בית יצחק - קבוע ספיקות קכג

בממונא דיש כאן חזקת מרא קמא דמוקמינן ממונא בחזקת מרי' שפיר י"ל סמוך מיעוטא לחזקה ואפשר לומר דזהו כוונת התוס' במס' ב"ב ר"פ המוכר פירות שכתבו דברוב גמור אזלינן בתר רובא בממונא והיינו דבמקום שהמיעוט אינו מצוי לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש הרא"ש פ"ק דחולין בענין רוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם ובזה א"ש דבסנהדרין אזלי' בתר רובא אפי' להוציא, ממון משום דשם כיון דרוב מחייבים אמרינן סתמא הם כיוונו הלכה לאמיתו והוי מיעוטא כמאן דליתא וכמיעוט שאינו מצוי דזה אינו מצוי כלל דרוב סנהדרין יטעו בדין ולכך לא חיישינן לה ובזה א"ש ג"כ הא דמצינו בפ"ק דב"ב דבממונא אזלינן בתר חזקה כהאי דחזקה דלא פרע אינש גו זימנא והרי קיי"ל רובא עדיף מחזקה וא"כ למה אזלינן שם בתר חזקה להוציא ממון וע"כ צ"ל דחזקה דהתם היינו דאתיא מכח רובא דרוב לווים אינם פורעים תוך זמנו והמיעוט שפורעים תוך זמנם אינו מצוי והוי מיעוטא דלא שכיחא ולא אזלינן בתרה: וא"כ יוצא לנו דין חדש היכא דאיכא רובא וחזקה מסייע לתובע דמוציאין ממון עי"ז דהא חזקת המוחזק עומדת נגדה חזקת התובע וא"כ נשאר רובא לחיובא

אך לכאורה יקשה לדברינו אלה ממ"ש במס' ב"ב פ' מי שמת (דקנ"ג ע"א וע"ב) לא כתב ביה ש"מ כו' וחכמים אומרים המע"ה הרי אף דשם היה רובא וחזקה לתובע שהרי רוב בני אדם אינם חולים וגם חזקה שהי' בריא כמו שהוא עכשיו ואפ"ה קיי"ל כרבנן דהמע"ה אליבא דרב הונא שם שמפרש ראיה בעדים כמו שפסק הרמב"ם (פ"ט מה' זכייה ומתנה) ובש"ע חו"מ סי' רכ"א סעיף ב') אבל יש לומר דהתם אתרע לה רובא דרוב הבריאים אינם נותנים כל נכסיהם בלי שיור והוי כמו בר"פ האשה שנתארמלה (דף ט"ז ע"א) רוב הנישאות בתולות יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול וכן מצאתי בס' יד החזקה אבל לפ"ז יקשה על הרא"ש שפסק שם כרבא דס"ל כר"נ דאם בריא הוא עליו להביא ראיה כו' וא"כ ס"ל דמהני חזקה להוציא ממון ולכאורה קשה כיון דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב כ"ש בחזקה דרובא עדיף מחזקה וע"כ משום דיש כאן ג"כ רובא עם החזקה אבל בלא"ה קשה על רבא שם דמדמה לה הש"ס שם דאמר רבה הרי מת כו' דהא אדרבא רובא מסייע למוחזק דרוב חולים לחיים ויש לנו לומר דמסתמא לא מת מאותו חולי אלא הבריא ואח"כ מת כמ"ש הרשב"ם שם ד"ה א"ל אביי כו' ע"ש ואפשר לומר דהתם המעשה הי' סמוך למתנתו שלא עבר זמן רב בין צואתו למיתתו ואם נאמר שהבריא בינתים הוא נגד הרוב דרוב הבריאים לגמרי אינם מתים כל כך בזמן קצר וע"כ צ"ל דמת מתוך חולי הראשון אף דרוב חולים לחיים מ"מ כיון שעכשיו מת אתרע לה הך רובא ורוב השני שרוב הבריאים אינם מתים כל כך בזמן קצר עדיף מהך רובא ולכך בצירוף החזקה דהשתא מהני להוציא ממון וא"כ דמיא ממש להא דר"נ דשם ג"כ אף דרוב הבריאים אינם נותנים נכסיהם לגמרי מ"מ רוב אנשים דעלמא שהם בריאים עדיף מהך רובא וכמ"ש התוס' ר"פ האשה שנתארמלה ומהני ג"כ בצירוף החזקה וא"ש מאי דקאמר הש"ס דאתיא הך שמעתתא דרבה כר"נ כמ"ש ודו"ק

אמנם דא עקא דמדברי התוס' ר"פ האשה שנתארמלה (דף ט"ז ע"א) לא משמע הכי במה דפריך שם הש"ס וכיון דרוב נשים בתולות נישאות כי לא אתו עדים מאי הוי כו' דכתבו שם התו' דלרב פריך דאית ליה הולכין בממון אחר הרוב. ולפמ"ש הוי א"ש גם אליבא דשמואל דהא יש חזקה דבתולה נולדה ובצירוף עם רוב שפיר מוציאין ממון ע"י ואפשר לומר דהתו' שם הם דברי ר"י דהוא ס"ל דבכל איסורים שבתור' לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש בפ' הלוקח בהמה דהא דפסק ר"י כרשב"ג בלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים כו' לא פסק אלא בהך סברא דלא מרחמא לי' אלא א"כ ילדה אם ראינוה חולבת קודם שילדה וכ' שם דשם לא שייך חזקה דאדרבא אוקי הולד בחזקתו הראשונה שלא הי' קדוש בבכורה וא"כ אליב' צ"ל דהא דקאמר שמואל אין הולכין בממון אחר הרוב לאו מטעם סמוך מיעוטא לחזקה אתינן עלה וא"כ אין נ"מ כלל בזה דבלא"ה רובא עדיף מחזקה ולהכי גם בחזקה מסייע לרוב ג"כ אין מוציאין ממון. אבל לדברי ר"ת דס"ל, מטעם סמוך מיעוטא לחזקה אתינן עלה א"ש כאן קושית הש"ס גם אליבא דשמואל דהא כאן חזקה מסייע לרובא ובאמת פשטת הש"ס משמע הכי דדוחק לומר דפריך אליבא דרב דלא קיי"ל כוותיה וגם רבינא דבתרא הוא משני שם על קושיית הש"ס ולפמ"ש א"ש: וכן תשמע קצת בהא דקאמר שם דרוב נשים בתולות נישאות כבריא ושמא דמיא ובפ"ק (ד' י"ב ע"ב) קאמר שם אליבא דר"ג דקיי"ל כוותי' דס"ל דנאמנת בהיא אומרת משארסתני נאנסתי כו' דלכך ס"ל דנאמנת משום דיש לה חזקה דבתולה נולדה ולכאורה תמוה מה בכך כיון דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב כ"ש דחזקה לא מהני דרובא עדיף מחזקה אבל לפמ"ש כיון דבעל אומר שמא והיא אומרת בריא הוי כרוב וכיון דיש כאן חזקה א"כ הוי רובא וחזקה ביחד ולכך מוציאין ממון ע"י ושמואל עצמו פסק כר"ג אף בראשונה כדאיתא התם ובזה הוי א"ש מ"ש התוס' (שם ד' ט' ע"ב) בסוגיא דפ"פ ד"ה אי למיתב לה כו' דמשמע שם מדבריהם דע"י ס"ס מוציאין ממון ע"ש שהקשה אמאי מפסדת כתובתה כו' ועיין בתשו' האחרונים שהרבו לפלפל בדברי התוס' ולפמ"ש אין זה מוכח לומר דהתוס' ס"ל דמוציאין ממון ע"י ס"ס דיש לומר דש"ה כיון דס"ס מטעם רובא אתינן עלה כמ"ש הרשב"א בתשו' (סי' ת"א) ושם יש ג"כ חזקה. דאתתא בחזקת כשרות היא עומדת ובהדי רובא מהני שפיר להוציא ממון וכמו שנתבאר

שוב אחרי כותבי זאת מצאתי בשו"ת שב יעקב (חלק יו"ד סי' י"ח) בשם תשו' הגאון בעל פנ"י שכ' ג"כ דקושיית הש"ס ר"פ האשה הוא אליבא דשמואל ג"כ מטעם שכתבתי דהיכא דאיכא רובא וחזקה מוציאין ממון ע"י וכ' כן בשם בעל המאור והנאני מאוד שכוונתי לדעתם הרמה וגם מדברי הרמב"ן מוכח דס"ל הכי לדינא דהיכא דאיכא חזקה ורובא מוציאין ממון ע"י מהא דדחה שם דברי בעה"מ דשם ליכא חזקה דכל הנשים עומדות להנשא ע"ש ומשמע דאם הי' חזקה הוי מודה לי' לבעה"מ דמקשה גם לשמואל אכן דברי הרמב"ן לפע"ד אינם מוכרחים לדחות דברי בעה"מ יש לומר דגם יש חזקה דבתולה נולדה ויש לנו לומר דגם בעת נישואים שלה שנסתפקנו האיך היתה אמרינן אוקמינן אחזקתה הראשונה דבתולה היתה ואין זה חזקה העשוי' להשתנות דהא אינה עשוי' להשתנות מעצמה רק ע"י מעשה ורובא דתלי במעשה מבואר בכ"מ דלא מהני כ"ש כאן דלא מהני לגרע החזקה ושם יש ג"כ חזקה דבעת נשואין של בעלה זה לא היתה נשואה מקודם כמו בעת לידתה שלא היתה נשואה. ומ"ש שם להביא ראי' מהא דר"פ המוכר פירות דפריך שם לרב לענ"ד כ"כ אין זה מוכרח דלכך פריך ארב דהוא קאמר בפירוש דבממון אזלינן בתר רובא ופריך עלי' במכ"ש משא"כ לשמואל לא מצי פריך דלא נזכר שם בדבריו דברובא וחזקה ביחד מהני יעו"ש ולפמ"ש יש לנו לומר דגם התוס' שם ר"פ האשה שכתב דלרב פריך אפשר דמודו לסברת בעה"מ רק דס"ל כרמב"ן דשם אין חזקה וכמ"ש

ולפמ"ש יש לומר ג"כ היכא דיש ס"ס וגם רובא דמוציאין ממון ע"י דהא ס"ס מטעם רובא הוא וא"כ עדיף יותר החזקה וכיון דחזקה ורובא מוציאין ממון ע"י כ"ש ע"י רובא וס"ס וכן אין לטעון קים לי כמיעוט פוסקים היכא דיש חזקה מסייע לתובע כנ"ל ברור (אכן לשיטת ר"י אין דין זה מוכרח כמ"ש למעלה) ולפ"ז מ"ש בספר נתיבות משפט (סי' כ"ה בכללי תפיסה סי' כ"ב) אם נפל ספק בין מוכר ללוקח אם קנה הקרקע או לאו והמוכר מוחזק כבר בכל המעות דפסק שם דיכול המוכר לטעון קים לי: לענ"ד לא נראה כן דכאן יש חזקה ג"כ המסייע לרוב דאוקי הקרקע בחזקת מארי' קמא ומ"ש כן בשם הש"ך בס' ת"כ (סי' צ"ו) שהביא ראי' מתשו' הרא"ש מ"ש קבלה בשם רבו מהר"מ ומהרא"ש בסנהדרין עיין ס' א"ות שדחה ראי' זאת גם מהרא"ש דסנהדרין ודאי דאין ראי' דשם לא נזכר כלל בדין זה רק היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא ויש לומר דאין כאן רוב כלל רק בשווים והוא ברור

