בית יצחק - קבוע ספיקות קה

מטפחין ר"ל בעיסה אבל התינוקות ודאי טמאים א"כ אין שם אלא חזקה אחת וא"ש ובמס' יבמות (ד' קי"ט ע"א) האשה שהלך בעלה וצרתה כו' לא תנשא ולא תתייבם כו' ומסיק שם דמתני' ר"מ היא דחייש ל למיעוטא דאי רבנן אמאי לא תנשא הלך אחר הרוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות ושם ע"ב מסיק דרישא חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף כרובא. ואתיא מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה והוי לי' פלגא ופלגא כו' ולרבנן תנשא דרובא עדיף. אף דשם הוי שתי חזקות דהוחזקה ליבום. וגם דהעמיד צרתה בחזקת שלא ילדה וא"כ מוכח דגם נגד שתי חזקות רובא עדיף. ובאמת צ"ע שם דהרא"ש כת' שם כדברי התוס' דלשם דמתני' אף דאיתא כר"מ מ"מ לית הלכתא כוותי' וא"כ מוכח דס"ל להרא"ש דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש התוס' שם. והוא סותר למ"ש בפ"ק דחולין דבאמת אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ומהתימא על פסקי הרא"ש בקיצור דפסק דלא חיישינן למיעוטא ומשמע דס"ל דמתני' אתיא כר"מ כמ"ש הרא"ש שם והעתיק ג"כ להלכה דלא תנשא ולא תתייבם. גם על הרא"ש עצמו קשה דהעתיק תחילה בריש פרקין דברי התוס' דמתני' אתיא כר"מ וכ' שם דלית הלכתא כוותי' ושם בסוף הסימן הביא מחלוקת זעירא ור"ח ע"ש. מוכח דס"ל דהלכה כסתם מתני' ואף דקאמר בגמ' דאתיא כר"מ צ"ל דסוגיא דמס' בכורות דפסק כרשב"ג בהא דחלב אם פוטר מבכורה משמע דסמכינן מיעוטא לחזקה מדרבנן ולא ס"ל כתירוץ ר"י בתוס'. וצ"ל דבאמת חזר בו הרא"ש מדבריו ופסק כסתם מתני' מה"ט. וכן פסק הרי"ף והרמב"ם והביאו בש"ע אע"ה (ס"ס קנ"ו) ע"ש והוא כשיטת ר"ת שם. עכ"פ מוכח מכאן דאין חילוק בין רובא וחזקה אחת או שתי חזקות כמ"ש. ואפשר לומר דש"ה דחזקה שני דהעמיד הבהמה בחזקת שלא ילדה אינה חזקה גמורה דהוי חזקה העשוי' להשתנות לפמ"ש התוס' שם שהקשו למה לא תירץ הש"ס דאתיא כרבנן ומשום דהוי רובא דתלוי במעשה דאזלינן בתרי' במ"ש בפ"ג דבכורות: ותירץ דלא מקרי תליא במעשה דממילא האדם נזקק לאשתו וא"כ יש לומר לפי זה דהחזקה ג"כ אינה ברורה כיון דממילא נזקקת לבעלה עשוי' חזקה זאת להשתנות מעצמה שכל אשה עומדת לילד

אך קשה לפ"ז מנין לנו דסמכינן מיעוטא לחזקה מדרבנן מהא דבכורות כמ"ש: והא התם ג"כ החזקה אינה ברורה דהחזקה דבהמה בחזקת שלא ילדה עשוי' להשתנות. ואפשר לחלק בזה בין אשה לבהמה וקצת ראי' לדבר מהא דקאמר התם דרוב בהמות אינם חולבות אלא א"כ יולדות. ולמה לא קאמר משום דרוב בהמות מתעברות ויולדות אף שלא ראינו חולבות ונימא כבר ילדה בזמן שהיתה ראוי' לילד אלא ע"כ דבבהמה לא שייך זה דלאו ברשותה היא כיון שהיא ברשות אדם למנוע ממנה לידתה ועיבורה אין זה נקרא עשוי' להשתנות ולכן גם הרוב הוא מחוסר מעשה ולא מקרי רובא כמ"ש בפ"ג דבכורות שם. אבל לפרש"י בהא דרוב תינוקות מטפחין מבואר דאין חילוק בין חזקה א' לשתי חזקות כמ"ש

