בית יצחק - קבוע ספיקות קטו

דברי התוס' הללו דבהתראת ספק אין לוקין אלא א"כ הלאו מפורש כמו בלאו הניתק לעשה אף דס"ל להר"מ דאף בנתבטל העשה אח"כ לוקה אף דנתבטל ממילא ולא ע"י מעשיו מ"מ כבר עבר הלאו ולאו מפורש הוא רק דהעשה הוא תיקונו של הלאו משא"כ הכא דבשעה שנשבע לא עבר עדיין על הלאו בבירור ואף דאח"כ חבירו לא קיים שבועותו זה לא הוי בידו ודומה ממש לדברי התוס' והמעיין היטב יראה שת"ל דברינו מכוונים ויעיין רומעכת"ה בסוגיא דחולין מנלן דאזלינן בתר רובא בתוס' שם ד"ה וכי תימא דבדקינן לי' וזה לכאורה סותר לדברי התוס' דכתובות הנ"ל אבל המעיין היטב וישכיל עפ"י דברינו ימצא טוב טעם לחלק ועיין תוס' יבמות (ד"פ) ד"ה נעשה סריס למפרע ותוס' נדה (דמ"ו ע"ב) ד"ה ר"י כו'

והנה הי' מקום ליישב דברי הרמב"ם עפ"י מה שהקשה הפנ"י בחידושיו לכתובות דמצינו למילף קבוע מספק ממזר דהתורה התירה דלא משכחת לה אלא בשתוקי ואף דרוב כשרים הם מ"מ איכא דאזלא איהי לגבייהו כמבואר להדיא בקדושין (דע"ג ע"א) יעו"ש והנה בקונטרס אחרון הוסיף דבשתי נשים שילדו במחבואה אחת כשירה ואחת פסולה כה"ג בודאי לא התירה התורה ספק ממזר דאתחזק איסורא וכן מבואר במל"מ עוד מבואר במל"מ דאפי' מאן דס"ל דספק דאורייתא מן התורה לחומרא מצינו חילוק בין חתיכה א' לב' חתיכות לענין אש"ת והנה בדין אי בעינן דווקא חתיכה אחת מב' חתיכו' או אפי' בחתיכה אחת מביא אשם תלוי הוא פלוגתא דתנאי. ולפ"ז מאן דס"ל דאפי' בחתיכה אחת מביא אשם תלוי הוא פלוגתא דתנאי ולפ"ז מאן דס"ל דאפי' בחתיכה אחת מביא אשם תלוי א"כ אין חילוק כלל בין אתחזק כו' ובכל גוונא התירה התורה ספק ממזר. וא"כ מצינו לאוקמי ספק ממזר בשתי נשים שילדו במחבואה ולפי"ז לדידן דבעינן דווקא דאקבע איסורא א"כ אמרינן דהתורה לא התירה רק באקבע איסורא א"כ תו לא משכחת לה ספק ממזר רק אי ידעינן דינא דקבוע ולפ"ז לפ"ד הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מדרבנן לחומרא ויליף לה מספק ממזר כמבואר ברמב"ן ורשב"א א"כ ידעינן קבוע מספק ממזר דהתירה התורה והגמ' דיליף מקרא היינו אף למ"ד דחייב אשם תלוי אף בחתיכה אחת ולדיד' אין חילוק דבכל גוונא התירה התורה ספק ממזר ויש למצוא בענין שתי נשים שילדו במחבואה כך עלה על רוחי ליישב דברי הרמב"ם במשקל ראשון אבל אחר העיון זה ליתא דבאמת משכחת לה ספק ממזר בילדה ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לשני ומ"ש הפנ"י דאזלינן בתר רוב נשים דלתשעה. ילדן תמוה היאך נעלם ממנו ש"ס ערוכה ביבמות פ' החולץ (דל"ז ע"א) שקושיא זאת הקשה רבא לר"נ אמתני' דתנן וחייבים באשם תלוי ומשני דכל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימים כו' והאי מדלא הוכר עוברה אתרע לה רובא א"כ שפיר משכחת לה וגם בזרק לאשה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה שכ' הפנ"י דמוקמינן אחזקת פנוי' חשבה הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה לספק ממזר. וכבר עמד בזה המגי"ה במל"מ שם דאמאי לא מורמינן לה בחזקת פנוי' ודחק בזה: אך באמת הר"מ ז"ל, ס"ל דכיון דכבר זרק לה קידושין אתרע חזקתה כמבואר בתוס' כתובות (דכ"ג ע"א) ד"ה מ"ש רישא כו' ונראה דס"ל להרמב"ם דבחזקה דאתרע מדאורייתא לא אזלינן בתרה והסתירות הנופלות בזה מכ"מ אין כאן מקומו ועיין בדברי הר"ן דקדושין גבי נתן הוא ואמרה היא ספיקא וחיישינן מדרבנן ודו"ק