דין שני חזקות נגד רוב

בדין שני חזקות נגד רוב בתשו' ריב"ש (סי' שע"ט) מבואר דהא דקיי"ל רובא עדיף מחזקה היינו רק נגד חזקה אחת אבל נגד שני חזקות הוי כספק השקול וכ' דבהא דפ"ג דגיטין גבי ר"א בן פרטא בהני תלת מילי דחשיב התם דאע"ג דרובם ליאבד אפ"ה נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים משום דהוי שם שתי חזקות חזקת אדם שהוא חי וחזקת א"א ע"ש. ובתשו' נוב"י (חלק א"ע סי' מ"ג) השיג עליו: וכ' להוכיח דרובא עדיף אפי' מתרי חזקות מהא דקאמר בש"ס דילפינן הא דאזלינן בתר רובא מכרה אדומה דילמא במקום נקב שחיט אע"ג דשם יש שתי חזקות אדם שהוא טמא וחזקת בהמה שאינה זבוחה ומספקינן דילמא במקום נקב שחיט והמציא מזה דתרי חזקות שאחת שייך בחבירו כגון הך דשלשה דברים של ר"א בן פרטא דחזקת א"א תליא בחזקת שהוא חי ואין דבר אחד יכול להיות בלעדי החזקה השני' בכה"ג כחד חשיבא ורובא עדיף וכן בהך דפרה אדומה שם שתי החזקות תלינן אחת בחברתה משא"כ אם שתי החזקות כל אחת עומדת לבדה בכה"ג יש לומר כן דרובא לא עדיף מנייהו ולפע"ד אי משום הא לא איריא דיש לומר דהא דמספקינן שמא במקום נקב שחיט לא מקרי במקום חזקה דאף דבהמה. בחזקת שאינה זבוחה קיימא מ"מ לאו בחזקת נקיבת סימנים קיימא ולפע"ד נראה דהא בחיי הבהמה אין אנו דנין על השחיטה רק על החלב אם מותר וא"כ האיך אמר דאז הסימנים בחזקת נקובים וכיון שבחייה החלב מותר הרי כבר החזקנו הסימנים בחזקת שלמים וכיון שיצא בהיתר שוב אין לומר בשעת שחיטה בחזקת נקובים קיימא ודמיא למ"ש הפוסקים בסי' י"ח בדין נאבד הסכין לאחר השחיטה ושוב נמצא פגום דאמרינן הואיל וכבר יצא בהיתר דכשירה ע"ש אך לפ"ז. יקשה למ"ש התוס' דבפרה אדומה יש חזקת אדם טמא דלפ"ז אין כאן חזקה מאחר שכבר החזקנו הבהמה בחזקת כשרות לענין החלב א"כ ממילא הפרה כשורף וממילא יצא האדם מחזקת טומאתו ומ"מ יש לחלק בין חזקת הסימנים עצמה שבהם אין לומר אח"כ בחזקת נקובים הם שהוא סותר למה שהחזקנו אותם בחייה בחזקת שלמים לבין הא דחזקת טמא שהוא בגברא ומקרי חזקה אחרת אף דתליא בהך חזקה דסימנים ודו"ק

ולכאורה יש להקשות לדברי הריב"ש מהא דר"פ האשה בתרא (ד' קי"ט ע"א) האשה שהלך בעלה וצרתה כו' דפריך שם בשלמא לא תחייבם כו' אלא לא תנשא אמאי כו' לימא הלך אחר רוב נשים כו' ומסיק מחוורתא מתני' ר"מ היא כו' והרי כאן יש שתי חזקות חזקת אשה דקיימא לייבום וחזקת צרתה שלא היתה מעוברת תחילה בשעה שהלכה למדה"י ואוקי אתתא בחזקה קמייתא ואפ"ה אמרינן הא דרוב נשים מתעברות ויולדות עדיף מהני תרי חזקות