנמצא שבבשר יש חזקה נגד. רוב דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ואם נאמר דאזלינן בתר חנויות מה שייך כאן חזקת בהמה בחייה לגבי רוב חנויות לא הבנתי ראי' זאת דהא אנו דנין כאן על חתיכה הזאת הנמצאת ואין אנו יודעים אם הוא מן החנות הנבלה או מן הכשירה א"כ יש כאן חזקה לחתיכה, זאת כ"ז שא"י אם נשחטה כראוי העמידנה על חזקתה כמו שהיתה בחיים בשלימותה

ובכרו"פ תירץ ג"כ לישנא דנקט ובנמצא הלך אחר הרוב ולא נקט סתם מותר באופן אחר יעו"ש מוכח מדבריו גם כן דס"ל דאזלינן בתר רוב חנויות דאל"כ לא היה כאן מקום לקושיא כלל וכמ"ש בספר בינת אדם שהבאתי וכן נרא' מדברי הרשב"א בתה"א שכתב אם יש שכונה בעיר בפ"ע רובה ישראל לא אזלינן בתר רוב העיר אף שרובה עכו"ם והביא ראיה מברייתא, דנקט ובנמצא הלך אחר הרוב אף דאין דלתות המדינה נעולות ואם נאמר דמ"ש הברייתא הלך אחר הרוב לא קאי על רוב דמיירי שם תחילה דהיינו רוב חנויות א"כ אין ראיה לדבריו דאפשר לומר מ"ש הלך אחר הרוב ר"ל אחר רוב הנכנסים בעיר א"ו מלשון הרוב דנקט בה"א הידועה משמע דמיירי ברוב דנקט תחילה ושפיר מוכח דינו של הרשב"א

ועיין במסכת בבא בתרא בשמעתא דניפול (דף כ"ג ע"ב דפריך אר"ח דסובר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב מהאי דנמצא בין שני שובכות אף דנפיש חד מחברו דמשמע קצת דהולכים אחר רוב בשר ולא אחר רוב חנויות ומ"מ אין משם ראי' דשם לא שייך למימר הלך אחר הרוב לוקחים משא"כ כאן דכל חנות מספקת בשר לכל בני העיר שפיר י"ל דהלוקחים הולכים אחר רוב החנויות כמ"ש ויש להוסיף לומר עוד דאף אם אין ידוע דבחנות אחת הכשירה מספיק לכל בני העיר מ"מ י"ל דמסתמא הלוקחים כ"ז שא"י אם יש בשר בחנויות או שכבר נמכר ודאי דהולכים לכולם בשוה ויש סברא לומר דלרובא הלכו כמ"ש וא"כ כל שנמצא חתיכה בשר מחזיקינן דמסתמא על הרוב פירש מן רוב החנויות כל זמן שלא ידעינן בודאי שבעת שפירש הבשר כבר כלה בשר שברוב החנויות ולכן לא חילקו בזה בש"ס ופוסקים רק כתבו סתמא דבנמצא הלך אחר הרוב ומשמע דקאי על רוב הנז' בברייתא תחיל' וכמ"ש

אכן בידוע שרוב החנויות ודאי לא יספיקו לרוב קוני הבשר שבעיר והחנות מספקת לכולם בזה ודאי צדקו דברי הרב המחבר בספר בינת אדם דאזלינן בתר רוב בשר ולא בתר רוב חנויות

ויש לעיין אם בחנויות הם שווים רק בבשר יש בא' רוב מחבירו ונמצא חתיכה בשר אי אזלינן בתר רוב בשר והוי כודאי בין לקולא בין לחומרא או דהוי ספק כיון דבחנויות הם שווים ולכאורה היה נראה להביא ראיה מהא דאיתא פרק. לא יחפור שם ובפרק ב' דנדה גבי דם הנמצא בפרוזדור דחייבים עליו ודייק משם דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב אף דעלי' קרובה יותר מן החדר משום דרוב דמים מן המקור וכאן דמיא לב' חנויות באחד כשירה ובא' טריפה רק שבמ"א טריפה יותר שרובא במקו' ההיתר ואזלינן בתר רוב דמים הבאי' מן המקור אף דבמקומות הם שווים אבל לפמ"ש אין משם ראי' לנידון דחנויות כל שבשר שבא' מספיק לבני העיר והלוקחים הולכים בשוה לזו כמו לזו ועוד דשם לא מצוי כ"כ דם בעלי' רק במקרה והזדמן משא"כ כאן תמיד מצוי בשר בכל חנות

ונראה להביא ראיה ממ"ש בפרק ז' דתרומות שתי מדוכות אחת של תרומה ואחד של חולין ונטל מאחד מהם וא"י ממי נטל אני אומר משל חולין נטל ולא חילקה המשנה בין אם התבלין שבמדוכה של איסור מרובה מבשל היתר או לא אע"כ כיון דדי לו בתבלין של היתר לבד הוי ספק השקול אי נטל מן האיסור או מן ההיתר ואזלינן בתר המדוכות וא"כ ה"ה בנ"דד כיון שיש די בכל חנות בשר לבני העיר כמ"ש: