בית יצחק - קבוע ספיקות קטז

אנו לסברא שכתבנו למעלה דרוב אינו ודאי גמור דשם ג"כ הרי רוב כשירים לפנינו רק אתה חושש דאיכא דאזלא איהי לגבייהו יש לנו לומר אכתי אימא לכשר נבעלה ודו"ק כי קצרתי וסמכתי על המעיין

ועוד יש להעיר בזה ע"פ מאי דאמרינן בס"פ בהמה המקשה המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים: ואמרינן בגמרא מ"ט רוב בהמות יולדות דבר הקדוש בבכורה ומיעוט דבר שאינו קדוש בבכורה וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות סמוך מיעוטא דנדמה כו' אף דקיי"ל דאם יש דבר נגד הרוב אינו מצטרף לס"ס כמבואר בתוס' בסוגיא דפ"פ אא"כ הוא רוב שאינו גמור מ"מ כאן מצרפינן מיעוטא דנדמה מטעם המבואר בריב"ש בתשובה ואינו כעת תח"י. אך לי נראה עיקר לחלק בין דבר שהוא מקרה כגון פ"פ וצריכין אנו לחפש ולצרף ספיקות להקל בין דבר שאנו רואים בחוש בסדר טבע של עולם שנוטה יותר להתיר מלאיסור כגון אי מכשרינן מחצה על מחצה בשחיטה וכדומ' ע"ז אין אנו צריכים לתנאי הספיקות והמעיין היטיב בזו הסברא ימצא טוב טעם לחלק בין הך תוס' דמחצה על מחצה שזכרנו למעלה ובין הך דחש"ו: וכעת יספיק הקיצור לפי ומן המוכשר ואף מה שכתבתי לא כתבתי מסודר כראוי כי עדיין רעיוני נבוך מתנודד עדיין על כנפי התנועה וטרדות רבות במילי דשמיא ומילי דמתא אך לכבודו ולכבוד תורתו פניתי א"ע ומצאתי א"ע מחויב לכתוב לרומעכת"ה והנשואה קצת דברים אשר נפלו ברעיוני: דברי דו"ש באהבה רבה ואהבת עולם מקרוב ועד עולם חפץ ביקר כבודו ושלום תורתו צעיר באלפי ישראל דוב בעריש אשכנזי חופ"ק סלאנימא יע"א

וזה אשר השבתי להגאון הנ"ל

לה' הישועה יום ג' א' להגבלה תקצד לפ"ק פה"ק ראזינאי

שלום שלום כפולה לכבוד ידיד ה' וידידי ה"ה הרב הגאון המאוה"ג המפורסם מוה' דוב בעריש נ"י האב"ד דק' סלאנימא יע"א

לנכון בא אלי מכתב י"ק זה שלשה שבועות כהיום הזה: ומאז ועד עתה לא הי' לי פנאי לעיין בדבריו כראוי והקיפוני חבלי טרדות מסביב מצורף לזה שימים אחדים נקראתי לאחד הערים בעסק איזה משפט ועתה אשר כמעט נחו שקטו רעיוני פניתי להשתעשע באמריו. וראיתיו בונה וסותר מנגח ומה וצפונה בחריפות ובקיאות ובתוכם נמצאו איזה פרטים אשר כת"ה יתפלא בהם על איזה מקומן של דברים שכתבתי בחיבורי לזאת אמרתי להשיב למעכת"ה אשר הולידו רעיוני ליישב דברי ולהעמידם על מכונם כפי אשר עלה במצודת עיוני

