בית יצחק - קבוע ספיקות קב

דינא הכי ובדרוסה בסימנים לא התחיל הטורף מקרי דדווקא בישב לו קוץ בושט שאנו רואים שבאותו מקום עצמו שבו החזקה לאיסור שם התחיל לכנוס הטורף משא"כ בספק דרוסה שלא ידענו אם דרסו נגד הסימנים כלל. ואתה בא לומר שמא עשה בו מעשה עליך להביא ראי'. ולא ידעתי איך דימה אותם בעל בית אפרים להדדי ובר מן דין לענ"ד דברי הכרו"פ תמוהים דהא קיי"ל ספק דרוסה אין חוששין לסימנים כלל דסימנים קשים הם אצל דריסה כרב זביד במס' חולין וראי' לזה שהמחבר (סי' נ"ז סעיף ו"ו) כ' וז"ל כיצד בודקים הנדרס כו' ואם דרס בסימנים עצמם כו' דקדק וכ' כן לומר דבסימני' לא חי חיישינן רק כשראה שדרס דווקא בסימנים וזה ברור וא"כ בספק דרוסה שנתערב שהתיר הרשב"א דלא ראינו שדרסה נגד הסימנים ודאי דאין כאן ספק במקום חזקה והוא ברור ופשוט ומלבד זה יש לומר דנקב דנעשה בסימנים קודם שחיטה והשחיטה היתה כהוגן לא הוי נבילה כלל אף שלא כן כתבו הפוסקים ויש לי לזה ראיות חזקות כתבתים במ"א א"כ ודאי דצדקו דברי הגאון בעל חו"ד לדינא עכ"פ מבואר לנו מדבריו דאף במקום חזקה דדינא ולא בחזקה דגופא ג"כ מחמירין בס"ס כגון בס"ס בפגימה בסכין וכדומה וכן נוטה דעת הש"ך בכללי ס"ס ע"ש

סימן מז

דין אם ספק אחד הוא נגד החזקה ולא השני

אם הי' רק ספק אחד נגד חזקה ולא השני כגון ששחט בהמה ונמצא פגימה בסכין שהספק אם במפרקת נפגמה או לאו ונתערבה אותה הבהמה באחרות למאן דס"ל ספק אחד בגופו ספק שני בתערובות מועיל או לדידן בהפ"מ היכא דלא נודע ספק ראשון עד אחר שנתערב צ"ע אם יש להתיר או לאו דלכאורה י"ל דדווקא אם שתי הספיקות הן בהחזקה עצמה בזה יש לאסור אכן מדברי הרשב"א בתשובה שהבאתי לעיל (סי' מ"ה) שכ' בהך דרב הונא דטריף עד תליסר חיותא דהטעם משום דאזיל לטעמי' דס"ל בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת. א"כ מוכח דס"ל דאף דספק אחד הוא רק נגד החזקה ג"כ אסור אבל לפמ"ש שם בביאורו כוונתו דשם שתי הספיקות הם נגד החזקה דהא גם בקמייתא יש ספק שמא נפגמה בעור ולא דמיא לספק א' בגופו ספק ב' בתערובות שהספק השני אינו נגד חזקה כלל דהא האחרים כשרים בודאי אבל לפי הטעם שכתבתי שם לפי שיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא נעשה איסור דרבנן ואח"כ ע"י ספק שני נעשה ספק דרבנן א"כ אם הספק הראשון הוא במקום חזקה א"כ נעשה כודאי איסור תורה ומה יועיל ספק ב' אף שאינו נגד חזקה עכ"פ מידי ספק תורה לא יצא וכן לפמ"ש למעלה דנאמר דס"ס מטעם רובא הוי ומצרפינן מיעוטא לחזקה ג"כ אין חילוק לטעם זה ואדרבא גרע יותר משאר ס"ס שבגופו דלדעת הרבה פוסקים אינו מועיל אפי' בלא חזקה. ולכאורה יש להביא ראיה מהא דפ"ק דפסחים בחבר שמת והניח מגורה מלאה פירות דמתירין שם מטעם ס"ס שמא לא הכניסם כי אם במוץ שלהם ושמא תקנם אח"כ דהת' ספק השני הוא במקום חזקה דהעמיד הפירות בחזקת שאינם מתוקנים ואין לומר דחזקת חבר שאינו מוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן מסלק החזקה זאת דהא שם להך תירוצא לא נחתינן להך סברא. ואפ"ה מועיל כיון שספק הראשון אינו נגד החזקה אבל יש לומר דש"ה דאדרבא ספק הראשון היה בחזקת היתר דהעמידם על חזקתם שלא נתחייבו במעשר מתחילה. וא"כ ממנ"פ אם נלך בתר חזקה שני' נלך ג"כ אחר חזקה ראשונה ולכן שפיר הוי כאלו אין כאן חזקה לא לכאן ולא לכאן וכן בהא דפ"ק דנדה גבי בעלה מחשב ימי וסתה כו' דקאמר שם דהוי ס"ס ספק שמא לא דאתה וספק שמא טבלה. והוא ממש דומיא דפירות הנ"ל ועוד דש"ה דספק הראשון נעשה דרבנן לפי שיטת הרמב"ם וא"כ שוב ספק שני דמיא לספק דרבנן במקום חזקה שנתבאר למעלה דמועיל וגם הספק השני הוא ספק הרגיל ושכיח ומוציא מידי ודאי דרבנן כמ"ש כל זה למעלה באורך ואפי' לשיטת הרשב"א ודעמיה דס"ל ספק דאורייתא לחומרא שם ספק ראשון לקולא דהוה לה חזקת היתר מעיקרא ועוד דהא ס"ל וסתות דרבנן עיין תוס' שם ומה שיש לעיין הוא במ"ש התוס' שם להוכיח דר"י ס"ל וסתות דרבנן דאל"כ אין ספק מוציא מידי ודאי דכודאי ראתה חשבינן לי' ולפי דברי הסוברים ס"ס במקום חזקה אסור קשה דאפי' אם נימא דהוי מדאורייתא כספק ג"כ אסור דהא שתי הספיקות הם במקום חזקה ולמה כתבו דכודאי ראתה חשוב. ואפשר לדחוק ולומר דזה עצמם כוונתם משום דהוי במקום חזקה וכל דבר שאנו מחזיקין אותו על חזקתה הראשונה מקרי ודאי אבל הוא דחוק לומר שכוונו לזה:

ואפשר לומר עוד דכוונת התוס' הוא דאי וסתות דרבנן אפי' חזקה אין כאן דהא אדרבא עד עתה הייתה בחזקת טהרה והך חזקה לא דמיא לכל החזקות אלא למ"ד וחתות דאורייתא ע"כ צ"ל דס"ל חזקה אורח בזמנו בא ר"ל שבודאי יבוא האורח בזמנו דאל"כ דהוי. ספק הוה לן לאוקמי אחזקת טהרה וא"כ שפיר הוה כודאי ממש ודוק

ומדברי הרב בת"ח והמשאת בנימין וט"ז משמע קצת דאף אם ספק אחד סותר את החזקה ג"כ לא מהני דהת"ח הוכיח דס"ס במקום חזקה מהא דפליגי ר"ת ור"י בספק דרוסה שנתערבה אף דקיי"ל בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת והמ"ב השיג עליו מטעם דאין מחזיקין מאיסור לאיסור שבחי' לאו בחזקת דרוסה קיימא יעו"ש ושם הספק השני לאו במקום חזקה הוא כמ"ש. והפרמ"ג במשבצות זהב העתיק לשון או"ה (כלל כ"ו דין ב') ומשמע שם ג"כ דכל דספק אחד הוא נגד חזקה אסור וז"ל והרמב' שאוסר תרנגולת שספק אם נשחטה כדינה שלא בדק הסימני' ונתערבה דליכא אלא חדא ספיקא דאין לומר שמא נשחטו כדינם דאוקמי אחזקה והוה כודאי איסור כו' הרי דשם ספק השני אינו במקום חזקה ואסור שם מטעם דספק הראשון הוא כודאי מטעם חזקה כמ"ש