וגוף דברי הרמב"ם אי פסק כר"ש וגם במתכוין להרוג את זה והרג את זה אי חייב בממון דברי הרמב"ם נראים כסותרים זה את זה מפ"ד מה' רוצח לפ"ד מה' חובל וכבר עמד שם הלח"מ א והניח בצ"ע ע"ש והדברים ארוכים ועמוקים לא עת האסף פה ועוד חזון למועד

והנה מה שמסופק מעכת"ה בענין אי חייב אשם תלוי על קבוע למאן דבעי חתיכה אחת משתי חתיכות לפ"ד כיון דהספק אינו אלא על החתיכה שלקח שאינו יודע מאיזו חנות והספק לא נשאר על החנויות א"כ אימתי אנו דנין לאחר שפירש ואז לא אקבע איסורא וגם אי אפשר לברר איסורו לאחר שאכל דהא בחנויות אין שום ספק וה"ל להש"ס לומר נ"מ זו למ"ד דבעינן מצות כה"ג מקרי מצות ולמ"ד אפשר לברר איסורו אינו חייב אשם תלוי ובש"ס כריתות משמע דמ"ד א"א לברר מחמיר לומר דבכזית ומחצה חייב אלא ודאי דבכה"ג ליכא מצות ולא אפשר לברר איסורו ולא הוי אקבע איסורא ולא מקרי אקבע רק בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת כיון דמעיקרא הוי ודאי בחזקת א"א ועכשיו בא להוציאה מחזקתה אבל כאן בחנויות הוה כמחצה על מחצה לענין החתיכות ובחנויות גופא אין כאן שום ספק הוה כל חתיכה ספק שומן ספק חלב וזה ברור ומדברי המל"מ גופי' מוכח כן שכ' דבאקבע איסורא לא התירה התורה ספק ממזר ושתוקי הוי קבוע ואפ"ה שרינן כה"ג ספק ממזר אלא ודאי דזה לא מקרי אתחזק איסורא אך יש לומר דש"ה דרובא כשירים הם אך דקבוע בא להחמיר אבל ברוב איסור וקבוע בא להקל שאני די"ל דעכ"פ הוי כשתי חתיכות אבל באמת לא מצאנו בשום מקום לחלק בכך וכל מדות תורה וחז"ל כך הוא דלגמרי שוה דינו כמחצה על מחצה ובזה אזדא לי' מ"ש בספרו כמ"פ סברא זו דדין קבוע חידוש הוא דבאמת זה אינו דהא יש בדבר זה להקל ולהחמיר כמבואר בש"ס א"כ אינו דין שוה בין אם רובא להיתרא או רובו איסור א"כ אינו כמחצה על מחצה אך דשם בשתוקי יש לומר עוד ספק דשמא אזלי אינהו לגבה וכה"ג כל דפריש מרובא כו' א"כ הוי ספק גמור וזה ודאי לא הוי אתחזק איסורא. אך מה שהוכחתי לעיל נ"ל ברור דדמי ממש לחתיכה ספק חלב ספק שומן ועוד דמסתמא ספק חלב ספק שומן הכי הוא דמספקינן חתיכה זו מאיזו מקום באתה לכאן בענין דלא שייך למיזל בתר רובא כגון שהטריפות והכשירות מצויים בשוה ובאמת גוף דברי המל"מ שכ' דבאתחזק איסורא לא אמרינן דהתירה התורה ספק זה צ"ע דהא בב"מ (ד"ז ע"ב) בקפץ אחד מן המנויים לתוכו דכולם פטורים אף דרובא חייבים ואתחזק איסורא כיון דלא בטילה ברובא וכתבו וברי' נמי לא הוי כו' מבואר דאי הוה ברי' כיון דלא בטילה אף דרובא חייבים וכבר הקשה שם תוס' דאמאי לא בטילה והתורה גילתה דעשירי ודאי דוקא כולם פטורים א"כ כאן דהתורה גילתה לנו ממזר ודאי דוקא בלא יבא א"כ גם כה"ג חשיב ספק ממזר דמ"ש אך יש לתרץ דברי המל"מ שלא יהא מוקשה כ"כ דש"ה דכיון דעדיין לא נעשה מעשה רק צריך למנות כדי שיצא העשירי ויהי' קודש ועל העשירי תיכף ומיד נולד הספק לא מקרי אתחזק וא"כ ממילא נפשוט הספק של מעכת"ה במכ"ש ודוק

