בית יצחק - קבוע ספיקות קכב

דיש סברה לומר דמוקמינן לה אחזקת טהרה דמעיקרא שוב ראיתי דכאן לא שייך חזקה אף דקבוע כמחצה על מחצה דמי מ"מ גם טומאה אתחזק כאן והוי דומיא דחתיכה אחת משתי חתיכות עוד יש לומר אף דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי הוא גזה"כ ומ"מ לא נחשב כמחצה ממש לענין דניזל בתר קורבא או בתר חזקה למחשב כודאי וזה פשוט וכעין זה כתבו הפוסקים בכ"מ דקבוע חידוש הוא ואין למדים ממנו

(בסי' ג') הוכחנו וחקרנו בדין ס"ס בקבוע וחקרנו בסוגיא דאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה כו' ועתה באנו בשביל דבר שנתחדש בו: והוא דאיתא בפ"ג דקדושין (דנ"ט ע"א) דפריך שם מ"ש דהכא תנן האומר לחבירו ומ"ש התם דתנא האומר לשלוחו כו' ומשני הכא רבותא קמל"ן כו'. ומנה כמו כן יש לדקדק בסוגיא דנזיר דקאמר האומר לשלוחו צא וקדש לי ולמה לא קאמר האומר לחבירו ולכך נ"ל דבאומר לחבירו לא חיישינן כלל ומותר בכל הנשים כדקאמר הכא דאומר לחבירו אין זה ודאי דיקיים מאמרו דעל חבירו לא סמך עליו דיטרח בשבילו ואם היה הדין ג"כ בחבירו כן היה לו להש"ס להזכיר רבותא יותר דאפי' באומר לחבירו הדין כן דאסור בכל הנשים שבעולם אלא ע"כ משום דבאמת הא דקיי"ל חזקה שליח עושה שליחותו אינו כודאי גמור דהא לקולא לא אמרינן הכי כמ"ש בפ"ג דעירובין דבאיסור תורה לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו וא"כ הוי ס"ס גמורה שמא לא עשה שליחותו כלל ואת"ל דעשה שליחותו שמא לא זו היא קרובות קדושתו. וכבר כתבנו שם דאף בספק אחד בגופו ספק שני בתערובות מ"מ כיון דנודעו שתי הספיקות ביחד מתירין בהפ"מ אלא ע"כ כמ"ש שם משום דמה דחזק' דשליח עושה שליחתו הוא ספק הרגיל ולא נחשב לספק כל כך ולכך באומר לחבירו בלא"ה אמרינן דלא סמך עליו כל כך הוה ספק גמור ומותר באמת וצ"ע דסתמו הפוסקים בזה וצא הזכירו שום דבר מזה. ולדעת הדין נכון מאוד ופשיטא לדעת התו' דס"ל דלא מדינא הוא אלא מטעם קנסא בעלמא משום דעשה שלא כהוגן דודאי בכה"ג אין להחמיר אלא לפי שיטת הרמב"ן ושאר פוסקים ג"כ אף דס"ל דאסור מדינא מטעם קבוע אעפ"כ יש להקל בנד"ד

(בסימן ואו) נתבאר בדין קבוע לקולא ואיכא ס"ס בדבר כגון תשעה חנויות מוכרות כולם ספק טריפה ואחת כשירה יעו"ש ומה שיש לחקור עוד בזה לפי שיטת הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה מותר וא"כ אין כאן איסור תורה בשום חנות וא"כ לא שייך כאן מדאורייתא שם קבוע כלל, כיון שכולם שווים להיתר ודמיא להא דקיימ"ל דהיתר בהיתר לא שייך בו ביטול. וא"כ כאן יש לילך אחר הרוב. וא"כ אף שיש עוד חנות אחת מוכרת בשר כשר הוי כמו רוב חנויות מוכרת ודאי איסור דרבנן ואחת מוכרת דבר המותר. אך כבר כתבנו שם דגם באיסור דרבנן שאסרו אותו מחמת ספק אמרינן ג"פ כל קבוע כמחצה על מחצה כדמוכת מהא דסי' קי"ד גבי מורייס של עכומ"ז. והטעם דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכיון שעשו אותו איסור אזלינן בי' ג"כ בתר קבוע כמו בדאורייתא ועיין בפנים (סימן ז') מה שחקרנו שסג"ל באיסור דרבנן שלא אסרו אותו מחמת ספק אי אמרינן בי' קבוע אף דרובא לאיסור ואחר העיון נ"ל דזה נלמד במכ"ש מאיסור דרבנן שאסרו אותו מחמת ספק דאזלינן ביה בתר קבוע אף לקולא כהא דמורייס דאיסור דרבנן שאסרו אותו מחמת ספק שבגופו חמיר יותר משאר איסור דרבנן כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס [סימן ט"ו ט"ז) יעו"ש באריכות וכן נראה עיקר