(א) ראש דבריו תמה על מ"ש בחיבורי לתמוה איך ילפינן דין קבוע מקרא דוארב לו דשמא שאני ד"נ דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה ותמה רומעכת"ה ן עלי דבאמת ילפינן דהוי כמחצה על מחצה ובכל אחת לפי עניינו דהא גם בד"נ אזלינן בתר רובא גם ממני לא נכחדה זאת אבל כוונתי הי' דאף דבד"נ גילתה תורה דהוי מחצה על מחצה ת"מ אי אפשר ללמוד משם לכל איסורי' שבתורה שיהי' בזה כלל אמיתי דמקבוע כמחצה על מחצה דילמא באמת הוי רוב רק דהוי רוב שאינו גמור ובד"נ גילתה תורה שברוב כזה לא אזלינן בתרי' להחמיר שהרי מצינו גם לענין רובא דסנהדרין גילתה תורה להקל בד"נ יותר מכל איסורים שבד"נ מטין ע"פ אחד לזכות וע"פ שנים לחובה הרי דע"פ אחד אין מטין לחוב אף רוב לחיוב שבכזה אזלינן בכל התורה בתר רובא כמ"ש אחרי רבים להטות ואף בד"מ דקיי"ל דלא אזלינן בהו בתר רובא וכ"ש בשאר איסורים שבתורה. וא"כ כ"ש דקשה האיך ילפינן קבוע בכל איסורים משם הא י"ל מה לד"נ שאין מטין לחובה ע"פ אחד וכן משמע קצת מדברי התוספת סנהדרין (ד"ג ע"ב) ד"ה לא כ"ש דכתבו שם גבי הא דאמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב לחלק דהובא לרידיא וביני לא חשיבי רובא כ"כ ובוודאי דבאיסורים כה"ג מקרי רוב גמור דאל"כ למה קאמר שמואל דבממונא דווקא לא אזלינן בתר רובא הרי דמחלקין בממונא בין רובא דחשיבי לרובא דלא חשיב כ"כ וא"כ כ"ש בדיני נפשות כדכתיבנא והדרא קושיא לדוכתא איך ילפינן קבוע משם

והנה לכאורה יש לתמוה על דברי התוס' דא"כ מאי מקשה בהמוכר פירות (ב"ב דצ"ג ע"א] על שמואל מהא דנמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו דילמא שאני התם דהוי רוב גמור ככל רובא דבש"ס ולמה צריך לתרץ שם לא כולהו הכי איתנייהו יעו"ש. ולכך היה נלע"ד בכוונת דבריהם דצ"ל הטעם דשמואל ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב אף דהתורה השוה דבריה דבכל התורה כולה אחרי רבים להטות בין רובא דהוי קמן ובין רובא דליתא קמן וצ"ל משום דחזקה דממונא עדיפא מכל חזקות אפילו מחזקה דגופא כמ"ש התוס' פ' המדיר כתובות (דע"ה ע"ב) ד"ה היכא ע"ש ומבואר בתוס' בכורות פ' הלוקח בהמה ובאשר"י פ"ק דחולין דמדרבנן מצרפינן מיעוטא לחזקה רק דבמיעוטא דלא שכיחא לא מצרפינן לה לחזקה ורובא עדיף וא"כ א"ש דבכל מקום דקים להו לרבנן דהמיעוט אינו מצוי אזלינן בתר רובא משא"כ במיעוט המצוי ודרך זה הוא כלל גדול בש"ס לתרץ כמה סתירות הנמצאים בענינים אלו. וא"כ י"ל דברי התוס' דמ"ש דלא הוי רוב גמור דבכה"ג מצרפינן מיעוטא לחזקה דממונא משא"כ היכא דהרוב הוא רוב גמור והמיעוט אינו מצוי לא אזלינן בתר חזקה דממונא. (וכן י"ל ברובא דסנהדרין אף דאזלינן בהו בתר רובא דשם לא שייך לומר מצרפינן מיעוטא לחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין כמ"ש הפוסקים בדוכתי טובא ובזה מתורץ מה שהקשה באו"ת בקיצור ת"כ על שמואל דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב מרובא דסנהדרין דלפמ"ש א"ש אך לפי זה יקשה מ"ש הפוסקים דלכך יכול המוחזק לטעון קים לי כמיעוט פוסקים שלא להוציא ממון מטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב דלפמ"ש לא שייך כאן חזקה נגד ספיקא דפלוגתא ובלא"ה הרבה יש לעיין בזה במה שהחליטו כל הפוסקים דיכול לומר קים לי כמיעוט נגד רבים ואין כאן מקומו) וא"כ בנד"ד באיקבע עובדי כוכבים ביניהם שפיר י"ל דהוי רוב שאינו גמור ולכך אין הולכים בהם אחר הרוב בממונא וכ"ש בד"נ. משא"כ בפירש דזה הוי מיעוט שאינו מצוי משא"כ בכל איסורים שבתורה עוד י"ל כוונת דברי התוס' בפשיטות יותר דכוונתם עפ"י מ"ש התוס' פ' המדיר (דע"ו ע"ב) דלהכי ס"ל לשמואל דיכול לומר לשחיטה מכרתיו לך דאל"כ הוי לך לפרושי אי לרידיא זבנת יעו"ש וא"כ בכ"מ שיש למוחזק טענה ודאית ג"כ לא אזלינן בתר רובא וכן במוכר עבד לחבירו יכול הלוקח לומר קים לי שכוונתי הי' עבד שאינו גנב או קביוסטוס ואדעתא דהני קניתי ממך משא"כ במיעוט סנהדרין שא"י לומר קים לי שאני פטור וכן בעדים שטעו בעיבורא דירחא ג"כ רוב חשוב הוי ואזלינן בתריה בד"נ ג"כ: ולפי זה יקשה ג"כ במ"ש הפוסקים שיכול המוחזק לומר קים לי כמיעוט הפוסקים הפוטרים אותי דאי לאו בר הכי הוא להכריע היאך יכול לומר קים לי והיה נראה דהתו' לא ס"ל הך כללא שהמציאו האחרוני' בדין זה דקים לי וצ"ע