והנה ראיתי להשיטה מקובצת בב"מ שתירצו לקושיית התוס' דהא דאזלינן בקר רובא ג"כ אינו ודאי רק דהתורה גילתה לנו מפאת חוקה דאזלינן בתר רובא אבל עכ"פ אינו ודאי בבירור ומש"ה אינה בטילה וא"כ לפ"ד נראה דהתורה התירה ספק ממזר אפי' ברוב פסולין אצלה דת"ת מידי ספיקא לא נפקא ובזה יתיישב קושית הח"מ (בע"א סי' ד' ס"ק ל"ג) אכן מדברי הגמ' קידושין משמע דאילו לא אמרינן דהוי כמחצה על מחצה הוי אסור ולא הוי ספק ממזר אך דבאמת יש לדחות ולומר דהש"ס קושטא דמלתא קאמר דרוב כשרים אצלה ואפי' אזלה איהי לגבייהו והוי ספק התורה התירם ספק זה ובאמת לפי המסקנא דידעינן דספק ממזר כשר גם ברוב פסולים מכשירינן ויתיישב בזה קושיית הב"ש (שם ס"ק ל"ט) ומה שתירץ הב"ש שם דאף ברוב פסולים היא נאמנת משום דמדאורייתא תלינן לקולא די"ל היא אזלה להבועל והוי ספק ממזר צ"ע רב נהי דהגמ' ס"ל לענין להכשיר הך סברא דעכ"פ רובא הוי להיתרא דרוב כשרים אצלה אבל ברוב פסולים לומר דהוי ספק ממזר להתירו בקהל הא נוטה לאיסור יותר מלהיתר דהוי ספק מחצה ספק רוב והי' לנו לומר דדין קבוע חידוש הוא ואינו אלא בודאי קבוע אבל לא בספק קבוע ספק רוב ובאמת גם ברוב כשרים לענין אי הוה ספק ממזר להתיר בממזרת ג"כ צ"ע דהא רובא קמן והי' לנו למיזל בתר ספק רוב מלמיזל בתר ספק קבוע ועיין בדברי ההמ"ת (פט"ו מהא"ב הט"ו) ובדברי המל"מ שם ודוק היטיב כי קצרתי מאוד מחמת אפס הפנאי וסמכתי על עיון כת"ה ולקמן נדבר בזה בהך כללא בענין ספק מחצה ספק רוב מה שיש להעיר בזה כי הוא מקצוע גדול בתורה

עוד ראיתי לרומעכת"ה מה שהביא להסתפק בשם הפרמ"ג בדין קבוע דהוי כמחצה על מחצה אם החנות הטריפה מוכרת רק ספק טריפה מה דינו ורומעכת"ה הוכיח בפשיטות דבכה"ג בודאי לא הוי דין קבוע כיון דהוי ס"ס והאריך בזה לחלק בין הך דהכא לספק אחד בגופו ספק שני בתערובות. והנה בשו"ת דרכי נועם (סי' ז') מבואר בהדיא להיפוך שהוכיח מדברי הרשב"א שכ' לענין קבוע דרבנן כגון שור הנסקל דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי דאפי' בספק טריפה אסור ולא בטיל והוכיח דכ"ש בקבוע דאורייתא יעו"ש ואם כי יש להשיב דשם נולד ספק על התערובות גופי' וכיון דלא בטילה הוי כתערובות ספק טריפה בחד בחד דודאי לא מהני דספק ראשון אסור מן התורה והוי כודאי א"כ גם התערובות אסור משא"כ כאן דבקבוע אין כאן ספק דהחנויות ניכר כל אחת לעצמה ועיקר הספק נולד על החתיכה שנלקחה מן החנויות ושם יש לומר דכיון דבחתיכה יש שני ספיקות מותר: מ"מ לבבי לא כן ידמה דסוף סוף צ"ל בחתיכה ספק ראשון שכבר נאסר ולא דמי לביצה דתיכף שנולדה ויצאה לאויר העולם מיד מעורב בשני ספיקות משא"כ חתיכת בשר דאינו דבר מחודש רק שעתה נולד הספק מכח תערובות מה לי אם ספק טריפה נתערב בתערובות שכל חתיכה בפ"ע אינו ניכר אם זו היא שנתערבה או שולקח מהחנויות והדברים ק"ו דשם בודאי טריפה כה"ג בנלקח מהחנויות איכא איסורא דאורייתא וכאן איסורא דרבנן ודיו לבא מן הדין להיות כנידון