אך היה נלע"ד לכאורה שיש חילוק בזה דאם הס"ס לא היו שתיהם בגופו אלא אחת בגופו ואחת בתערובות והספק הראשון היה נגד חזקה כגוונא דאמרן בלא בדק בסימנים ונתערבו דודאי אינו מועיל דהא בשבא ספק הראשון הי' נאסר מדאורייתא לכל הדיעות להרשב"א בכל ספק הדין כן ואף להרמב"ם דס"ל לקולא מן התורה מ"מ כאן היה במקום חזקה וסוקלין ושורפין על החזקות ואם שוב נולד ספק השני לא הוי אלא ספק אחד משא"כ כשב' הספיקות הם בגופו ובאים כאחת ואחת היא נגד חזקה כגון שמצא אחר שחיטה פגימה בסכין שיש כאן ס"ס בגופו שמא אין זה פגימה ואת"ל שזה פגימה שמא במפרקת. נמצא שספק שני הוא נגד החזקה דאם היינו יודעים שהיה פגימה א"כ בסכין לא שייך חזקה דלא עליו אנו דנין רק על הבהמה אם הסימנים נשחטו רובם בסכין כשר או לאו וא"כ בבהמה יש כאן חזקה גמורה משא"כ כ ספק הראשון הוא בסכין עצמו ובו לא שייך חזקה דבהמה דלא על הבהמה אנו דנין רק על הסכין אם הוא כשר נשחט בו או לאו. ואדרבא העמיד הסכין בחזקת כשר הי' נלע"ד דיש להקל דלפי הטעם שכתבנו דלכך במקום חזקה אינו מועיל ס"ס משום דספק הראשון מדאורייתא אינו שייך כאן דהא כאן צריכין אנו להתחיל בספק זה שמא אין כאן פגימה כלל וספק זה מותר מן התורה לכ"ע דאדרבה העמיד הסכין על חזקתה וא"כ שוב הוה ספיקא דרבנן במקום חזקה שכתבנו למעלה שיש להקל וגם לפי טעם השני שנתבאר מטעם דס"ס מטעם רובא ומצרפינן מיעוטא לחזקה זה ג"כ לא שייך אלא אם שתי הספיקות הם באותו דבר עצמו שהוא בחזקתו משא"כ כאן לא שייך לצרף ספק פגימה דסכין לבהמה בחיי' בחזקת איסור:

אכן מדברי הש"ך (ס"ק ל"ב) לא משמע כן אלא דגם זה מקרי במקום חזקה וכן אם הי' כאן סכין בעל שתי פיות האחד הי' בדוק בלי פגימה כלל ובצד השני היה ספק פגימה. ושחט בו בהמה ברוב משוער באופן שאין כאן עוד ספק שמא במפרקת או במיעוט בתרא והרי יש כאן ס"ס וספק הראשון הוא במקום חזקה שאנו דנין על הבהמה אם נשחטה בצד שיש בו פגימה או לאו וספק השני הוא על הסכין עצמו שבו אנו דנין אם מותר לשחוט בו ואינו נגד חזקה כלל או שהיו כאן שני סכינים אחד בדוק ואחד יש בו ספק פגימה לפי דעת הש"ך נראה דאסור אך נראה דבזה גם הש"ך יודה דכאן יש ס"ס גמורה קודם שבא לידי חזקה לפמ"ש הש"ך למעלה בכללי ס"ס בדין תרנגולת שיש באחת ספק טריפה ונתערבה באחרת כשירה חד בחד שאם נתערבו תחילה כבר יצאו מדין איסור תורה שמדאורייתא ספק אחד בגופו ספק שני בתערובות יצא מידי איסור וא"כ כאן כבר יש ס"ס שמא סכין זה ששחט בו הוא הכשר וא"ת שזה הוא המסופק שמא אין זה פגימה ולא שייך לומר כאן חזקה ואדרבא העמיד הסכין בחזקת כשרות ואף ששתי חתיכות אחת ספק איסור ואחת כשירה שנתערבו ודאי דשניהם אסורים מדרבנן משום ספק אחד בגופו כו' מ"מ דמיא להא דביצה הנמצאת בחצר משתי אלו התרנגולת שמתיר הש"ך כיון שעלי' אנו דנין ובאים אצלה שתי הספיקות ביחד א"כ ה"ה כאן דלא על הסכין אנו דנין עכשיו רק על הבהמה וכבר הי' בתחילה שתי הספיקות שאינם נגד חזקה מאחר שנתערבו הסכינים. ונמצא שהי' כאן ס"ס קודם שבא לידי ספק בחזק'. אכן אם הסכיני' לא נתערבו ביחד נמצא שעיקר הספק אינו בסכינים ולא הוחזק שניהם בהיתר רק שעכשיו הספק על הבהמה אם נשחטה בסכין זה או בשני א"כ הספק הראשון הוא נגד חזקה ואינו מועיל לדעת הש"ך ולשיטת הפר"ח שם הדין בהיפוך שאם לא נתערבו הסכינים אז שתי הספיקות בבהמה וכאן ספק השני אינו במקום חזקה ואם נתערבו הסכינים בלא"ה אסור לשיטתו ועמ"ש למעלה