אמנם מה שיש לחקור כעת הוא באם היו רוב חנויות מוכרות בשר ספק טריפה ואחת טריפה ודאית ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח וכל חנות ניכר במקומו אי אמרינן בי' קבוע כמחצה על מחצה דמי או לאו: ונ"מ דאי נימא דבזה לא אמרינן קבוע ומרובא פריש וא"כ לא מקרי רק ספק איסור לבד וא"כ אם נתערב אח"כ באחרים ברוב היתר למאן דס"ל ספק אחד בגופו ספק שני בתערובות הוי ס"ס מותר בהפ"מ א"כ מותר אבל אם נאמר כאן כל קבוע כו' א"כ הוי לי' ס"ס לאיסורא קודם שנתערב וכל ס"ס כודאי חשיב והוי כאיסור ודאי שנתערב דאינו בטל בדבר חשוב ומה שהביאני להסתפק בזה דלכאורה תליא בשני השיטות דלהרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מותר מן התורה וא"כ מדאורייתא ודאי דאמרינן בי' קבוע כמחצה על מחצה דמיא. וא"כ כל שנודע הספק טריפה קודם שבא לחנויות הרי נקרא עליו שם היתר מן התורה. וא"כ אף שאסרו חכמים אמרינן בי' קבוע כמחצה על מחצה דמי ויש כאן ס"ס לאיסורא קודם שנתערב כמ"ש. אבל לשיטת הרשב"א ושאר פוסקים דס"ל דספיקא דאורייתא אסור מן התורה א"כ לא שייך כאן קבוע כלל ואמרינן מרובא פריש והוי רק ספק איסור לבד וכשנתערב אח"כ מותר למאן דמתיר ספק אחד בגופו ספק שני בתערובו' כמ"ש וכן מ"ש לדידן אם לא נודע הספק איסור עד אחר שנתערב אותה חתיכה שפירשה משם למקום אחר היתר דמ"מ אחר שנודע אם נאמר דספיקא דאורייתא מותר מן התורה הוי ספק ומקרי ס"ס לאיסורא משא"כ אם נאמר דאסור מן התורה כמ"ש וגן יש לחקור אם היו רוב חנויות מוכרות בשר טריפה ודאית ואחת ספק טריפה האם נאמר ספיקא דאורייתא מותר מן התורה הוי כמחצה על מחצה והוי התערובות חד בחד ואין כאן איסור ודאי ולא לקי על אכילתו. גם נ"מ לענין פסול עדות וכדומה אבל אם נאמר דאסור מן התורה א"כ לא שייך כאן קבוע כלל כיון דהכל איסור וא"כ הפורש מהם אמרינן מרובא פריש והוי איסור ודאי ולקי עליו וגם פסול לעדות ע"י אך י"ל כיון דעכ"פ יש חילוק בין איסור ודאי לאיסור ספק מן התורה לענין מלקות וכמו בהיתר אמרינן בי' קבוע כמו"כ אמרינן ג"כ בתערובות ספק איסור תורה באיסור ודאי דאמרינן בי' ג"כ כל קבוע כו': וקצת סמך לזה מהא דאיתא פ' הנשרפין מתני לי' רב יחזקאל כו' הנסקלין בנשרפין כו' ושם בתוס' איתא דמקרי קבוע וכ"כ התוס' ר"פ התערובות. וא"כ קא חזינן אף דכולהו חייבי מיתה נינהו מ"מ כל שמיתתו קל משל חבירו אמרינן בי' קבוע וא"כ ה"ה בשני איסורי תורה אחד קל ואחד חמיר ג"כ דינא הכי דהא קיי"ל דאיסורים ג"כ מבטלים זה את זה עיין פ' התערובות ועיין פרק ארבעה אחין לענין איסור חל על איסור דקאמר שם למאי נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים הרי דמדמה לה להא דחייבי מיתות שנתקן ג"כ לכל אחד מהרוגי ב"ד מקום קבורה מיוחדת: וא"כ שפיר שייך למיזיל בי' בתר קבוע וכן נראה ודוק

דין ספק מחצה ספק רוב

יש לחקור אם הי' כאן ספק מחצה ספק רוב מה דינו אי הוי כמו ספק השקול או לאו ומקרא דהאי דינא מהא דאיתא פרק עשרה יוחסין אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה מאי אמרת דילמא אזלה איהי לגבייהו הוי לי' קבוע וכל קבוע כו' והתורה אמרה ממזר ודאי הוא דלא יבוא בקהל הא ממזר ספק יבוא כו' ולכאורה הוא תמוה למה הוצרך לטעם דהוי ספק ממזר כו' הא בלא"ה יש כאן ס"ס ספק אזלי אינהו לגבה וכל דפריש כו': ואת"ל דאזלה איהי לגבייהו שמא הי' כשר ומצאתי להריטב"א בחידושי מס' קדושין שעמד בזה יעו"ש שנדחק לתרץ זה: ולולי דבריו הקדושים הייתי אומר דל"ק מידי דבאמת הא דאזלינן בכל מידי בתר רובא הוא מגזירת הכתוב אחרי רבים להטות ואין לך בו אלא מה שגילתה תורה בפירוש היינו דוקא בדבר שהוא רוב בוודאי ולא בספק מחצה ספק רוב וס"ס לא שייך כאן דגרע משם אונס חד הוא דהכל ספק אחד שמא זינתה עם כשר וגרע יותר מס"ס משם אחד השם עכ"פ רוב נוטה להיתר בבירור משא"כ כאן דאין רוב בבירור רק ספק רוב ספק מחצה ועמ"ש באורך בתשו' להגאון אב"ד מכלאנימא

וראיתי ביד החזקה שנדפס מחדש בכללי רובא וחזקה. שכ' לתרץ דברי רי' המ"מ בה' אישות דברוב פסולים אצלה ג"כ הוה ספק ממזר דכיון דיש כאן חזקת כשרות לאם ואם נאמר דחזקת האם לא מהני לגבי ולד א"כ יש כאן ספק השקול דאם אזלי אינהו לגבה הוי רוב לאיסור ורובא עדיף מחזקה ואם אזלא איהי לגבייהו א"כ הוי כמחצה על מחצה וא"כ במקום חזקה הוי כודאי היתר דסולקין ושורפין על החזקות ורוב לא שייך כאן כיון דהוי קבוע ואז אזלינן בתר חזקה. ולענ"ד דבריו צ"ע דנראה דבכה"ג לא מהני חזקה לעשותו כודאי כשר כיון דבאמת הוי רוב לאיסור רק מצד שגילתה התורה דקבוע כמחצה על מחצה דמי וזה לא אמרינן רק דיעשה כספק ולא דבמקום חזקה יועיל מה שעשינו אותה כמחצה לומר דהוי כודאי דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דהוי ספק ולא ודאי ועמ"ש בפנים (שעה"ק סי' ד') במה שנסתפק הפרמ"ג אי אזלינן בקבוע בתר חזקה: והעלתי שם מדברי התוס' פסחים בהא דתשע ציבורים של מצה דמוכח משם דאזלינן בתר חזקה אבל אין זה דומה לענינינו דשם ברוב להיתר אף דגילתה תורה דהוי כמחצה מ"מ יותר ממחצה א"א לומר ואין זה חידוש אם נלך שם בתר חזקה משא"כ בנידון זה דהוי רוב לפסול

ואדרבא איפכא קשיא לי בהא דקאמר התם ברוב כשרים אצלה אי אזלא איהי לגבייהו הוי לי' קבוע כו' והתורה אמרה לא יבא ממזר ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא כו' מה הוצרך לזה הא בלא"ה אף אי נאמר דכמחצה ממש הוא חשיב מ"מ הא יש כאן חזקת כשרות דאשה ולר"י דס"ל דמהני חזקת האם לגבי ולד א"כ כודאי כשר הוא חשוב ולא נקרא ספק כלל ועוד קשה מה דקאמר התם דתרי קראי כתיבי חד למשרי ממזר בשתוקית בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא הא כיון דאזלינן בתר חזקה א"כ הולד כשר גמור הוא מתורת ודאי ולא מתורת ספק ועיין בפ"ג דקדושין (דס"ח ע"א) במעשה דינאי המלך אי נימא דבי תרי אמרי אשתבאי כו' ופירש"י שם הא דלא אמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי איתתא בחזקת כשרות משום דלא מהני חזקה דאם כיון שהיא לא באתה לב"ד לדון עלי' רק מה שאנו דנין הוא רק על הבת ולה אין חזקה דאנו מסופקים בתחילת לידתה אם היא בכשרות והתו' שם דחו פירושו מהא דקיי"ל פ"ק דכתובות דחזקה דאם מהני לגבי בת יעו"ש והיה נראה ליישב פרש"י ז"ל דהוא ס"ל דלא אמרינן דחזקה דאם מהני לגבי בת רק היכא דהאם לפנינו ובאנו לדון עליה אם כשירה היא לכהונה אז אמרינן כיון דע"י חזקת כשרותה אנו דנין עליה להכשיר א"כ כבר עשית אותה ודאי כשירה א"כ בהכרח גם לבתה צריכים אנו לומר דמהני חזקת האם כיון שכבר הכשרת אותה מטעם חזקה משא"כ במעשה דינאי המלך שכבר מתה ואין אנו דנין עליה כלל א"כ בבתה שעליה הספר ודאי דלא שייך לומר חזקה כלל וזה מדוקדק בלשון רש"י למעיין שם וא"כ א"ש ג"כ מה שהקשיתי וא"כ גם דין זה דספק מחצה ספק רוב אין זה ברור להיתר וצ"ע למעשה

דין דאין הולכים בסמוך אחר הרוב

בהא דקיי"ל אין הולכים בממון אחר הרוב: הי' נלע"ד דברי חדש לולי דמסתפינא מחבריא דלכאורה תמוה כיון דקיי"ל דבכל איסורי' שבתורה אזלינן בתר רובא מקרא דאחרי רבים להטות ואפי' בדיני נפשות אזלינן בתר רובא למה ישתנה בזה בדיני ממונות והיה נלע"ד לומר דהטעם כמ"ש הפוסקים בכ"מ והתוס' בפ' הלוקח בהמה והרא"ש פ"ק דחולין משום דקיי"ל מצרפינן מיעוטא לחזקה מדרבנן במיעוטא דשכיחא ולכך