בית יצחק - קבוע ספיקות קכא

לא נכחד דבר זה ובכה"ג דספיקא דמוקפין יש ג"כ חזקה והיתירא דבימי יהושע אמרינן דלא הוקפה ואוקי אחזקה דמעיקרא שלא הוקפה וכבר כתבתי בחיבורי באריכות דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא כמו דאמרינן בגבינות מבהמה שנטרפה וכיוצא בזה וזה פשוט וא"כ יש לקרות בי"ד לבד

ומה שתמה עלי במ"ש בהא דגיטין בס"ת שנמצא ביד עכומ"ז דהוצרך רש"י לפרש טעמא דמ"ד קורין בו משום דהוי ס"ס וע"ז כתב דאדרבא איכא לאוכיחא להיפוך דאם אינו בנמצא ס"ס אחרת מתבטל תקנת עזרא הרי דספיקא לקולא וכתבתי ע"ז דמיירי שע"י טורח יכול למצוא ס"ת אחרת: וכ' מעכ"ת ע"ז דא"כ למה יגנוז ע"ז תימא תימא אקרא אנה מצינא בש"ס דס"ת שנמצא ביד עכומ"ז יגנוז שם דאיתא בכה"ג דאמרי לה יגנוז ואמרי לה קורין בה ופרש"י משום ס"ס ספק שמא ישראל כתבו ואת"ל הוא כתבו שמא לאו לעבודת כומ"ז כתבו רק למכור לישראל א"כ לפירש"י דיש חשש שמא לעבודת כות"ז כתבו א"ש מאן דס"ל יגנז דס"ל דכיון דנמצא בידו אין לספוקי שמא ישראל כתבו דכאן נמצא כאן הי' וס"ל דמסתמא הוא כתבו וכיון דשם ספק שמא לעבודת כות"ז כתבו א"ש דיגנוז ובודאי אסור לקרות בו בכה"ג אפי' ביחיד. ומה שכתבתי דאם בחד ספיקא הי' מותר לקרות בו בשעת הדחק כוונתי הי' במ"ש רש"י הטעם משום ס"ס ומשמע דאלו היה ספק אחד אין קורין בו והיינו אם' לא היה כאן ספק שמא לעכומ"ז כתבו רק הספק היה אם הוא כתבו או ישראל כתבו למאן דס"ל ס"ת שכתבו עכומ"ז פסול מטעם דאינו בר קשירה כדאיתא התם דבכה"ג יש לומר ספיקא דרבנן בתקנת עזרא לחומרא ומחויב לקרות בה אם אין ס"ת אחרת. ומ"מ לא כתבתי זה לדין ברור די"ל שב ואל תעשה עדיף בכה"ג כדי שלא יבא לידי תקלה לקרות בו גם שלא בשעת הדחק וע"ז כוונתי בתשו' הראשונה דעוד יש לדחות בכמה גווני ודו"ק

גם מה שתמה עלי במה שדחיתי דבריו בהא דע"ח בהשמ"ש דמיירי' בשכח להניח עירוב מקודם דהוי כדיעבד ותמה עלי בממנ"פ ע"ז תמה אני על מע"ל שלא שם לבו לדקדק בלשוני שכתבתי דהוי כדיעבד ולא כתבתי דהוי דיעבד וכוונתי הי' משום דכיון ששכח להניח מקודם לזה התירו בע"ח אף שעושה כן לכתחילה כיון דא"א בלא"ה. ובאמת גם בע"ח איכא מצוה כדמוכח בפ' הדר בהא דקאמר שם מבואה דדיירי בי' כו' לא להוי לא עירוב ולא שיתוף כו' וכתבו הפוסקים דשם מוכח דיש מצוה להניח ע"ח כדי שלא יבא לידי מכשול

ובזה נדחה מ"ש מע"ל דע"ח מערבין לדבר הרשות דאעפ"כ מקרי מצוה לכך התירו בכה"ג להכניס א"ע בספק דרבנן לכתחילה בע"ח משום דיש לו סמך בד"ת וזה פשוט. ומ"ש מע"ל בדבר זה חדש הוא לומר דאין לערב ע"ח בבהשמ"ש אם לא כששכח ולא כן משמע מסתימות הפוסקים בזה אומר אני אף שדבר זה אינו מבואר בפוסקים מ"מ פשוט הוא מסברא דלמה יאחר ויכניס א"ע לכתחילה לספק איסור דרבנן דהוא מוכח בכ"מ דספיקא דרבנן וס"ס בדאורייתא שווים ובס"ס מבואר בכ"מ דאין לעשות ס"ס בידים וזה פשוט וברור לענ"ד