ודע שיש לי מקום עיון גדול במ"ש הרא"ש פ"ק דחולין לענין מאי דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ולא מצרפינן מיעוטא לחזקה הוא מטעם דמיעוט שאין מומחין הוי מיעוט שאינו מצוי ולכך לא מצרפינן ליה לחזקה לפ"ז יקשה ממאי דאיתא פ"ק דחולין [די"ב ע"א] בהא דאבדו גדייו ותרנגוליו ומצאם שחוטים בשוק דקיי"ל אם רוב טבחי העיר ישראל מותר ומשמע דברוב כל דהו סגי אם טבחים של ישראל הם רבים נגד רוב טבחי עובדי כוכבים ג"כ מותר וא"כ הא המיעוט דטבחים עובדי כוכבים הוא מיעוט המצוי ולא אמרינן מצרפינן מיעוטא לחזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור וסבור הייתי לחלק בזה ולומר דבאמת לא אמרינן הך סברא דסמוך מיעוטא לחזקה כי אם בחזקה דגופא ולא בחזקה דדינא דהא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף. וע"כ צ"ל דלכך החמירו חכמים ואמרו סמוך מיעוטא לחזקה משום דע"י החזקה נתחזק המיעוט דבלא זה מיעוטא כמאן דליתא דמי משא"כ ע"י החזקה חשוב כאיתי' והוה כמו רובא דאתרע וזה לא שייך כ"א בחזק' גופא דאמרינן העמד הגוף בחזק' שהיה בה מקוד' שלא נשתנה כלל והיינו שהבהמה בחיי' בחזקת שאין הסימנים זבוחים וכל שלא נודע שנחתכו שני הסימנים רובא דלהון אמרינן מסתמא לא נשתנה ממה שהיה תחילה ולכך בהא דרוב מצויים א"ש מומחין הם דהא לא הוי התם חזקה דגופא שהרי הסימנים שחוטים לפנינו רק דאנן אמרינן שמא שחטם מי שאינו מומח' ושמא שחטם בפסול וא"כ לא הוי אלא חזקה דדינא שלא ידענו שהותרו מכלל איסורם שהיו בתחילה וא"כ מה שייכות יש לחזקה דאיסור לצרפו למיעוט שאינם מומחים ועי"ז אין המיעוט מתחזק לומר שקרוב הדבר יותר שהיה שאינו מומחה. ולכך בהא דאיתא בפ' כיסוי הדם רוב תינוקות מטפחין כו' סמוך מיעוטא לחזקה א"ש דשם החזקה ג"כ מענין המיעוט שכל שלא ידענו דנשתנה העיסה ממה שהיה מקדם לא מחזקינן לומר דרוב כודאי חשיב דיותר מסתבר לומר שהי' כמקדם. ומהיכי תיתי נחזיק איסור לומר שנשתנה מבתחילה וכן בהא דכתב התוס' דפסקינן כרשב"ג דחלב פוטר בבכורה מטעם דלא מרחמא אא"כ ילדה ולא מטעם רוב משום דהחזקה שלא ילדה הוא מענין אחד עם המיעוט והמיעוט מתחזק וחשיב כמצוי. וכן הא דאיתא פ' בתרא דיבמות (דקט"ו ע"ב) שם ג"כ המיעוט מענין החזקה: מיעוט מפילות עם חזקה שלא ילדה דהכל אחד שלא ילדה ולד של קיימא משא"כ בהא דנאבדו גדייו דשם ג"כ החזקה אינו מענין המיעוט דהא חזינן שנשתנה ממה שהי' מקדם רק שיש לה חזקה דדינא וחזק' דדינא גריעא טפי מחזקה דגופא דכן מוכח בכ"מ בש"ס אבל דברי הרא"ש פ"ק דחולין אינם במשמע לפרש דבריו שכוון לזה וצ"ע

