בית יצחק - קבוע ספיקות יא

וא"י מאיזה מהם לקח דלפי מה שנת' דהוי כמחצה על מחצה א"כ דמיא לתערובות חד בחד בספק טריפה: וכל שההיתר והאיסור נודע במקומו לדעת הפר"ח בדין התרנגולת הוא כשר וכן לדעת הש"ך יש לחקור באם היה החנויות בתערובות למאן דס"ל תערובות חנויות הוא קבוע דאורייתא ולכאורה יש ללמוד דבר זה ממה דאיתא פ"ב דכתובות (דף כ"ז ע"א) אמר רב אידא כו' אם יש מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות כולם בעי ר' ירמי' אינה מחזקת אלא אחת מהו ופריך שם מ"ש מב' שבילין כו' ומשני התם ודאי איכא טומאה הכא מי יימר דאיטמא כו' יעו"ש

והנה באינה מחזקת אלא אחת א"כ הא איכא רובא דלא הוי שם במחבואה ורק דהוה קבוע דאשה יודעת בעצמה וניכר הקביעות לפ"ד הכרו"פ ושאר אחרונים כמש"ל (סי' א') וכיון דאיכא עוד ספק מקלינן הרי מבואר דמותר ס"ס בקבוע ואף דרובא לאיסורא אך יש לדחות דש"ה דבשבו' הקילו וכמ"ש התוס' שם ד"ה כאן בכרכים: וגם אין להביא ראי' איפכא ממ"ש הרב בהג"ה (סימן קי"ד סעי' יוד) באם ידוע שעכו"ם א' בעיר שודאי אין מערב בו יין אע"פ ששאר עובדי כוכבים דרכם לערב בו ק מותר ליקח מכולם כו' דתלינן לקולא שמא לא עירב בו יין וכן כיוצא בזה בכל איסורים דרבנן יעו"ש דמוכח לכאורה דאם הי' איסור דאורייתא לא היינו מתירים אפילו ליקח בבתיהם ואף קבוע ואיכא ס"ס שמא הוא אותו עובד כוכבים שאין דרכו לערב: ואת"ל שהוא מאותם שדרכם לערב שמא לא עירב בו יין: ואין זה ראי' די"ל דהרב כתב כן דמשום דהוא איסור דרבנן אפילו פירשו מבתיה' מותר ליקח מהם דומיא דכהנות שבעיר דשם מותר אפילו הכהנות פירשו משם למ"א דסתמא נקט: והך דינא שכת' הרב נלמד מהך דמחבואה ולשון הש"ך ופר"ח שם מגומגם שכתב על דברי הרב באם יש עכו"ם א' שאינו מערב יין דמותר אפילו ליקח מבתיה' דמשמע מדבריהם בפירש לשוק כ"ש דמותר ובבתיהם הוא רבותא יותר וזה אינו דבבתיהם הו"ל קבוע משא"כ בפירש היה לנו לילך אחר הרוב ועיקר הטעם משום דבדרבנן הקילו אפילו איכא רובא כיון דאיכא ג"כ ספק שמא לא עירב. כמ"ש גם י"ל דלכך נקט הרב דוקא באיסור דרבנן דקמ"ל דמותר ליקח אפילו מכולם בבת אחת דומיא דכהנות דמתירין אפילו כולם בב"א דשם כבבת אחת דמיא

ועיין תוס' שם ד"ה בבא כו' ולכך נקט הרב לישנא ליקח מכולם

גם נלע"ד דאף דמותר ליקח מכולם בב"א היינו דוקא שלא יערב כל היין בכלי אחד: אבל עירבם בכלי אחד ודאי דאסור דהא דין זה נלמד מהך דשבוי' ושם מדמינן לה לב' שבילין בבאו לשאול בב"א רק שמחלק דכיון דיש ספק שמא לא איטמו לכך אפילו בב"א מותרים אבל מכל מקום ודאי דאם היתה אשה אחת ידועה שהיתה במחבואה ודאי דאסורות כל הנשים שלא הי' שם דאין לומר דהיא מצלת על כולן דומייא דמה דאיתא בפ' התערובות גבי איברים תמימין באיברי בעלי מומין דאר"א אם קירב ראש אחד מהם, מותר להקריב כל הראשין אם מקריבם שנים שנים דמדהא דהיתירא אידך נמי היתירא זה ודאי אינו חדא דהא שם י"ל שמא שניהם מותרים משא"כ כאן: ואף שגם כאן יש ספק שמא לא נטמאת כיון דאין ספק זה דומה להך דמחבואה האיך נאמר דהך דהייתה במחבואה תציל על אותה שידוע שלא הייתה שם ואם נאמר דבשבוי' הקילו בסברא כל דהו א"כ לא מקשי מידי מהא דב' שבילין הא ע"כ צריך לחלק ועוד דלמה מקשה מפלוגתא דר"י ור"י אם באו בב"א עדיפא הו"ל להקשות דהא בב' שבילין קיי"ל דאם הלך בב' השבילין ודאי דטמא וכאן אנו מתירים אפילו אותה שלא הי' במחבואה אע"כ דכל שיש לנו לדמות' לב' שבילין מדמינן לי' וא"כ כמו בב' שבילין בהלך בשניהם טמא כמו כן בעירב כל היין לכלי אחד ודאי דאסור ובהיות כן צריך עיון מ"ש הט"ז שם דהרב מיירי אפילו ידוע אותו העכו"ם שאינו מעורב נמי שרי והוא תמוה