ובפרק המפלת (ד' כ"ג ע"א) אשה שיצתה מליאה ובאה רקנית דקאמר שם דמביאה קרבן ואינו נאכל ופריך שם אמאי לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן. והנה שם יש ג"כ שתי חזקות. אחת דהעמיד האשה בחזקת שלא ילדה ולד מעליא והב' הקרבן שמביאה העמידנו בחזקת חולין שהי' בתחילה. ואעפ"כ קאמר שם דרובא עדיף אבל גם משם אין ראי' דחזקת אשה לא מקרי חזקה דהרי ע"כ יצתה מחזקת' שהיתה מתחילה מליאה ועכשיו היא רקנית שהפילה וא"כ לפמ"ש אין לנו ראי' מוכרחת דרובא נגד שתי חזקות דיהי' עדיף וא"כ כ"ש, בס"ס דהא כמה פוסקים ס"ל דס"ס במקום חזקה אחת אינו מועיל א"כ כ"ש נגד שתי חזקות דיש להחמיר. ולפ"ז אם שחט בסכין שאינו בדוק תחילה ואחר השחיטה נמצא ספק פגימה בסכין אף אם נימא דס"ס במקום חזקה מועיל יש להחמיר כאן דיש שתי חזקות העמיד הסכין על חזקתו הראשונה ותחילה הי' בחזקת פגום ועוד העמיד הבהמה על חזקתה ועוד נלענ"ד דאפי' נימא דס"ס נגד שתי חזקות מועיל כאן גרע יותר דדווקא בגוונא דפרה אדומה דיש לומר דשם שתי החזקות כחזקה אחת דמיא דהא אם היינו יודעים דפרה כשירה ולא נקבו הסמנים לא הי' שום חזקה של טומאה לגבי האדם. ונמצא דחזקת האדם תליא בחזקת הפרה. משא"כ בנד"ד שעל כל אחד יש לנו ספק בפ"ע דעל הסכין יש לנו ספק שמא הי' בו פגימה תחיל' והעמידו על חזקתו שבתחילה היתה הפגימה ועל הבהמה יש ספק אפילו אם נאמר שלא הי' בו הפגימה בסכין שמא נפגם בעור והעמיד הבהמה על חזקתה ואין חזקה אחת תליא בחבירתה כלל ולכך כל אחד דבר בפני עצמו וכל ספק שבו מסתלק ע"י החזקה שכנגדו ולכן ודאי דלא מהני בזה ס"ס אליבא דכ"ע וכספק איסור ממש הוא כנלע"ד ברור

סי' נ"ג דין בריא ושמא נגד חזקה במקו' שיש ג"כ חזק' להיפוך

יש לחקור אם היה כאן חזקה נגד חזקה במקום שיש בריא ושמא אי אמרינן בריא עדיף והיינו אם היה הסכין תמיד בחזקת בדוק:

ובדק אחד קודם שחיטה את הסכין ואמר שלא היה בו פגימה ונתן לשני ואמר שיש בו ספק פגימה ושחט בו ואח"כ נאבד הסכין מה דינו דלכאורה יש ללמוד דין זה מהא דאיתא בפ"ק דכתובות במתני' דהיא אומרת משארסתני נאנסתי כו' דפריך שם אר"נ ור"י גבי מנה לי בידך וזה אומר איני יודע דקאמר שם. ור"נ אמר אנא דאמרי אפילו לר"ג התם איכא חזקה כו' הרי אף דיש לו לבעל חזקת ממון דעדיפא מחזקה דגופא כדמוכח בפ' המדיר בסוגיא דמומין ודברי התוס' שם ובכ"מ אעפ"כ היא מוציאה ממנו כתובתה משום דאלים לי' לר"ג בריא נגד שמא כמ"ש שם בסוגיא דאלמנת עיסה כל שיש להם ג"כ חזקה דכשרות וא"כ ה"ה בנד"ד אף שיש לבהמה חזקת שאינה זבוחה כיון שיש ג"כ חזקה אחרת נגדה חזקת הסכין שהי' בחזקת בדוק דע"י עמידתו אינו שכיח שיהי' נפגם כמ"ש בסי' הקודם. ואחד אומר בריא שלא היה בו פגימה:

והשני אומר שמא אמרינן דבריא עדיף ונלמד במכ"ש דחזקה דממון כמ"ש:

ואף דשם עיקר הטעם משום מיגו יעו"ש בסוגיא. מ"מ היינו דווקא להוציא ממון בעינן מיגו נגד חזקת ממון דעדיפא טפי משא"כ לענין איסור והיתר אפי' היכא דליכא מיגו אמרינן דשמא עדיף כדמוכח מהא דראוהו מדברת עם אחד דפסקינן כר"ג אפי' ברוב פסולים אצלה אף דליכא שם מיגו כלל ואפי' נגד רוב דעדיף מחזקה:

וכ"ש היכא דלא שייך רובא כמו בנד"ד דליכא רק חזקה לבד דבהמה בחיי' דודאי אמרינן דבריא עדיף משמא. ועוד דהא יש כאן ס"ס גמורה חדא שמא אותו השוחט הראשון אומר אמת וא"כ אין בו חשש בסכין. ואת"ל שהשני אומר אמת שמא אין זה פגימה ואין והס"ס משם אחד שהרי ספק הראשון שהשוחט הראשון אומר אמת הוא טוב יותר שאין בו חשש כלל. משא"כ בספק שני שמא אין זה פגימה. וגם אינו צריך כאן להיות מתהפך שתחילה צריך לחקור אם יש בו חשש כלל:

ואח"כ תאמר את"ל שיש בו חשש שמא אין זה פגימה ודמיא לספק על ארי שכ' הש"ך בכללי ס"ס דלא בעינן שם מתהפך. וכמ"ש בסימנים הקודמים בתורך:

וכן בס"ס משם אחר עש"ך מ"ש שם בשם כתבי מהרא"י במעשה דעז שילדה זכר ונקבה. וא"כ שיש בו ס"ס ולכמה פוסקים במקום חזקה מועיל כ"ש כאן שיש ג"כ חזקה כנגדה חזקת סכין דודאי אמרינן בריא ושמא בריא עדיף משמא והנה הא ודאי דלשאר אנשי' מותר דיש כאן ס"ס כמ"ש. אבל לאותו האיש עצמו שאומר שיש בו ספק פגימה נראה דיש חילוק בדבר אם הספק שאינו יודע אם יש פגימה בסכין או לאו בכזה ודאי דיש לומר אין ספק מוציא מידי ודאי. ועוד דהא קיי"ל עד אחד נאמן באיסורין כל שבידו לתקן אפי' באתחזק איסורא כדילפינן לה מאשה נדה וספרה לה לעצמה וכאן ביד השוחט הראשון לתקן הסכין שלא יהא בו פגימה אך אם היה הכחשה ביניהם בבריא רק שההכחשה היא באופן זה שהראשון אמר שלא הי' בו שום פגימה:

והשני אומר שהי' בו פגימה תשת רק לא בחגירת ציפורן שהיא ספיקא דפלוגתא מחלוקת הרשב"א והרמב"ן והרא"ש כמבואר בפרמ"ג (מש"ז סימן י"ח ס"ק ב') בזה לא שייך לומר דלהשני יהי' מותר משום דאין ספק מוציא מידי ודאי. דהא מכחישו בבריא אבל לאחרים מותר דכאן יש ס"ס גמורה ואין כאן ס"ס משם אחד:

שספק אחד הוא בהכחשה והשני בפלוגתא דרבוותא, וגם ספק שני אינו במקום חזקה דפלוגתא דרבוותא לא חיישינן לחזקה כלל כמו שיבואר לקמן אי"ה ולפ"ז נראה דאפי' ליכא חזקה דסכין נגד חזקה דבהמה כגון סכין שלא היו בחזקת בדוק בתחילה ג"כ מותר לאחרים מטעם ס"ס דשתי הספיקות אין החזקה סותר אותם דגם בספיקא דתרי ותרי בהכחשה ג"כ יש מקום לומר דדמיא לספק פלוגתא דרבוותא דמותר במקום חזקה כמ"ש ויבאר בסמוך בס"ד

סי' נד דין בריא ושמ' ויש מיגו למי שאומ' בריא נגד חזק' מה דינו

ולפמ"ש בסימן הקודם מהא דפ"ק דכתובות יש ללמוד עוד דין חדש אם היה כאן שני סכינים שאינם בחזקת בדוקים ובדק אחד שני הסכינים ואמר שהם כשירים ונתן אותם לאחר לבדוק ואמר שבאחד מהם יש ספק פגימה. ואחד מהם כשר ושחט הראשון בסכין שאמר עליו שהסכין ספק פגום. דיש כאן מיגו לאותו השוחט הראשון שאם רצה היה אומר ששחט באותו סכין שהוא בודאי כשר ולא ראינו באיזו סכין שחט וגם יש לו חזקה לאותו השוחט חזקת כשרות דודאי אם הי' בו ספק פגימה לא הי' שוחט בו להאכילו לאחרים ודמיא ממש להא דהיא אומרת משארסתני נאנסתי דפסקינן כר"ג דנאמנת מטעם מיגו וחזקה נגד שמא דידי' אף להוציא ממון דעדיפא מכל החזקות ומכ"ש נגד חזקת איסור דבהמה וא"כ בנד"ד שרי לאחריני בלא הך טעמא שכתבתי בסימן הקודם משום ס"ס ועיין בש"ע אה"ע (סי' ס"ח סעיף ז') בהג"ה דאף באשת ישראל אם אמרה נאמנת נאנסתי נאמנת משום דבריא ושמא בריא עדיף אף דאונס לא שכיחי ולית לה מיגו והוא דעת הרא"ש בשם ר"י ומ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א. ועיין בביאורי הגר"א מווילנא (שם ס"ק ח') ואף לדעת הרא"ש שם פ"ק דכתובות שכתב שם דטעו הכותבים כן בשם הר"י היינו משום דאונס לא שכיח ורצון הוה רובא כמ"ש שם משא"כ בנד"ד דאין כאן רובא וחזקה דבהמה אתרע ע"י חזקה דכשרות השוחט הראשון ובאית לה מיגו לכ"ע נאמנת לומר משארסתני נאנסתי אפי' להוציא ממון כדאיתא בש"ס שם כמבואר שם בשעי' ט' וא"כ לית בי' שום ספק דמותר הבשר לאחרים

אמנם לאותו השוחט השני כיון שהוא מכחישו לא שייך לומר כאן מיגו דלדידי' שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא אבל לפמ"ש בסי' הקודם דבכה"ג אמרינן ע"א נאמן באיסורין ואין ספק מוציא מידי ודאי א"כ מותר גם להשני. אך אם מכחישו בספק פגימה שיש בה פלוגתא דרבוותא לכ"ע שרי' מטעם ס"ס כמ"ש בסימן הקודם ומה גם דאיכא מיגו בהדי' ודאי דלית בי' שום חשש כלל אבל לשוחט השני כיון שמכחישו בזה בבריא אין המיגו מועיל לו: ועיין פרמ"ג (מש"ז סי' ל"ט ס"ק כ"ב) שכתב דהיכא דע"א מכחישו לא אמרינן הך סברא דמיגו ולענ"ד אין זה ברור דמאי דמצינו בש"ס מיגו במקום ע"א לאו כלום היינו בממון דשייך בי' שבועה להכחיש העד משא"כ באיסורים ואכ"מ ועיין פרמ"ג (שם שפ"ד ס"ק מ"א) מ"ש דיש דיעות דבאיסורים לא הוה ע"א כשנים ע"ש ולפ"ז יש נ"מ ג"כ להיפך אם הי' כאן שני סכינים אחד היה פגום ואחד אמר השוחט שהי' בו ספק פגימה פלוגתא דרבוותא. והשוחט השני אמר שהי' כשר בלא שום חשש כלל ואומר השוחט הראשון ששחט באותו שיש בו ספק שכאן יש לו מיגו שאם היה רוצה היה אומר שבפגום שחט אף דהי' משוה נפשי' רשיעא מ"מ יש למצא בכגון שהי' צריך לשחוט לצורך עובדי כוכבים וכדומה שאין להתיר לאחרים מטעם ס"ס ספק שמא השוחט השני אומר אמת. והשני שמא אין זה פגימה הפוסל משום דיש לו מיגו אף נגד ע"א ולפי דעת הפרמ"ג היה נראה להקל לאחרים ואין כאן ס"ס במקום חזקה דספק שני הוא פלוגתא דרבוותא כמ"ש וצ"ע למעשה ודו"ק

ואם היה כאן שני סכינים אחד בדוק ויפה והשני היה בו ספק פגימה פלוגתא דרבוותא יש לעיין דלכאורה תליא במה שנתבאר בריש שעה"ם בספק אחד בגופו ספק שני בתערובות דלמ"ד דלא הוי ס"ס גם כאן לית בי' דין ס"ס כלל ולא נודע ספק ראשון עד אחר ספק שני לא שייך כאן דתיכף שהי' בידו ובדקו נולד בו ספק בסכין עצמו כמ"ש אך לפי הטעם שנתבאר שם דספק ראשון אסור מדאורייתא והוי כודאי ושוב לא מהני בי' ספק שני בזה יש לומר דבנד"ד לא שייך כאן איסור דאורייתא דלא חל שם איסור כלל על הסכין כיון שיכול לתקן אותו ולהסיר הפגימה גם ספק שני לא מקרי במקום חזקה דכמו דאתחזיק איסורא כך אתחזק היתרא ג"כ: אך הוא במקום חזקה דבהמה וספק הוא נגד חזקה ולפי מה שהניח הפרמ"ג שם בצ"ע בספק אחד נגד חזקה אפשר דתרי קולי לא מקלינן בי' לומר דזה לא מקרי ספק אחד בגופו כו' וי"ל ג"כ דעכ"פ חל עליו שם איסור דאורייתא על הסכין דאסור לשחוט בו לכתחילה ואם היו שוחטים בו בלא תיקון היה איסור דאורייתא וכן נראה דאין להקל ודו"ק

סי' נה דין ס"ס דפלוגת' דרבות' נגד חזק' וס"ס דבעי' דלא אפשיט'

עוד כתב בפרמ"ג (שפ"ד שם ס"ק כ"ח) דס"ס במקום פלוגתא דרבוות' שפיר הוי ס"ס אפי' נגד חזקה דלא שייך לומר אוקמי' אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין. וכן הוא בס"ס בבעיא דלא אפשיטא וכן כתבו האחרונים בכמה דוכתין ולכאורה יש לעיין בזה דלמה ישתנה זה מספיקא דתרי ותרי דאיתא בפירוש בכ"מ בש"ס דבזה מעמידי' על החזקה כדאיתא בפ"ב דכתובות שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה כו' דקאמר שם מ"ש רישא ומ"ש סיפא רישא בחזקת פנוי' קיימא כו' וכן מבואר בכ"מ דתרי ותרי הוי דרבנן דמדאורייתא אוקמי' אחזקה. וא"כ מה בין זה לפלוגתא דרבוותא דאלו אומרים בידוע שזאת הבהמה נבילה הוא ואלו שנים אומרים להיפוך דמ"ש דבשביל החזקה לא ישתנה האמת לאלו היודעים ההיפוך. וע"כ כיון שיש לנו ספק אוקמינן אחזקה וא"כ ה"ה בפלוגת' דרבוותא. וצ"ל דהסברא היא בשלמא בתרי ותרי שהם מחולקים בגוף המעשה האיך הי' ובפעם שני יכול להיות להיפוך שאותם האומרי' כך הי' הי' המעשה יאמרו אח"כ