אחרי כותבי כל זאת אמר לי חכם אחד שראה בס' שיטה מקובצת שהרגיש ג"כ בקושיא שהקשיתי היאך יליף דין קבוע מפ"נ ותירץ בשם הר"פ דכיון דעיקר דין רובא ילפינן מקרא דאחרי רבים להטות אם כן גם קבוע יש ללמוד משם דהא גם קרא זה מיירי בד"נ. אבל לא הבנתי תירץ זה חדא דאין זה ברור דעיקר דין דאזלינן בתר רובא ילפינן מהתם דרש"י פי' סוף סוגיא דאזלינן בתר רובא בפ"ק דחולין דהלכה למשה מסיני היא ע"ש אף שכ' ג"כ דיש לומר דילפינן מהאי קרא בין רובא דאיתא קמן בין רובא דליתא קמן: מ"מ כיון שכ' שם תירוץ אחר דהלכה למשה מסיני הוא א"כ אין תירוץ זה ברור

ועוד תמוה דמנלן דקרא דאחרי רבים להטות מיירי רק בד"נ דאף דתחילת המקרא דלא תהי' אחרי רבים לרעות מיירי בד"נ דאין מטים עפ"י אחד לחובה מ"מ סוף המקרא מיירי שפיר בין בד"נ בין בכל איסורים שבתורה דאל"כ דנאמר דמיירי רק בד"נ א"כ ע"כ דכוונת הכתוב להטות עפ"י רוב לשנים לחובה וא"כ בכל איסורים שבתורה האיך ילפינן משם דגם לקולא מטין עפ"י אחד דיו לבא מן הדין להיות כנידון דכמו דתחילת הכתוב לא תהי' אחרי רבים לרעות נשמע מכללא של טובה ולזכות מטין עפ"י אחד א"כ יש חילוק בין זכות לחובה משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה כמו"כ בכל איסורים שבתורה יש חילוק בין לקולא בין לחומרא דספיקא דאורייתא לחומרא. אע"כ דסוף הכתוב אחרי רבים להטות מיירי בכל התורה כולה רק דבד"נ א"א לומר דמטין אחר אחד לחובה דזה כבר השמיענו דיש חילוק בד"נ בין זכות לחובה וכמו שיש חילוק ברובא בין ד"נ לחובה ובין שאר איסורים שבתורה כמו"כ הא דגילתה התורה דין קבוע דכמחצה על מחצה דמי בד"נ יש לחלק ג"כ בין ד"נ לשאר איסורים ולכן לענ"ד דברי השיטה מקובצת צ"ע

גם מ"ש מעכת"ה לתרץ דברי התוס' כתובות (ד' י"ב ע"א) ד"ה ס"ל שהם סותרים לדברי התוס' פ"ק דחולין בסוגיא דאזלינן בתר רובא ד"ה וכ"ת דבדקינן לי' ותוכן דברי מע"ל דבמקום שהלאו מפורש לוקין על התראת ספק כמו בלאו הניתק לעשה לא הבנתי דברי מעכ"ת דהא גה בטריפ' אין כאן לאו מפורש כיון דהתורה לא חייבה על טריפה אם לא שנאמר דאף דפטרתו התורה ממיתה מ"מ לאו דלא תרצח נאמר גם בטריפה וממיתה פטור משום דגברא קטילא קטיל ולא שייך לומר נפש תחת נפש וכעין מ"ש בפ' החובל עין תחת