ויש מקום עיון לע"ד בהא דאמרינן קבוע אף לקולא במ"ש בש"ס גבי ט' שרצים וצפרדע אחת ביניהם דברה"ר ספיקו טהור. ולכאורה תמוה כיון דקיי"ל דהא דספק טומאה ברה"ר טהור מסוטה גמרינן והוא גזירת הכתוב אף דבכל איסורים שבתורה ספיקא לחומרא מן התורה להרשב"א וסייעתו וא"כ מנלן דאף ברוב לטומאה יהי' טהור אף דהוה קבוע וכמחצה על מחצה דמי מ"מ כיון דקבוע חידוש אפשר דתרי חידושי לא אמרי' דיהיה ספיקו טהור ברה"ר אף דהוה ספיקו דאורייתא וגם ברובא בקבוע ואף לדעת הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה מותר מ"מ בתערובות חד בחד מודה דאסור מדאורייתא מדחייבה רחמנא אשם תלוי בחתיכה אחת מב' חתיכות וכמ"ש מהרי"ט בתשובה ופר"ח בכללי ס"ס וכמשי"ת שם בסי"ד

וסבור הייתי לתרץ זה במה דקשה עוד דהיאך ילפינן מסוט' לטהר ספק טומאה ברה"ר הא איכא למימר מה לסוטה שכן לא אתחזק איסורא משא"כ בשרץ וצפרדע דאתחזק כאן טומאה ואף שיש ג"כ חזקה דהעמיד טהרות על חזקתם מ"מ לא דמייא להתם דשם אין שום חזקה לאיסור וכאן חזקת טהרות איתרע ג"כ דהא נגע בודאי רק שא"י באיזו נגע ולענ"ד דילפינן מהא דאמרי' התם במס' סוטה (ד' כ"ח ע"א) ונטמאה ונטמאה ב' פעמים אחד לבעל וא' לבועל ומדאמר ונסתרה משמע דאם לא היה מקום סתירה מותרת אף לבועל ולבעל יש חזקה להיתירא משא"כ לבועל יש כאן חזקה לאיסורא בעת שנסתרה עמו שהיתה אז אסורה לו מחמת א"א אף שאח"כ גירשה בעלה מ"מ מחזקינן מאיסור לאיסור לכמה פוסקים עיין בתשובת מהר"מ לובלין בדין בהמה שנמצא מים בראש וביו"ד (סי' כ') ובדברי האחרונים באריכות ומדתלי טעמא דוקא בסתירה שהוא רה"י משמע דבספק טומאה ברה"ר אפילו איכא חזקה לאיסורא ג"כ טהור וא"כ מתורץ גם כן לכל השיטות דכיון דחזינן אפילו במקום דאתחזק טומאה מטהרין ברה"ר א"כ ה"ה בט' שרצי' וצפרדע אחת ביניה' דהוה קבוע וכמחצה על מחצה דמי הוי כאן כאלו אתחזק איסורא והיתרא ושפיר מטהרין ברה"ר

אבל עדיין אין זה מעלה ארוכה מתרי טעמא חדא דהא רוב הפוסקים חולקין על סברא זאת דמחזיקין מאיסור לאיסור וכמ"ש הש"ך (סי' נ' וס' ק"י) בדיני ס"ס ובאחרוני' וא"כ אין ראיה מסוטה לטהר ברה"ר במקום דאתחזק טומאה ועוד דהתוס' כתב פ"ק דחולין ובכ"מ בפירוש דבמקום דאתחזק איסורא והיתירא דמטהרין ברה"ר לאו מסוטה ילפינן וכתבו שם דבסוטה ליכא חזק' דחזקת הסוטה אתרע משום דנסתרה אכן לפי מה דמשמע מדברי התוס' (סוטה ד' כ"ח ע"ב) ד"ה ברה"ר דעיקר הך דינא דטומאה הוא הלכה למשה. מסיני רק דאסמכוהו אקרא דסוטה א"כ בלא"ה לא קשה מידי די"ל דגם הך דט' שרצים הוא הלכה למשה מסיני דיהיה טהור ברה"ר

