בית יצחק - קבוע ספיקות קיד

(די"ט ע"ב) שנים החתומים על השטר ובאו שנים ואמרו פסולי עדות היינו: ומקשה הש"ס ומגבינן ביה כבשטרא מעליא ואמאי תרי ותרי נינהו ומאי קושיא הא שם יש ס"ס שמא כאותם האומרים שטרא מעליא הוא וספק שני שמא הענין אמת אף דהשטר פסול אין זה קושיא מתרי טעמי חדא דשם הס"ס אינה מתהפכת דהאיך תאמר שמא הענין אמת ואת"ל אינו אמת שמא כו דכיון דהענין אינו אמת ודאי א"א להיות השטר כשר ושם יכול להתחיל הס"ס משני הצדדים ושם צריך להיות מתהפך כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס [סימן ט"ו) ונתבאר למעלה הא חדא ועוד דקושיית הש"ס הוא דמלשון הברייתא משמע דהשטר כשר אף לגבות בו ממשעבדי ונגד משעבדא ליכא רק חד ספיקא דהא בחוב בע"פ אין גובין ממשועבדים. ומ"ש עוד מסוגיא דר"פ המוכר פירות (דצ"ג ע"א) במאי דמקשה לרב דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב ממתני' דשור שנגח את הפרה דיחלוקו אע"ג שרוב פרות מתעברות ויולדות ומשני משום דאיכא למימר מאחורה נגחה ומבעתותא ילדה כו' וא"כ לסומכוס הוי ס"ס ומסומכוס נשמע לרבנן הוא תמוה דהא מבואר מדברי כל הפוסקים ונתבאר במה שקדם דכל שספק אחד נוטה יותר לחד צד לא מקרי ס"ס כלל והולכין אחר הרוב וא"כ. ספק זה שמא קודם שנגחה ילדה לא נכנס בגדר ספק כלל כיון שרוב פרות מתעברות ויולדות בני קיימא כמ"ש רש"י שם וא"כ אין כאן ס"ס אלא ספק השקול ומ"ש שיש לו עוד ראיות והביאם בס' כלל גדול שחיבר בעניני ספיקא לא זכינו לאורו של הס' הזה גם מה שתירץ ודחה ראיות התו' שם מהך מתניתין דמשארסתני נאנסתי דמפסדת רק מנה ע"ש אין דבריו מוכרחים שם כלל וכמו שהרגיש בעצמו ע"ש

אמנם לפענ"ד יש מקום להוכיח דאין מוציאין ממון מס"ס מהא דמסכת בכורות [די"ח ע"ב) שתי רחילות שלא בכרו כו' שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום. והא יש כאן ס"ס חדא שמא אחת הולידה שני זכרי' ואחת שתי נקבות וא"כ עכ"פ אחד לכהן. וספק שני שמא כל אחת ילדה זכר ונקבה ויצא הזכר תחילה ולא מקרי ס"ס משם אחד דכאן ספק אחד מחמיר יותר מחבירו דבספק שכל אחת ילדה זכר ונקבה וזכר תחילה שניהם לכהן משא"כ בספק השני אין לכהן אלא אחד וא"כ עכ"פ אחד מהם היה לו ליתן לכהן

אך לפי זה יש לעיין לרב דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב א"כ קשה כאן דהא עכ"פ יש כאן ס"ס ואפי' למאן דס"ל דבס"ס אין מוציאין ממון היינו משום דקיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ לרב קשה ממתני' דבכורות הנ"ל. אך אם נאמר דר"מ ס"ל חיישי' למיעוטא דאורייתא ולא אזיל כלל בתר רובא מן התורה הוה א"ש דמתני' ר"מ דסתם מתני' כוותי' דר"מ אך אם נאמר כסברת התו' דהא דר"מ חייש למיעוטא הוא מדרבנן קשה. ואפשר דכיון דרבנן חששו למיעוטא ועשו אותו כמחצה על מחצה השוו מדותיה' בכל מקום ואף דעי"ז יפקיעו ממון כהן יש לומר דיש כח ביד חכמים ע"ז ודמיא למ"ש הפקר ב"ד הפקר. ולפי דעת הסוברי' דס"ס שאין מתהפך לא מקרי ס"ס א"ש דכאן אינו מתהפך דאיך תתחיל ותאמר שמא אחד מהם בכור ואם תאמר שאין אחד מהם בכור שמא שניהם בכורים הא ודאי דבר שא"א לומר אבל לפמ"ש הפר"ח והכרו"פ ושאר אחרונים דגם ס"ס שאינה מתהפכת מקרי שפיר ס"ס יש לעיין ודו"ק

סימן ע"ד

דין אם מותר לסמוך בזמה"ז ז על ס"ס ודין ספיקא דרבנן במקום שיש צד איסור

בש"ך סוף כללי ס"ס נעל בעדינו דרכי הס"ס ולא לקפוץ מהר להקל אלא אחר העיון הגדול שלא יסתורו הכללים הנאמרים בו וכן בספיקא דרבנן ג"כ יש לעיין הרבה. אם לחדש מעצמו ספק דרבנן לקולא ומצינו מקום שאסרו ספיקא במקו' שיש צד נוטה לאיסור. והוא מה דאיתא בפ"ב דקדושין (דמ"ט ע"ב) ע"מ שאני רשע אפי' הוא צדיק גמור חוששין לקידושיו שמא הרהר כוכבי' ומזלות בדעתו ולכאורה הוא תמוה דהא קיי"ל בכל מקום דספיקא אפי' דאורייתא אזלינן בתר חזקה וכאן יש לפנינו שני חזקות להיתר אחד חזקת פנוי' דאשה והשני' חזקת גברא דאוקמי' אחזקתו שהי' בכשרות ובפרט שהיה תחילה צדיק גמור ואפי' אם היינו רואי' אח"כ שנעשה רשע הי' לנו לומר שתחילה הי' צדיק ועכשיו נכנס בו יצה"ר כמ"ש הפוסקים עש"ך [סי' א') ובתבואת שור ובפרמ"ג שם בא' ששחט ואח"כ המיר דתו וא"כ כ"ש בנד"ד שאפשר שגם עכשיו הוא צדיק וא"כ למה חוששין לקידושיו וע"כ צ"ל דשם יש סברא לומר דודאי לא אמר מילי דכדי וכיון שנתן לה כסף או שוה כסף בתורת קידושין לא לחנם אמר כן אלא דעתו היה לקדשה באמת ולכך לא אזלינן בתר שום חזקה. וא"כ מצינו בסברא מועטת שהי' ברור לחכמי הש"ס שבזה אין להעמיד על החזקה ויש לחוש לכך חיישי'. וא"כ יש ללמוד מזה שלא בכל מקום מעמידין על הכלל ואין למדין מן מן הכללו' כו' אף דזה כלל גדול מסור בידינו דמעמידין על החזקה ואפי' בחששא דא"א החמורה כדמוכח מסוגיא דפ"ב דכתובות שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה כו' וא"כ ה"ה נמי בס"ס ובספיקא דרבנן כה"ג היכא דיש קצת סברא לנטות לאיסור יש לחוש לחומרא והרבה צריך בזה יישוב הדעת ולא לקפוץ להורות אלא במתון גדול כנ"ל

סימן ע"ה

דין ס"ס בספק אם נעשה ריעותא אם מותר להורות בזמה"ז

הגאון בעל חו"ד יצא לידון בדבר חדש בנידון מ"ש הש"ך שלא להורות מהר בדיני ס"ס היינו דווקא אם הס"ס בגוף הענין והריעותא היא ברורה אבל אם יש ספק אם יש כאן ריעותא כלל מותר להורות בס"ס בזה גם בזמה"ז לדידן. ותמה שם על הט"ז שהקשה בספק מחט בחלל הגוף שכתב הרמ"א (סי' נ"א) דמותר מטעם ס"ס וכתב הט"ז דאין זה ס"ס דהכל ספק אחד ואינו מתהפך וכתב ע"ז הגאון בעל חו"ד דבספק ריעותא אין צריכים לכל דיני ס"ס כלל ואפי' אינו מתהפך ג"כ אין לחוש ודומה זה לספק על ארי דמתירין בס"ס משום דאינו ידוע אם יש כאן התחלת ריעותא כלל. ולענ"ד דברי הט"ז נכונים בזה ולא דמי כלל לספק על ארי דכיון שלא ראינו שום ענין שע"י נחזיק להתחלת קלקול בגוף הבהמה ועדיין הוא מרוב כבתחילה מהיכי תיתי נחזיק איסור וריעותא לומר נכנס בו ארי דורס ואף בהא דאיתא בפ"ג דחולין בהאי אומא דתסמס קועי' דמא דאמר ספק כלבא ספק קניא אימר קניא מחייא שם ג"כ אין שום התחלות ריעותא כלל דקניא לא הוה ריעותא דקניא רחב הוא ויכול לבדוק הסימנים ועיקר הריעותא הוא שמא הדורס נכנס שם וכיון דספק הי' אם היה ארי אין כאן התחלת ריעותא כלל משא"כ בעל ארי והוא שותק והם מקרקרים דאנו רואים שינוי שהם צועקים ומוכח קצת דעשה בהם התחלת הכאה או שצעק עליהם עכ"פ נכנס שם דבר הדורס ויש קצת הוכחה כיון שהם צועקים ועכ"פ כבר יצתה מחזקת רוב בהמות כשירות אבל כשנכנס הקוץ נגד חלל הגוף רק שאינו יודע אם נתחב לחלל או לאו שפיר דמיא להא דהוא שותק והם מקרקרים כיון שנשתנה הבהמה הזאת משאר בהמות שאין קוץ נתחב בהם כלל ודמיא ממש לנכנס ארי רק שאינו יודע אם דרס או לאו ולכן אין להקל לפע"ד בהך דינא ואף דהט"ז כתב דינו בספק מחט או חולי כיון שראינו נקב ולדידן מקרי ריעותא כיון דאין יכולי' לבדוק לא דמיא להא דספק קניא דבש"ס דשם כיון דנגד הנקב בקיאין בבדיקה שפיר מקרי ספק ריעות'. אמנם הש"ך שם דעתו להקל מטעמא אחרינא משום דשם אינו צריך מתהפך דתחילה צריך לחקור אם היה מחט כלל ע"ש ודוק

עד הנה עזרני ה' והי' בעזרי בביאור דיני קבוע ותערובות איסורים ודיני ס"ס כלליהם ופרטיהם ואורה לשמו. ואחלה עוד יאיר עיני בתורתו שלא אכשל בדבר הלכה. יבאוני רחמיך ואחי' כי תורתך שעשועי צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך. קראתיך הושיעני ואשמרה עדותיך

אמר המחבר להודיע קושט אמרי אמת כי נפשי אהבה אהבת אמת. אעריך פה מה שהי' לי פתחון פה עם רבנים גדולי דורינו באיזה ענינים פרטים ואת אשר השבתו להם. וגם עתה אחלה מאת פני שלומי אמוני חכמי תעודה. כל עוד נשמת שדי עמדי חנוני אחי אולי תמצאו בדק בדברי אלה אל תבנו דיק ואל תשפכו סוללה. לומר כי דרכי לא סלולה הודיעוני אשר חזיתם אולי יחנני עוד וחסדו יגמור עלי ואוכל להעמידם על מכונס ואם אין בראש הומיות אקרא להודות על האמת ואם יזכני ה' להוציא לאורה עוד אחת מיני חיבורי שמה אעמוד אי"ה תשובתם ונערכה דברינו. הלא תדעו כי יותר מאלה הי' לי עוד תשובה אחת מאת ידידי הגאון אב"ד דק"ק סלאנימא ואת אשר השבתי עליהם. גם קונטרס אחד מאת הרב הגדול המפורסם מוהר"י העשיל אשכנזי מהוראדנא חפשתי ולא מצאתים לא ידעתי אנה המה והי' כאשר יחנני ה' וחסדו יגמלני להדפיס חלק התשובות אשר המה בכתובים עמדי שמה יבואו יתר דבריהם

תשובת הגאון אב"ד דק"ק מלאנימא בעז"ה יום ג' ד' אייר תקצ"ד לפ"ק פה ק"ק סלאנימא יע"א

שלום אל כבוד ידיד ה' וידיד נפשי הרב המאוה"ג נ"י ע"ה חריף ובקי בחדרי תורה ירא ושלם חובר חברים מחוכם המפורסם מוה' יצחק אייזיק נ"י ראב"ד דק"ק דאזינאי יצ"ו

דבריו הנעימים הגיעני ע"י בנו המופלג נ"י בחוהמ"פ העבר בשעה שאין הלבלר יוצא בקולמסו ותיכף אחר הפסח הקיפוני טרדות שונות במילי דמתא אשר המה מנעוני מלעיין בספרו ואתמול בעת בוא דברי שנית פניתי מעט לעיין בדבריו ואכתוב למעכת"ה מה שהעליתי במצודת עיוני מידי עברי בין בתרי אמריו

בראש תמי' לי על רומעכת"ה אשר האריך להקשות דהאיך ילפינן דיני איסורי' מפקוח נפש דהא פ"נ קילא דבעינן ושפטו העדה תמי' לי דהא לא ילפינן רק דהוי כמחצה על מחצה ובאמת בכל חד אזלינן בי' כדינו. דאם ספיקא להחמיר נחמיר ואם להקל אזלינן לקולא ומה שמדמה לפ"נ לא דמי כלל דהא בודאי גם בד"נ אזלינן בתר רובא כמבואר בש"ס בכ"מ וביחוד בסנהדרין (ד' ס"ט ע"א) ועיין תוס' (שם ד"ג ע"ב) ד"ה ד"נ לא כ"ש. והסברא לחלק בין פ"נ לד"נ ק"ל דכאן בעינן בבירור וחי בהם משא"כ בעבר עבירה שפיר אזלינן בתר רובא אף להקל אלא ע"כ דקבוע הוי כמחצה בכ"מ ולענין טומאה דספיקו ברה"ר להקל גם בקבוע אזלינן להקל ולענין שאר איסורים דבספיקו לחומרא גם בקבוע הוא לחומרא גם מה שהאריך להקשות על דברי הרמב"ם (פ"ד מה' רוצח) שפסק כר"ש וגם כחזקי' וא"כ קבוע מנלי' וכקושית התוס' ובאמת דברי הכ"מ מגומגמים דמה ענין התראת ספק בכולם ישראלים ואף דהי' מקום לדחוק עפ"י פירש"י בזבחים (דע"ח ע"א) גבי פיגול ונותר וטמא שבללם זה בזה ע"ש בדברי התו' אך יש לחלק דשם איסורים מחולקים אבל כאן אף דגופים מחולקים שם איסור חד הוא. וע"כ צ"ל כן דאל"כ תקשי לכולהו קבוע מנלי': ואין לדחוק ולומר דסוגיית הש"ס אזיל אליבא דמ"ד התראת ספק שמה התרא' ויעיין מע"ל בדברי התוס' בסוגיא זו בכתובות ד"ה ספק נפשות להקל כו' וי"ל דשאני התם שיודע בודאי שיבוא לידי איסור כו' אבל הכא אינו ידוע אם יבוא לידי איסור שאינו יודע את מי יכה ומתורץ בזה דברי הרמב"ם (פ"ה מהל' שבועות הלכה ב'] מה שכל נושאי כליו דחקו בפירושו וכוונתו עפ"י