סימן מח

דין שלשה ספיקות נגד חזקה

אם הי' כאן שלש ספיקות נגד חזקה יש בזה מחלוקת האחרונים שדעת הש"ך להקל דאף אם נאמר דבחזקה הספק הראשון הוא בגופו של איסור. מ"מ כיון שיש ס"ס מבלעדי ודאי מותר אבל דעת המ"ב והט"ז והמנ"י כולם כתבו דאפי' אלף ספיקות לא מהני נגד חזקה והנה לפי הטעמים שנתבארו בסימנים הקודמים יש לחקור דאם נאמר דלכך אינו מועיל במקום חזקה משום דספק הראשון הוא מדאורייתא וס"ס לאו מטעם רובא הוא א"כ י"ל דאפי' אלף ספיקות הדין כן אכן אם נאמר דמטעם רובא הוא ומדרבנן מצרפינן מיעוטא לחזקה א"ל יש לוחר דבג' ספיקות הוי כמיעוטא דלא שכיחא דלא מצרפינן לחזקה לכ"ע. ולכאורה נראה להביא ראי' מתשובת הרא"ש (כלל כ' סי' י"ד) הובא בש"ך (סי' י"ח ס"ק כ"ב) בשחט בסכין מאבד הסכין קודם שבדקוהו אחר השחיטה ואח"כ נמצא פגום כ' שם דכשר מטעם דזה גופא דמחמרינן לאסור שמא בעור נפגם הוא חומרא דיותר שכיח לפגום במפרקת וכיון שניתוסף עוד ספק מכשרינן וכבר כתבנו דהרא"ש דעתו לאסור ס"ס במקום חזקה כמ"ש גבי חדש ואפ"ה הכשיר כאן והיינו משום דבלא ספק שני הוי יותר סברא לתלות במפרקת וא"כ הוי רובא להתירא רק מדרבנן אסור דמצרפינן מיעוטא לחזקה וכל שנתוסף עוד ספק מותר אנן הרא"ש לא סמך על טעם זה לחוד אלא שכ' עוד טעם משום דיצא בהיתר דאוקי סכין בחזקתו וגם יקשה דלשון הש"ך (ס"ק כ"ז וכ"ח) משמע דבספק שני. עם ספק שמא במפרקת ופגם לא מהני מטעם ס"ס במקום חזקה אף דהוא ס"ל דשלש ספיקות מהני במקום חזקה ולא אמרינן דהוי מיעוטא דלא שכיחא: ולכך צ"ל דסברא זאת דמפרקת יותר שכיח לפגום אין ברור למחשב עי"כ לרובא להתירא כיון דלא הוי דרך שבירה ולכך מחמרינן לחושבו כספק השקול ולכך הוצרך הרא"ש שם ליתן טעם אחר משום דינא בהיתר ויש כאן חזקה נגד חזקה וכמ"ש הפרמ"ג (שם במש"ז ס"ק יו"ד) יעו"ש. עוד יש לומר דלכך הוצרך הרא"ש לטעם אחר משום דיצא בהיתר משום דאין כאן ס"ס גמורה. דס"ס זה הוא משם אחד דספק שמא אח"כ נפגם בדבר אחר או שמא במפרקת נפגם הכל ספק אחד אם נפגם קודם חתיכת הסימנים או אח"כ ולכן הוצרך לומר משום דיצא בהיתר ר"ל דהא קיי"ל השוחט בסכין בדוק ונאבד הסכין אחר השחיטה דכשר אף דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת מ"מ הסכין הי' בחזקת בדוק ולא שכיח שיפגום הסכין ע"י שחיטת הסימנים והוי כמיעוטא שאינו מצוי דלא מצרפינן לחזקה וא"כ בעת שנאבד כבר הוחזק הבהמה בחזקת כשרות ושוב כשנמצא הסכין פגום הוי כמ"ש נשחט הותרה עד שיוודע לך במה וטרפה שכבר נסתלק חזקת האיסור ותלינן הפגימה בדבר אחר ולא דמי לטבל ועלה ונמצא בידו דבר חוצץ דאפי'