והנה באשה שנאנסה בכתובות (דף ט"ו ע"א) לפי גירסת רש"י ותו' שם איכא דאזלי איהי לגבייהו ואעפ"כ חוששין אף דהוי ספק קבוע ולא אמרינן קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דוקא בודאי קבוע ולא בספק ואם כי באמת יש לדקדק דאמאי לא אמרינן דהוי ב' ספיקות שמא אזלי אינהו לגבה והוי רובא ואף דאזלי איהי לגבייהו והוי כמחצה על מחצה והוי ספק וכה"ג כתבו התו' חולין (דכ"ח ע"ב) ד"ה לפי והר"ש היה מפרש וכו' ומאן דשרי משום דילמא שחט רובא ואף אם צמצם רחמנא אמר לא תשייר רובא וכאן נמי איכא שני צדדים להתיר וכנ"ל דשמא אזלי אינהו לגבה וכל דפריש מרובא פריש ואף אי תימא דאזלה היא לגבייהו אכתי הו' מחצה על מחצה והוי מחצה איסורא מספק מ"מ המעיין היטב וישכיל על דבר אמת יראה בעין דדמיין להדדי שפיר דהא בחולין שם הך. סברא דדילמא שחיט רובא יש כנגדו סברא לומר דילמא שייר רובא כיון דא"א לצמצם והוי דומיא להך דכתובות דאזלי איהי לגבייהו: והיתר השני שיש שם דילמא צמצם ושחט פלגא והוה כשר דומה לזה יש כאן סברא בודאי להיתר דא"ל דאזלי אינהו לגבה והוי רוב כשרים ודוק היטב בזה

והנה היה מקום ליישב דברי התו' עפ"י מה שכתבנו למעלה בשם השיטה מקובצת דרוב אינו בירור הדברים ולא הוי רק חזקה. וי"ל דהתורה לא התירה רק בודאי ולא בספק רוב. משא"כ שם דהתורה התירה מחצה על. מחצה בבירור דהוי כאלו נשחט רובא: ויתיישב בזה מה שיש לדקדק מדברי התוס' חולין (דפ"ו ע"א) ד"ה מ"ט דר"מ כו' הקשה הר"ש ורבנן מאי טעמייהו אי רוב כו' ואי פלגא ופלגא סמוך פלגא דמקולקלין לחזקה דבהמה בחיי' כו' ותי' דמספקי להו לרבנן אי רוב מעשיהם מקולקלים או מתוקנים והנה לכאורה יש לדקדק דכיון דבפלגא ופלגא מותר לשחוט אחריהם וברוב מקולקלים ודאי דמותר לשחוט אחריה' רק אם רוב מתוקנים אסור לשחוט אחריהם א"כ רובא להיתרא כנ"ל אלא ודאי דש"ה דפלגא ופלגא אינו מותר אלא מטעם חזקה ולא מטעם ודאי משא"כ כאן בשחיטה אי אמרינן דהוי מחצה על מחצה מותר מטעם ודאי והחילוק ק"ל דבשלמא אם הוא מותר מטעם ודאי אז הוא נוטה להיתר יותר מלאיסור משא"כ חזקה אינו נוטה להתיר רק מפאת חוק התורה דאוקמי' אחזקה וכיון דמצינו לומר דרובא מקולקלים והחזקה לא מהני מידי אז נוטה לאיסור כמו להיתר ודוק ומטעם ס"ס אין להתיר דדמי לשם אונס חד הוא כמבואר בתוס' כתובות (ד"ט ע"א) בסוגיא דפ"פ משא"כ בהך דשחיטה דאנו רואין בחוש ששחט מחצה והוי כשירה בודאי אלא שאתה מגבב עלינו חשש שמא אנו טועים בדמיון ע"ז שפיר אנו משיבין דכיון דאנו טועים יש כמו כן סברא לומר דלמא נשחט הרוב ודבר זה כלל גדול בתורה ומקצוע בענין ס"ס משם אחד ויתורץ בזה הרבה קושיית אחרים ובזה הסברא לבד מתורץ קושיא הנ"ל מחולין פ"ו. אך מסוגיא דכתובות ע"כ מוכרחים