ומ"ש שלא מצא בשום מקום מפורש בכתוב יעיין בנחמי' (ח'פ'ב'ג'ד') ושם ובפתחו עמדו כל העם ומשם למדו דאסור לדבר כיון שנפתח ס"ת וכן שם בפסוק י"ח ועוד שם [ט' פסוק ג') ועוד בכ"מ יעו"ש משא"כ תפילה לא נזכר בשום מקום מענין חיוב קביעתו בזמני תפילה ביום שהוא מדרבנן רק אצל דניאל ודוד די"ל דלא מטעם חיוב עשו כן ודו"ק: ולהיותי טרוד כעת בכל צד כתבתי כעת בתכלית הקיצור דברי דו"ש באמת ובתמים חפץ בהצלחתו כל הימים יצחק אייזק בלא"א הרב המנוח מו' יעקב זלה"ה אב"ד דפה ק"ק וואלקאווישק יע"א

ועיין ספר הפלאה בחידושי למסכת כתובות (ד' יו"ד ע"ב) בתוס' ד"ה אלמנה דכתיבא כו' כתב שם ג"כ דמה דמכר בתורה דרך סיפור מעשה לא מקרי דאורייתא יעו"ש לענין מלאכה בר"ח ודו"ק

נעילת השערים

מה שהולידו רעיוני אחרי אשר גמרתי שני השערים האלו ונבעו כליותי עוד חדשות מעט בעת עסקי במלאכתו

מ"ש בפשה"ק בדין תערובות חנויות שיש בזה מחלוקת הפוסקים הראשונים אי הוי קבוע מדאורייתא או לא כו' יש לעיין בהא דאיתא במסכת קדושין פ"ב (דנ"ב ע"א) בסוגיא דקדושין שאין מסורים לביאה דפריך שם לרבא מהא דתני טביומי לזה חמשה בנים ולזה חמשה בנות ואמר אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני כל אחת ואחת צריכה חמשה גיטין. מת אחד מהם כל אחת ואחת צריכה ארבעה גיטין וחליצה מאחת מהן

והנה לפמ"ש התוס' במס' נזיר (די"ב ע"א) בהא דאומר לשלוחו צא וקדש לי כו' דזה אינו אלא קנסא דרבנן בשביל שלא עשה כהוגן משמע שם מדבריהם דאי לאו הכי אפי' קבוע מדרבנן אין בו משום דאין האיסור ניכר במקומו ועל כל אחת אמרינן מרובא פריש א"כ קשה למה פסק כאן דכל אחת צריכה ארבעה גיטין כו' הרי כל אחת אמרינן מרובא פריש ולא זו היא המקודשת. וכאן לא שייך עשו שלא כהוגן דמה תעשה הבת קטנה שאביה קיבל בה קידושין בשבילה וכי מפני שאביה עשה שלא כהוגן נקנסה לדידה ואפי' אם נאמר כדקאמר בש"ס שם בנזיר משום קבוע דאשה הדרא לניחותא ג"כ לא א"ש כיון דבאמת ס"ל דבתערובות לא שייך קבוע ושם אין ידוע לשום אדם מי היא האסורה. אכן גם אם נאמר דהוי קבוע מדרבנן גם כן לא א"ש דהא קיי"ל בתערובות חתיכות דהוי קבוע מדרבנן דאם נפל אחד מהם לים או שנאכל דתולין לומר דאיסורא נפל א"כ למה צריכה כל אחת ואחת חמשה נוטלין מכל אחד מהם מכיון שתקבל גט אחד מאחד מהם תהי' מותרת אח"כ לשוק דחולין לומר שהוא המקדש או כשתקבל אחת מהם גט מכל אחד ותלה לומר דהיא המקודשת דהא באיסור דרבנן תלינן לומר דאיסורא נפל ועיין פ' התערובות (ד' ע"ד ע"א) דפריך שם על רב גבי טבעת של עבודת כוכבים שתולין לומר דאיסורא נפל מהא דאיתא במתני' כל הזבחים שנתערבו כו' ימותו כולם ואמאי נימא דאיסורא מת וא"כ דומיא דהכי ממש למה נאמר דכולו צריכות גט מכולם נימא נמי דהמקודשת או המקדש הוא שגירש אותה המקודשת וכן לדעת הרא"ש פנ"ה שכ' בהך דטבעת של עבודת כוכבים שנפלה אחת מהן לים דלכך מותר משום ס"ס. ספק שמא דאיסורא נפל ואת"ל שלא הוא דאיסור שמא זו שהוא אוכל עתה אינה של איסור א"כ ה"ה בנד"ד ג"כ איכא ס"ס ספק שמא זה שנתן גט אליו היתה מקודשת. ואת"ל שלא זהו שנתקדשה אליו שמא זאת המתקדשת לאחר לא זו היא שנתקדשה