ובזה מתורץ מה דקיי"ל דספק טומאה ברה"ר אפי' כמה ספיקות להחמיר טהור וברה"י אפילו כמה ספיקות לקולא טמא והוא ג"כ נגד מה דקיי"ל בכל איסורים שבתורה דס"ס הוי כודאי בין להקל בין להחמיר אבל אי הוה הלכה למשה מסיני אתי שפיר

סימן ז

דין קבוע באם היה בו איסור דרבנן

יש להסתפק ג"כ באם היה איסור דרבנן בקבוע מה דינו אי הוה כספיקא דרבנן ולקולא או לא והוא דלכאורה נראה כיון דקיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי א"כ דמי לאיסו' דרבנן שנתערב חד בחד בדבר שאינו חשוב דכתב הש"ך (כללי ס"ס סי' כ"א) דאסור דחד בחד אתחזק איסורא וספיקא דרבנן במקום חזקה אסור יעו"ש וא"כ היה נראה דוקא בתערובות למאן דס"ל תערובות חנויות דאורייתא אבל באם היה האיסור ניכר במקומו ולא היה כאן תערובות א"כ הוה ספיקא דרבנן ממש בא"י באיזו חנות לקח וראי' לזה מדברי התוס' פ"ק דפסחים שהקשו על פרש"י דפי' בעיא דתשע ציבורים של מצה לענין בדיקה דהא הוי ספיקא דרבנן ולקולא וכן קיי"ל (בסי' קי"א) בב' חתיכות א' של איסור ואחד של היתר שנפל א' מהם לקדירה דמותר באיסור דרבנן

אבל מדברי הרמ"א (סי' קי"ד) גבי מורייס שדרכו לערב בתוכם יין דכתב שם דאם יש א' שדרכו לערב אסור משום קבוע משמע דגם באיסור דרבנן אסור בקבוע אף דשם הוי תערובות דלא נודע האיסור מ"מ הא כבר נתבאר דשם לא שייך לומר כן דדוקא בדבר המעורב יש לחלק בין אם נתערב או לאו דבנתערב כולם הוו כגופו של איסור משא"כ שם שכל אחד הוא מיוחד בביתו: ועוד ראיה ממ"ש במסכת ביצה ובכ"מ דאיסור דרבנן אינו בטל אם הוא חתיכה הראוי' להתכבד או דבר שבמנין כדמוכח בהא דליטרא קציעות: וכבר ביארנו למעלה דהטעם שעשו חכמים לדבר חשוב שאינו מתבטל שם קבוע והוי כמחצה על מחצה: א"כ כ"ש בקבוע גמור מדאורייתא אף דלא נתערבו כיון דלא שייך בי' ביטול אסור ג"כ באיסור דרבנן: וצ"ל דאף דעשו אותם חכמים כקבוע מ"מ חמור יותר כיון דנתערב בתערובות כל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ולא חלקו בדבר משא"כ באם כל אחד עומד בפ"ע דאז הוי דומייא דמ"ש בכללי הס"ס להש"ך באיסור דרבנן שיש ספק אם הוא אסור או מותר דמותר אבל באם הי' תערובו' אפילו אם נאמר דתערובו' חנויות הוי קבוע דרבנן אף דכל חנות עומדת בפ"ע מ"מ כיון שכולם נכנסים בספק הוי כמעורבים ואין איסור דרבנן מותר בתערובות דבר חשוב

אך מה שיש לעיין בזה באם היו כאן ט' חנויות מוכרות איסור דרבנן וא' מוכרת דבר מותר כגון ט' מוכרות גבינות של עכו"ם ואחד גבינות כשירות וניכר כל חנות במקומו ולקח מא' מהם וא"י מאיזו לקח דלפי מאי דמבואר (בסי' קי"א) בב' חתיכות אחד של איסור ואחת של היתר ונפל אחד מהם לקדירה וא"י איזו דמותר דאם נאמר דכאן הוי קבוע כמחצה על מחצה ממש ודמייא לב' חתיכות אחת של היתר וא' של איסור דהא קיי"ל דקבוע הוי אף לקולא כמ"ש או דילמא כיון דקבוע חידוש הוא לא הקילו בו חכמים כ"כ לומר שאני אומר ולהתיר מטעם ספיקא דרבנן וגם י"ל כיון דמדאורייתא כולם מותרים א"כ לא חל עליהם שם קבוע כלל וא"כ לא הוה כמחצה על מחצה: