בית יצחק - קבוע ספיקות קכ

בכתוב לכך החמירו בספיקו (וכבר כתבתי שמצאתי חבר לדברי בס' ד"ת וא"כ לא עלי לבד תלונתו) ולפ"ז אין קושיא ממ"ש בחפיפה ותקנת מאה ברכות וכדומה שזה לא נזכר בכתוב כלל ומה עלי שגם בקריאת התורה הקילו כמה קולות מטעם שהוא רק תקנת עזרא וכמ"ש הב"י בשם הר"ן (טור יו"ד סי' רע"ט) לא מצאתי שם שום דבר רק שכ' בחסר אות אחת לחלק בין מצות כתיבת ס"ת שהוא מצות עשה דאורייתא שבזה אות אחת מעכב וכמ"ש וכתבתם שתהא כתיבה תמה וכמ"ש בפ"ג דמנחות משא"כ לענין קריאת התורה שהוא תקנת עזרא ור"ל שבזה לא תיקן עזרא כלל שיהא צריך לקרות בס"ת מו"ה לגמרי ואפי' חסר אות אחת קיים תקנת עזרא ואין עניינו כלל לספק בתקנה. גם מה שתמה עלי ממ"ש ראי' מהא דפ' השולח ס"ת שכתבו מין כו' ותמה מכ"ת אטו זה הוא מתקנת עזרא שס"ת שכתבו מין לא יקרא בו דבר זה הוא מקבלה כמ"ש ר"נ נקטינן כו' וגם ביחידות אסור לקרות בו. לא הבנתי דברי מע"ל דהא שם איתא הא דתניא יגנו כו' האי תנא הוא שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקריאה כו' וכי נאמר דכל שנכתב שלא בקדושה ובכשרות יהי' אסור ליחיד לקרות בו ו הא היכא רמיזא ו וע"כ צ"ל שכוונתו לקרות בציבור שתקנת עזרא לקרות בס"ת כשר שהרי אסור לקרות בציבור בחומשים הנדפסים על הנייר וכדומה וא"כ כיון דבעינן שם ס"ס מוכח דבתקנת עזרא מחמרינן בספיקו (ואף שהט"ז ביו"ד) סי' רפ"א ס"ק א' (כ' דאסור לקרות ביחיד ג"כ. היינו משום דגזרינן שמא יבוא לידי תקלה לקרות בצבור ועיקר דינא הוא רק בצבור) ובודאי מודינא שמ"ש ר"נ נקטינן כו' אינו ר"ל תקנת עזרא אלא קבלה מרבותיו. רק דהוא מיירי שם מכתבו מין דינא שכ' לשם ע"ז. אבל הא דס"ת פסולה שאין קורין בה הוא מתקנת עזרא וכמ"ש וכל שלא קרא בס"ת שנכתב בכשרות בודאי לא יצא ידי תקנת עזרא ודוק

גם מ"ש והביא ראי' משם להיפוך דאם אין שם רק ס"ת זו בלבד ואסרו לו לקרות מספק וא"כ מעיקרא תקנת עזרא א"כ מוכח דאזלינן בספיקו לקולא ג"כ אין ראי' משם די"ל דמיירי באם ע"י טורח יכולים למצוא ס"ת אחרת כשירה דאז אין קורין בה וצריך לקרות בכשירה וא"כ מדבעינן שתי ספיקות מוכח דמחמרינן בספיקו דאל"כ בספק אחד אין להחמיר בדבר שיש בו טורח בדרבנן כמ"ש הפוסקים ועוד יש לדחות בכמה גווני ודוק

גם מ"ש מעכ"ת במ"ש (סי' ל"ז) בדין אם מותר להכניס א"ע לכתחילה לספק דרבנן. וכ"ת הוכיח לחלק מהא דפ"ב דשבת ספק חשיכה כו' אין מערבין ע"ת אבל מערבין ע"ח וכתב הה"מ (פט"ו מה' עירובין) שהטעם שאין להכניס א"ע לכתחילה לספק ומזה המציא מכ"ת לחלק בין דרבנן שיש סמך בד"ת או שאין לו סמך לענ"ד אין משם הכרע כ"כ דמי לא עסקינן דשכח להניח העירוב קודם בהשמ"ש שאז כשבא להניח העירוב בהשמ"ש הוי בדיעבד ובזה שפיר יש לחלק בין ע"ת שיש לו סמך בד"ת או לא דעכ"פ אין לו להכניס א"ע לספק אפי' בשכבר א"א בלעדו כיון שיש לו סמך בד"ת משא"כ בע"ח אבל כל שיש בידו לתקן הדבר לכתחילה שלא, יצטרך להכניס א"ע לספק דרבנן בודאי הסברא נותן להחמיר גם בדרבנן שאין לו סמך בד"ת. והא דדייק הש"ס שם מהא דתני ע"ש עם חשיבה עירבתם כו' דמוכח דאסור בהשמ"ש היינו שאם נאמר אם שכח להניח קודם בהשמ"ש מותר להניח בהשמ"ש אין עליו חיוב להזכיר לב"ב קודם בהשמ"ש וכעין זה כתבו הפוסקים ביו"ד (סי' א') ובכ"מ שבדבר שיש לו היתר בדיעבד לא חיישינן שמא משתלי ע"ש בדין בדיקת סכין ובדיקת מומחה וכן בה' בב"ח ובכ"מ כעין זה. ואת אשר תמה מעכ"ת במה שחקרתי (סי' ע"ג) בדין ס"ס להוציא ממון מדוע לא קראתי לביתי דברי הנכבדים הש"ך בת"כ והאו"ת שם כבר רמזתי שם שאין עסקי פה בדברים הנוגעים לד"מ לכך לא רציתי להאריך ולפלפל בדבריהם כאן ובחיבורינו לשו"ע חו"מ הארכתי בזה וכן בתשובת שאלה. וחפצתי להשתעשע בדברי מע"ל בדברי הפנ"י אבל אין והפנאי מסכים. עמדי כי כתבתי זאת בנחיצה רבה ועוד חזון למועד. הנני לשלם תודות לכת"ה אשר העירני במכתבו ובודאי כן נכון לכל משכיל ואוהב האמת אולי יראה למצוא תיקון לדבריו: דברי דו"ש אוהב דבוק מאח הקטן יצחק אייזיק בלא"א הרב המנוח מ' יעקב זלה"ה ראב"ד ד"ק ראזינאי

שוב אחרי כותבי זאת אנה ה' לידי ספר פרמ"ג על או"ח וראיתי שם בפתיחה הכוללת שדעתו נוטה קצת דספק בדברי נביאים לחומרא ע"ש

בעזר"ה היום יום ד' ג' דחוהמ"ס תקצ"ה לפ"ק וואשילישאק

אשיב אמרים לשלום אהובי ידידי ה"ה הרב המאוה"ג חו"ב נ"י ע"ה פ"ה תפארת ישראל ומפורסם כ"ש מוה' יצחק אייזיק נ"י אב"ד ור"מ ד"ק וואלקאווישק יע"א. ולכא"ש

בלילה זו הגיעני מי"ק על נכון והגם כי אין מדרכי לכתוב בימים ש הללו. אמרתי לשנות להיות כי ראיתי במכתבו שבדעתו לקבוע דברים אלו בדפוס. והנה לקט שכלי יש במכתבו זה כמה תמיהות נשגבות. ע"כ אמרתי להעיר אזנו לעיין היטב כראוי וכנכון להתיישב היטב קודם שיקבענו בדפוס. והנה ראיתי כתב במכתבו שראה בס' שערי תשובה שהביא בשם שאגת ארי' דבה"ת דאורייתא כו' והנה היכן רמיזא בתורה שצריך לברך עה"ת כו' וע"כ משום דנרמז בדברי קבלה. וא"כ אדרבא משם ראי' לדידי כו' תמיהני מאוד דהא דבה"ת מה"ת ש"ס ערוך הוא בידינו (ברכות דכ"א ע"א) ודריש לה מקרא ודברי הש"ת אין אנו צריכים לו כי הם דברי הרמב"ן במנין המצות עשין שלו שמנאה במנין המצות במצוה ט"ו והרב בעל מגילת אסתר הסכים עמו בזה ותמה על הרמב"ם שלא מנאה ע"ש עוד ראיתי שכתב בספק דמוקפין דהוי תרי ותרי ותרי ותרי אפי' בדאורייתא אינו רק ספיקא, דרבנן כמ"ש התוס' בכ"ד כו' רואה אני שסובר דספיקא דתרי ותרי קיל משאר ספיקא דכולהו אסירי מן התורה וספיקא דתרי ותרי אינו אסור רק מדרבנן והא ודאי ליתא ואדרבא ספיקא דתרי ותרי חמיר משאר ספיקות. ומ"ש התוס' בכ"ד דאינו רק מדרבנן היינו היכא דאיכא חזקה להיתרא דבכולהו ספיקות אזלינן בתר חזקה וכאן בתרי ותרי החמירו חז"ל דלא ניזל בתר חזקה ועיין היטב בש"ס והפוסקים בענין זה וימצא שכן הוא גם ראיתי למעכת"ה שרצה לחזק ראייתו מגיטין וחידש דין חדש דאם א"א למצוא אחרת מותר לקרות בזו:

ודברים כאלו לא עלה על הלב מעולם. ולדעתי ישתקע הדבר ואם הי' הדין כן לא היו אומרים בש"ס יגנז מאחר דכשר לקרות בשעת הדחק למה זה טעון גניזה והיל"ל אין קורין בו (הן אמת במכתב רומעכת"ה ראיתי שהעתיק כן אולם באמת בש"ס ופוסקים מבואר דדינו בגניזה). אולם הדבר ברור שאסור לקרות בו בשום פעם וע"כ טעון גניזה ומה שהתפלא על מ"ש דגם ביחיד אסור לקרות בו דכי נאמר שנכתב שלא בקדושה ובכשרות אסור ליחיד לקרות בו הא היכא רמיזא כו' באמת נראה שלא עיין בט"ז. (יו"ד סי' רפ"א) שפסק בפשיטות כנ"ל אולם יש להאריך הרבה בזה ובאתי בקצרה בכדי למעט מעשה הכתב בכל מאי דאפשר גם מה שדחה ראייתי מר"ה (ד' כ"ג) ועיין כבודו בדברי הטורי אבן להגאון בעל שאנ"א במס' הנ"ל יראה שדברי כנים גם מה שדחה ראייתי מתוס' ביצה (ד' י"ד) דודאי בכה"ג דהוו תרתי דסתרי גם בדרבנן אזלינן לחומרא כו' וכן בס"ס כתבו התוס' במס' נדה דהיכא דסתרי אהדדי אזלינן לחומרא כו' לדעתי ל"ד זל"ז כי אוכלי לדנא:

דהתוס' כתבו כן היכא דבנידון זה שאנו עוסקים בו יש בו ס"ס להיתר וכן ס"ס לאיסור אזלינן לחומרא משא"כ בדברי התוס' הנ"ל אם בא לשאול בב"א בדבר שאינו מפיג טעם ולא ידע אם יפסיק לו כל"ק אין כאן תרתי דסתרי כלל זולת אם בא אדם אחד לשאול בבת אחת דין הנ"ל עם דין דבר המפיג טעם וידע אז איכא תרתי דסתרי והרי זה דומה לשני שבילין דבזה אחר זה או בשני בני אדם טהורים ובאדם אחד מטמאינן לי' וגם בזה יש לדון הרבה ועת לקצר:

אולם כוונת דברי התוס' ברור כמ"ש. ובגוף הדבר שהקשיתי מתפילה ומאה ברכות ודומיהן כתב ע"ז רומעכת"ה דעדיפא הו"ל לתמוה מעירובין ונט"י כו' ומי לא יודה בתקנת נביאים שעשו דרך סייג וגדר כו' ובאמת כוונתי כו' בדבר המפורש בדברי קבלה כו' לא ידעתי מה חידש בזה והרי חילוקו זה מבואר בחיבורו (סי' ע') בדרך יישוב על עירובין ונט"י וע"כ לא הקשיתי לו רק מתפילה ודומיהן דג"כ אינו דרך סייג וגדר רק דרך תקנה ומצוה. וע"ז לא מצאתי משיב בדבריו רק מ"ש בסוף דבריו דכוונתו הי' מה שנזכר בפירוש בדברי קבלה כו' ולפ"ז אין קושיא מחפיפה ומאה ברכות שהוא לא נזכר בכתובים כלל כו' מי יתן אמצאהו אערכה לפניו אנה נמצא בפירוש בכתובים תקנת עזרא שיהיו קורין בשני וחמישי ובשבת במנחה ולפי זכרוני לא נמצא זה רק בש"ס בכ"ד ועיקרו בסוף מרובה ואדרבה ענין התפילה נמצא יותר בכתובים בענין לעשות ספק דרבנן לכתחילה כתב לחלק דש"ה כיון ששכח להניח קודם בהשמ"ש ועתה שבא להניח העירוב בהשמ"ש הוי כדיעבד כו' והא דדייק בש"ס מהא דתנן ע"ש עם חשיכה כו' היינו באם נאמר כו' מותר להניח בהשמ"ש אין עליו חיוב להזכיר קודם כו' וכעין זה כתבו הפוסקים ביו"ד (סי' א') כו' דכל שיש לו היתר בדיעבד לא חיישינן דילמא משתלי כו' דבריו תמוהין מאוד דממנ"פ אם נאמר דכיון ששכח ולא עירב עד בהשמ"ש מקרי דיעבד א"כ גם בע"ת לישתרי בכה"ג דהא גם בע"ת קיי"ל דבדיעבד אם עירב בהשמ"ש כשר וע"כ צ"ל דזה לא מקרי דיעבד רק לכתחילה מאחר דעדיין לא עירב וא"כ הרי הדברים ק"ו השתא ומה בע"ת דקיי"ל דאין מערבין אלא לדבר מצוה ועכ"ז אמרינן דאם לא עירב עד בהשמ"ש מקרי לכתחלה ואינו רשאי לעכב מכ"ש בע"ח דמערבים גם לדבר הרשות דזה מקרי לכתחילה גם מסתימת לשון הר"מ והפוסקים מבואר דרשאי לערב לכתחילה ע"ח בהשמ"ש ולדעת כת"ה אינו רשאי לערב ע"ח בהשמ"ש אם לא בשכח ולא עירב מקודם וזה דין חדש וכל כה"ג הו"ל לפרושי ולא לסתום גם הדמיון שלו למ"ש הפוסקים ביו"ד ל ל"ד כלל כאשר יראה המעיין:

ולע"ע באתי בקצרה מחמת מניעת הכתיבה בימים הללו ומלאכתי נעשית ע"י אחרים ואי"ה עוד חזון למועד והוא בארוכה דברי דו"ש ושלום תורתו בלו"נ ידידו באמת חפץ בהצלחתו יצחק אביגדור במוהר"ש חופה"ק וואשילישאק

שלום תניינא לידידי אוה"נ הרב הגדול משיב מלחמה השערה המופרס' לשם ולתפארת מוה' יצחק אביגדור נ"י

מכתבו בא אלי אל נכון ובעבור שראיתיו חוזר כמראה האופן לתקן דבריו הראשונים. ואני להיותי היום עמוס הטרדות העצומות עד למרבה ומתנודד ממקומי אל המקום הזה אשר זה מקרוב נתישבתי בקרבם לזאת אני מוכרח לקצר בכל היכולת רק לפרש שיחתי בדבריהם ההכרחיים ואת היותר יהי' לעת מועד שמור והנה במ"ש מתוס' דנדה כוונתי הי' שהתוס' בנדה כתבו דאף אם עתה יש ס"ס מ"מ כיון שאם תראה אח"כ בל"ד ומ"א יהי' ס"ס להיפוך לכך לא מהני וא"כ לפי דעת מע"ל שכ' דדוקא באם הס"ס סותרים מיד ולא בזה אחר זה ודימה לשני שבילין שהלך בזה אחר זה דמטהרינן לי', א"כ למה אסור כאן דהא כאן הס"ס הסותר הוא ואח"כ כשתראה בל"ד ומ"א ודמיא לשני שבילין שהלך בזה אחר זה דמטהרינן ליה ודבריו שכ' שהתו' כיוונו דווקא היכא שבמקום אחד ובבת אחת יש ס"ס לחומרא וס"ס לקולא הם תמוהים ולא ראה מע"ל בגוף דברי התוס' פ' המפלת ובכמה דוכתי

ובמה שכתבתי בספק דמוקפין דהוי תרי ותרי ומקרי ספיקא דרבנן אפי' בדאורייתא. ותמה עלי שהרי דבר זה אינו אלא להחמיר כגון במקום דאיכא חזקת היתר ע"ז אמרינן דלא מוקמינן אחזקת מדרבנן כיון דאיתא תרי דמוציאין מחזקה. דבריו תמוהים בזה דגם ממני