וזה יש ליישב דלא דמי להתם דפריך אמאי נימא דאיסורא מית דאיתה הוא ממילא ודמיא לנפל לים מעצמה: אבל נד"ד שנותן גט לאחת הוא ע"י מעשי האדם ודומיא להפילה בעצמו במזיד דאסור כמבואר בש"ע (סי' ק"י) אך גם זה אינו יישוב נכון עדיין דאכתי תיקשה מאי פריך שם לרבא דס"ל קדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קדושין מהך ברייתא דהא שפיר הוו קדושין המסורין לביאה דהא מדאורייתא אזלינן בתר רובא

וזה יש ליישב ג"כ דעכ"פ לאחין אסורה מדאורייתא דהא א"א לומר אצלם כל דפירש מרובא כריש דאדרבא כיון דמרובא פרשי א"כ אותו שירצה לבעול אמרינן לא זו היא המקודשת והיא מרובא פירשה וא"כ הויא לי' אחות אשתו או אשת אחיו ולכך שפיר אסורה לו. אבל מה שהקשיתי תחילה דא עקא ולפמ"ש בפהש"ע בסוגיא דחמשה חבורות שנתערבו פסחיהם דכל מה שיש לתקן מקרי כאפשר לברר איסורו א"כ יש ליישב קצת כיון שיש לתקן האיסור כגון ע"י גט וחליצה לא שייך כאן ביטל ברוב וא"כ נ"מ אם א"א להתגרש כגון שנשחטו האחים וכדומה דא"א לתקן האיסור מקרי שפיר שייך בו ביטול ברוב: או אפשר לומר לפי שיטת התוס' בנזיר דקנסינן לי' משום שעשה שלא כהוגן דיש לומר כיון שעשה אביה שלא כהוגן והבנות ברשות אביהן לקדש אותן שפיר שייך למקנסי' לאב אף שזה מגיע להבנות עצמן ובהן לא שייך קנס מ"מ בתר אביהן גרירא אבל עדיין צ"ע: גם לפמ"ש (שעה"ק סי' ד') בשם הרמב"ן והר"ן דלכך מותרות הנשים להתקדש לכל העולם משום דיש להן חזקת פנוי' משא"כ למקדש אסורות כל שיש לה קרובות משום שאין חזקת הקרובות מועילות לה שאין באות לפנינו לדין ולא ס"ל סברת התוס' משום טעמא דקנסא דא"כ קשה ג"כ למה אסורות כל הנשים להתקדש לאחרים ולא מוקמינן לכל חדא אחזקת פנוי' וצ"ל הטעם כמ"ש תחילה משום שיכול לתקן האיסור ולא שייך זה התם. דא"כ כל הנשים שבעולם כשירצו להתקדש לאחרים יצטרכו לקבל גט תאותו המקדש והוי כאי אפשר לתקן משא"כ בהך דנד"ד דלא נולד הספק כ"א באותן בנות של אב אחד שפיר מקרי יש לתקן האיסור וכמ"ש ודו"ק

והנה לפי שיטת המרדכי דס"ל דכל שבא האיסור בתערובות לא שייך בי' ביטול אם לא כשהוברר האיסור תחילה ואח"כ נתערב הוי א"ש דבאומר אחת מבנותיך כו' לא הוברר האיסור ותחילה בא בתערובות אבל כבר נתבאר אצלינו במ"א שכל הפוסקים חולקים בזה על המרדכי וצ"ל כמ"ש גם אפשר לומר בא"א החמירו שלא לילך כאן בתר רובא כמו שהחמירו לענין מים שאין להם סוף ולענין כמה דברים

שם סי' ה' חקרנו ברוב וקרוב הולכים אחר הרוב מהא דאיתא בפ' לא יחפור ובפ"ב דנדה גבי דם שנמצא בפרוזדור חייבים עליו על ביאת מקדש וכיון דאינו דם טמא כי אם דחויא בהרגשה הוי כרואה הפרישה וא"כ הוי כמחצה על מחצה וחקרנו שם