בית יצחק - קבוע ספיקות קיט

(ד' ט"ו ע"א) לפי גירסת רש"י מאי איכא דאזלא איהי לגבייהו דמוכח שם דגם בספק קבוע אסור ודאי שאין זה דומה למ"ש בחנות אחת מוכרת ספק טריפה דבכה"ג יש כאן ס"ס גמורה משתי שמות משא"כ שם ליכא ס"ס דשמא מחצה ושמא רוב והכל אחד דגרע משם אונס חד הוא וכמ"ש מעכת"ה בעצמו ומטעם רובא ג"כ אין להתיר כמ"ש למעלה דהתורה לא אמרה אחרי רבים להטות רק היכא שיש רוב בבירור לא בספק מחצה ספק רוב ולא דמיא למ"ש התוס' חולין (ד' כ"ח ע"ב) ד"ה לפי דמאן דשרי משום דהוי כאן ספק שמא נשחט הרוב ואף אם צמצם שמא כשר דשם שתי הספיקות כל אחת מתיר בתורת ודאי היינו בשחט מחצה כשר מגזירת הכתוב דרחמנא אמר לא תשייר רובא ובשחט רוב כ"ש דכשר: ואין כאן כי אם חששא דילמא שחט המיעוט וא"כ הרי הוא שכיח יותר להתיר מלאיסור ודמיא למ"ש בפ"ק דעירובין גבי לחי המושך מדפנו של מבוי יעו"ש משא"כ כאן הך סברא דאזלא לא איהי לגבייהו דמותר מטעם ספק אין ההיתר ברור וא"כ אין כאן שתי סברות להיתר ואין כאן רוב גמור ואף דנתבאר למעלה דספק ממזר בספק השקול מותר: וא"כ דמיא לשחט פלגא או רוב מ"מ היינו דווקא מדאורייתא דבאמ' מן התורה מותר אבל שם בכתובות מיירי הס"ס אליבא דדינא דמחמרינן בספק ממזר בספק השקול ולכך אפי' ברוב כשירים מחמרינן מדרבנן כיון דאין כאן רוב גמור דשמא אזלא איהי לגבייהו. ואין להקשות דהא הוי ספק השקול בדרבנן דמותר ג"כ בחד ספק וא"כ כיון דמדאורייתא מותר אפי' ידעינן דאזלא איהי לגבייהו א"כ כאן דנולד עוד ספק שמא אזלי אנהו לגבה הוי ספק השקול בדרבנן זה אינו חדא דיוחסין שאני דמעלה עשו ביוחסין והחמירו בכל דבר יותר מבכל איסורים שבתורה. לכן החמירו ג"כ דבעינן תרי רובא. וכן לכמה דברים כדאיתא בפ"ב דכתובות. ועוד נראה דלא שייך כאן לומר ספיקא דרבנן כי אם היכא שהאיסור עצמו הוא דרבנן משא"כ כאן דע"י ספק נעשה דרבנן אבל גוף איסור ממזר הוא דאורייתא ולכך אין להתיר מטעם שנולד עוד ספק ונעשה עי"ז ספיקא דרבנן ועוד שהכל ספק אחד אם הוא האיסור או לא. ואין כאן ספק מקודם בפני עצמו ובלא"ה הא דקיי"ל ספיקא דרבנן לקולא אינו כלל בכ"מ והארכתי בזה בחיבורי ע"ש

והנה בהא דאיתא בפ' כסוי הדם (ד' פ"ו ע"א) חש"ו ששחטו כו' דהקשו התוס' שם ורבנן מ"ט אי רוב מעשיהם מתוקנים כו' ואי פלגא ופלגא א"כ סמוך מחצה דמקולקלים לחזקה דבהמה בחייה כו' ויהא מותר לשחוט אחריהם ותרצו דמספקא להו אי רוב מעשיהם מתוקנים או מקולקלים והקשה כ"ת דהא יש כאן רובא להתירא דאי במחצה על מחצה מותר לשחוט אחריהם וכן ברוב מעשיהם מקולקלים כו' ולענ"ד נראה דכוונת התוס' דאין כאן ספק במחצה על מחצה כלל רק אם רובם מתוקנים או מקולקלים וא"כ אין כאן רוב להתירא כלל. אך בלא"ה דברי התוס' נעלמו ממני דמאי הועילו בתירוצם דאף דהספק הוא אם רוב מתוקנים או להיפוך יהי' איך שיהי' יש כאן ספק השקול דלא יהא רוב עדיף מכולו והוי כאם הי' ספק השקול בכולם אם שוחטם כהוגן או לאו והי' לנו לומר אוקמי אחזקה: והגע עצמך אלו לא הי' בעולם רק חש"ו אחד והי' בו ספק אי שחט כהוגן או לאו יש כאן ספק השקול. ואפשר לומר דכוונת התוס' הוא דזה הוי ספק התלוי בחסרון ידיעה דאם הי' כאן כל החש"ו שבעולם והיינו רואים האיך הם שוחטים הי' מתברר וספק התלוי בחסרון ידיעה לאו שמי' ספק ולא שייך כאן לאוקמי אחזקה והנה לפ"ד ר"ת דס"ל דאפי' לרבנן דפליגי אר"מ וס"ל לא חיישינן למיעוטא מ"מ מודים היכא דיש חזקה עם המיעוט דחיישינן ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן א"כ קושית התוס' מעיקרא ליתא דס"ל דטעמייהו דרבנן דס"ל רוב מעשיהם מתוקנים ולכך אסור לשחוט אחריהם. ואפ"ה אסור לאכול משחיטתם משום דהוי מיעוט המצוי ומצרפינן לה לחזקה עם המיעוט ולא דמיא לרוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם דהמיעוט אינו מצוי כמ"ש האשר"י פ"ק דחולין וא"כ א"ש וצ"ל דדברי התוס' כאן הוא לשיטת ר"י במס' בכורות פ' הלוקח דגבי לוקח בהמה מניקה ליכא חזקה מסייע למיעוט חולבות דאדרבא אוקי הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה ושם אינו פוסק כרשב"ג אלא בהך סברא דלא מרחמא לי' אלא א"כ ילדה: אבל באמת י"ל דגם רשב"ג ס"ל דלא חיישינן למיעוטא כלל כמ"ש התוס' פ"ק דחולין (ד' י"ב ע"א) ד"ה לר"מ: וא"כ אין לנו הכרח לומר סמוך מיעוטא לחזקה ואין כאן מקומו להאריך ומ"ש מעכת"ה בהא דפ' בהמה המקשה המבכרת שילדה שליא כו' לחלק בין דבר התלוי בטבע שנוטה להותיר יותר שבזה אינו צריך לתנאי הספיקות דברי מע"ל ברורים בטעמם ואפריון נמטי' בזה שבזה יש לתרץ כמה סתירות בש"ס ואין להאריך כאן כל זה כתבתי מה שנלע"ד אם יטיבו דברי בעיני חכמי הדור דברי דו"ש אחוז וקשור בעבותות אהבתו עבד נאמן ליראי ה' ולחושבי שמו כל הימים הק' יצחק אייזק בלאאמ"ו הרב המנוח מ' יעקב זלה"ה ראב"ד פה ק"ק ראזינאי

דבריו הראשונים של הרבה"ג דק"ק וואשילישאק נאבדו מעמדי: אכן יובנו מתוך דבריי אשר השבתי לו יום א' לסדר למען תחיה תקצ"ד לפ"ק ראזינאי

אשוב לידיד עליון וי"נ הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי שיננא בחריפא המפורסם מוה' יצחק אביגדור נ"י אב"ד דק"ק וואשילישאק יצ"ו ולכא"ש

מכתבו הנעים הגיעני לנכון יום עש"ק העבר עת הכנסת שבת מלכתא ולא יכולתי לעיין בדבריו ולהיות כי נצרכתי להשיב תיכף לזאת לא יכולתי לבוא בארוכה כראוי לאיש כי"ב ונקיטנא נפשאי בקצרה. והוא נידון איזו פרטיים אשר תמה מעכ"ת על מ"ש בחיבורי. ובאמת דרכי מעולם ת"ל להודות על האמת ושלא לעשות סניגורין לדברי אם משכן קו האמת עם שכנגדו. אך מצד שמע"ל תמה עלי לכאורה בדברים פשוטים לפי מה שהבין דברי לזאת אמרתי לפרש שיחתי והוא במ"ש (שעה"ס סי' כ"ב) דספק בדברי קבלה אזלינן לחומרא דבדאורייתא ושם בסי' ע' הוספתי עוד דגם מה שלא בכתובים רק הוא תקנת עזרא או תקנת נביאים אזלינן בספיקו לחומרא והשיג מעכ"ת עלי מתפלה שהוא תקנת אנכנה"ג:

והיו עזרא עם כמה נביאים בתוכם ואיתא בפ"ב דברכות ספק התפלל כו' אינו חוזר ומתפלל מ"ט תפילה דרבנן וגם דהמע"ה תיקן מאה ברכות וכן חפיפה שתיקן עזרא והקילו בו כמה קולות:

כן הם תוכן דברי מע"ל:

באמת לפי הבנת מעכ"ת בדבריו יפה תמה. ועדיפא ליה לתמוה עלי מעירובין ונט"י שבפירוש איתא פ"ב דערובין ששלמה המע"ה תקום והקילו בהם בכ"מ ואמרו ספק עירוב כשר:

וכן בנט"י בכ"מ עצמו מספר ומי לא יודה בדבר זה שתקנת נביאים מה שעשו דרך סייג וגדר לתורה בודאי שהוא ככל איסורים דרבנן שהכל נכלל במילתא דרבנן ומאן מפיס לחלק בין תקנתם של ראשונים לשל אחרונים ומקרא מלא הוא אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה. ובאמת כוונתי הי' במ"ש בסי' כ"ב בדבר המפורש בדברי קבלה בדרך מצוה ותקנה כמו מקרא מגילה ודומיהם שבודאי דברי קבלה חמירי יותר מדברי סופרים כמו שמצינו בכ"מ. ועיין ש"ס ס"פ משילין אין מקדישין ואין מעריכין כו' וכולהו גזירה משום משא ומתן:

ופרש"י דלא הוי גזירה לגזירה משום דדברי קבלה הוא דמו"מ נזכר לאיסור בנחמיה וכן בד"ה (ד' י"ט ע"א) שהעיר בזה כ"ת ג"כ וכן בכמה דוכתא וכיון שלא מצינו בפירוש שספיקם לקולא כתבתי שאין ללמוד ממ"ש סתם ספק דרבנן לקולא ואין לך אלא מ"ש חכמים בפירוש:

וכתבתי סמך לזה ממ"ש גבי טומטום שאינו מוציא אפילו מינו במגילה:

אף שאין ראיה זאת מכדחת שיש לדחות בכמה גווני מ"מ סמך יש לדבר:

וכיון שמצינו ג"כ בכמה מילי דרבנן שהחמירו בספיקו יש לומר ג"כ דבכה"ג חמיר יותר ומה שתמה כ"ת בענין ספק אם בירך ברכת התורה שכמה כרכורים כרכרו הפוסקים אם יחזור ויברך הגם שמוזכרת בד"ק כמ"ש במס' נדרים (ד' פ"א) אין ראי' משם כלל דברכת התורה לא נזכר בפירוש בכתוב רק בדרך דרש ואסמכתא בעלמא אמרו שם ע"פ ויאמר ה' על עובד וגו' ולא הלכו בה. עיי' בתר"י פ"ק דברכות שמשמע מדבריו שלא נלמד מתיבת ולא הלכו בה ע"ש:

ועיין ס' שערי תשובה על א"ח הנדפס מחדש שהביא סי' מ"ז בשם תשו' שאגת ארי' (וכעת ראיתי ג"כ בתשו' זו עצמה) שהוכיח דבה"ת מדאורייתא והנה היכן רמיזא בתורה שצריך לברך על התור' וע"כ משום דנרמז בדברי קבלה וא"כ אדרבא משם ראי' לדידי (ועיי' בס' ד"ת הנדפס בגליון הרא"ש במ"ש הרא"ש פ"ק דברכות בהך בעיא דבין פסוקא לפסוקא כו' כ' בפירוש דספק בתקנת נביאים אזלינן לחומרא כבדאורייתא וא"כ מצאתי חבר לדברי) ומה שהשיג עלי ממ"ש הר"ן פ"ק דמגילה גבי עיירות המסופקות אי מוקפין חומה מימות יב"ן דאזלינן בספיקן לקולא לזה אמרתי אדתותיב לי תיובתא מדברי הר"ן לסייען מדברי הרמב"ם דס"ל דצריך לקרות בשני ימים בי"ד וט"ו:

וכן קיי"ל לדינא כמ"ש בש"ע בסי' תרפ"ח ומ"ש כ"ת בטעמו של הרמב"ם דס"ל כיון דע"כ צריך לקרות יום אחד ואינו יודע באיזו יום ע"כ חייבים בשניהם כמ"ש הר"ן פ' ע"פ (ד' ך"ח) במ"ש שם דכולהו בעי הסיבה לענ"ד לא דמיא לשם כלל מתרי טעמי חדא דגם הר"ן לא כ' שם רק לסניף בעלמא ועיקר טעמו מ"ש שם תחילה דכיון דדבר שאין בו טורח הוא לכך מחמרינן בספיקו ודבר זה הוא כלל אמיתי כמ"ש בחיבורי וכן בס"ס כ' הש"ך כן ובכל דבר ס"ס בדאורייתא וחד ספק בדרבנן שווים משא"כ בקריאת המגילה דודאי מקרי דבר שיש בו טורח. ועוד גם לפמ"ש שם אח"כ ה"ט היינו כמ"ש שם כיון דאין סברא ליתן חשיבות לכוס אחד מחבירו דמאי חזית לכך כולהו בעי הסיבה וכן מצינו בכ"מ והוא פשוט משא"כ בקריאת מגילה דודאי יש חשיבות לקריאת י"ד יותר מט"ו שרוב העולם קורין בו שכן באמת דעת כמה פוסקים וכיון שכן למה פסק הרמב"ם דצריך לקרות בשני ימים והוא מהש"ס ברב אסי דקרי בהוצל בארביסר ובחמיס' מספקא לי' כו' ולא ס"ל דחמדת חסידו' עשה כן אלא מדינא כמ"ש הב"י שם בשמן וע"כ מטעמא דכתיבנא דמחמרינן במאי דנזכר בדברי קבלה ולדעתי גם הר"ן לא כ' שם הך טעמי רק לסניף בעלמא ועיקר טעמו מ"ש שם תחילה משום דרוב עיירות הם קורין בי"ד ואזלינן בתר רובא (ומכאן יש קצת ראי' דתערובות חנויות שלא ניכר האיסור במקומו לא מקרי קבוע מדאורייתא ודו"ק) ועי"ל דשאני בספיקא דמוקפין דשם הי' ספק בקבלתה אלו אומרים מוקפת מימות יב"ן היא ואלו אומרים שאינה מוקפת וספיקא כזה גם בדאורייתא הוי דרבנן כמ"ש התוס' במסכת כתובות ובמס' יבמות ובכ"מ דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ולכך שפיר כ' הר"ן דהוי ספיקא דרבנן גם מ"ש בשם תוס' ביצה (ד' י"ד ע"א) ד"ה א"ב שכתבו דכיון דאיכא תרי לישנא בכל חדא יש קולא וחומרא אזלינן בתרוייהו לחומרא אין משם ראי' לנד"ד דודאי בכה"ג דהוה תרתי דסתרי גם בדרבנן אזלינן לחומרא וכן כתבתי בחיבורי בכ"מ וכן בס"ס דשוה לספיקא דרבנן כתבו התוס' במס' נדה ובכ"מ דהיכא דסתרי אהדדי אזלינן לחומרא וזה פשוט בכ"מ אכן אין זה אלא אם שני הדברים שווים אז אמרינן מאי חזית וע"כ או שהלך בשניהם להחמיר או בשניהם להקל משא"כ בקריאת מגילה דיום י"ד הוא קודם ט"ו בודאי יש סברא לקרות תחילה בי"ד שהוא בא תחילה ואח"כ יפטור בט"ו ועוד שכיון שבו קריאה לרוב העולם וכמ"ש וע"כ משום דמחמרינן בספיקו בדברי קבלה כמ"ש גם מ"ש מהא דר"ה (ד' כ"ג ע"א) בביטול מלאכה לעם שני ימים שלפי' התוס' קאי, אר"ח ג"כ אין ראי' כל כך דיש רימז בנ' שגם אם הי' ר"ח שני ימים היו מתבטלים ממלאכה כמ"ש בשמואל ביום החודש השני וגו' בשאול ויהונתן. וכל זה אינו אלא מצד מנהג בעלמא ועוד לפמ"ש שהוא נזכר בכתוב בדברי קבלה א"כ ודאי דיש להחמיר בספיקו גם מ"ש ראי' מתפירת מגילה לא כתבתי זה לראי' ברורה דודאי י"ל כמ"ש מכ"ת שאין להכניס עצמו לספק לכתחילה וכ"כ בחיבורי כמ"פ רק כתבתי לסניף בעלמא שלפי הטעם שבדברי קבלה מחמרינן בספיקו א"ש בלא"ה

גם מ"ש עוד בסי' ע' להוסיף שגם בתקנת נביאים אזלינן בספיקו לחומרא: הרואה בלשוני שם יראה כוונתי מפורש למה שנוכר בפירוש בדברי קבלה רק לא בדרך ציווי ותקנה רק בדרך סיפור מעשה שכיון שכן הוא מבואר