בית יצחק - קבוע ספיקות קכד

והרי רובא דהתם עכ"פ גרע תשאר רובא דתליא במעשה וכמו שהקשו התוס' שם רק שתירצו דזה לא מקרי תלי במעשה דממילא אדם נזקק לאשה עכ"פ כ"ש ברוב גמור דעלמא דעדיף משתי חזקות. אבל אם נאמר כן יקשה הא דקאמר התם דמאי אוקימתא כו' היתה לה חמות כו' ומשני דילמא כיון דאחזקה לשוק לא חייש ופריך רישא דאיחזק ליבום תתייבם כו' והוא תמוה לכאורה מאי פריך הא ברישא אף דאיחזקה לייבום מ"מ יש כנגדה חזקה אחרת דהעמד צרתה בחזקתה קמייתא שלא נתעברה וסלק חזקה כנגד חזקה והוה כאלו אין כאן חזקה כלל. ולר"מ דחייש למעוטא לכך לא תתייבם אבל סיפא הוי רובא וחזקה לשוק ולכך שפיר אף לר"מ אינה חוששת ולכך נלע"ד לומר דלפמ"ש התוס' דזה לא מקרי רובא דתליא במעשה משום דממילא אדם עשוי להזקק לאשתו א"כ שפיר אמרינן דלא מקרי חזקה מה שתחילה לא היתה מעוברת דהוי חזקה העשוי' להשתנות שהרי ממילא מתעברת ע"י שבעלה מזדקק לה ולא מקרי חזקה משא"כ בהך דר"א בן פרטא אף דרובם ליאבד מ"מ לא מקרי חזקת חיים שלהם עשוי להשתנות שזה אינו מדרך העולם אלא דרך מקרה לבד מה שעתה הם בחזקת סכנה אבל מה שקשה עוד מהא דאיתא פ' האשה שלום (ד' קי"ז ע"ב) שנים אומרים מת ואחד אומר לא מת אע"פ שלא נישאת תנשא ומפרש שם בש"ס דמיירי בפסולי עדות וכמ"ש כ"מ שהאמינה תורה לעד אחד הלך אחר רוב דיעות כו' וא"כ קשה בסיפא דהרי יש כאן שתי חזקות חזקת א"א וחזקת הבעל שהוא חי וא"כ למה אזלינן שם אחר רוב דיעות דהא הוי רוב במקום שתי חזקות. אבל לחלק כמ"ש למעלה (שעה"ק) לענין רובא דסנהדרין דמוציאין ממון ע"י דהטעם דהמיעוט כמאן דליתא דמי. דודאי הרוב כיוונו האמת ולא דמיא לרובא דתליא במציאו' ובמקרה שגם למיעוט יש מציאות ביחד עם הרוב. כגון רוב בהמות כשירות וכה"ג. דגם המיעוט ישנו בעולם משא"כ כאן דודאי המיעוט בטלה דעתם נגד הרוב וכמו כן יש לומר כאן דעד אחד במקום שני עדים כמאן דליתא דמיא דהא א"א לומר שיש במציאות לרוב ולמיעוט ביחד דאם הוא חי א"א לומר דמת וא"כ בודאי האמת עם הרוב ודו"ק

תם ונשלם בעזרת אל אלים חלק ראשון משער הספיקות