בית יצחק - קבוע ספיקות ק

שרי' אי לאו קרא הוה אמינא דאסור דא"כ אתה מתירו בבת ישראל וגם בממזרת וא"כ ממנ"פ יבא לידי איסור: וכן באחד שהלך באחד משני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך בראשון והזה ושנה וטבל ואח"כ הלך בשני ואח"כ נכנס למקדש חייב והיינו משום דהוה תרתי דסתרי ועיין פר"ח

והי' נלע"ד דבכה"ג אפי' לא בא לידי ממנ"פ ג"כ אסור מן התורה כגון אם רוצה לילך בשביל אחד אסור לו מן התורה דאם תתיר לו וא"כ בע"כ תתיר לו גם בשני דמ"ש שביל זה מן השני וא"כ אתה בא לידי איסור ודאי וזה הטעם בבהשמ"ש דחייב אשם תלוי אף בבהשמ"ש של ע"ש וכמ"ש בפתח השער באורך וכעין זה כתבו הפוסקים לענין ספיקא דרבנן דלקולא דבזה לא אזלינן לקולא וא"כ אין אנו צריכים לטעם משום חזקת איסור דבאמת בשתי חתיכות כמו שיש חזקת איסור יש ג"כ חזקת היתר וסלק חזקה נגד חזקה וכאלו אין שם חזקה כלל כמ"ש בכ"מ והא דאמרו בש"ס משום דאתחזק איסורא ר"ל שיש שם ודאי איסור ויביא לידי ודאי איסור לכך חייבה תורה עליו אשם תלוי: (ח) בטומאה ספק כודאי ברה"י טמא ברה"ר טהור אף מדרבנן ובאמת לפמ"ש קצת פוסקים בטעמו של הרמב"ם דלכך ספיקא דאורייתא מן התורה מותר משום דילפינן מטומאה ברה"ר דטהור א"כ קשה למה אסרו מדרבנן הא בטומאה אף מדרבנן טהור. ואפשר לומר דלענין טומאה לא רצו להחמיר כמ"ש בפ"ק דביצה אפושי טומאה לא מפשינן ובפרט דהוא ברה"ר לגבי רבים לא החמירו. וכן יראה מלשון הרמב"ם (רפט"ז מה' אבות הטומאה) וז"ל מפני מה טהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר שהרי הציבור כו' אם טומאה ודאית נדחית ק"ו לספק טומאה שאיסור כל הספיקות מדבריהם כו' מבואר מלשונו הצח שכ' מפני מה טהרו חכמים כו' דמשמע שדבר זה שטהור מדאורייתא אינו צריך טעם דדינו שוה ככל איסורי ספק והוקשה לו למה לא החמירו בו חכמים כשם שהחמירו חכמים בכל אישוריה של תורה. ולכך תירץ על זה שהרי הציבור כו' וא"ש ודוק

סימן מה

דין ס"ס בדאורייתא במקום חזקה

היכא דאיכא ס"ס לקולא במקום דאתחזק איסורא יש בזה מחלוקת הפוסקים דעת הרב בת"ח ובד"מ ובהג"ה דאפי' במקום חזקה מועיל והרב בעל משאת בנימין חולק עליו וס"ל דיש לחלק בין הס"ס הוא באותו דבר עצמו שהוחזק בו כגון שיש ס"ס בשחיטה אז אינו מועיל ס"ס כלל אבל אם אין הס"ס באותו חזקה עצמו כגון ספק דרוסה שנתערבה אף דנולד הספק בעת שהיתה בחיים שאז היתה בחזקת איסור אבר מן החי אין מחזיקים מאיסור לאיסור כיון שאין הס"ס בשחיטה עצמה וכן דעת הרב בט"ז וכן נוטה דעת הש"ך להחמיר בס"ס במקום חזקה: והפר"ח דעתו להקל אפי' אם הס"ס בחזקת שחיטה עצמו דהא ס"ס מטעם רובא הוא ורובא וחזקה רובא עדיף

אמנם יש לעיין לפענ"ד דזה ודאי לאותם הסוברים דטעם ס"ס הוא משום דכל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא כדעת הרמב"ם וכשבא עוד ספק שני הרי הוא ספיקא דרבנן ומותר לפ"ז ודאי דיש לומר דבמקום חזקה דספק הראשון הוא מן התורה א"כ אינו מועיל כשנולד עוד ספק אחד: אכן לדעת הסוברים דס"ס מטעם רובא הוא בזה יש מקום לעיין לפמ"ש התוס' במס' בכורות ובכמה דוכתא דמדרבנן מצרפינן מיעוטא לחזקה וכן כתב הרא"ש בפ"ק דחולין בענין רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הם. ולפמ"ש הרא"ש שם לחלק בין אם הוא מיעוטא דשכיחא או מיעוטא דלא שכיחא יש לומר דכיון דאיכא ס"ס הוי כמיעוטא דלא שכיחא ולכ"ע לא מצרפינן לחזקה ב אכן הרשב"א במ"ה כתב טעם אחר דלכך אמרינן רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם משום דהרוב עוסקים לסלק החזקה: וא"כ בס"ס בשחיטה כגון בנמצא הסכין ספק פגומה אחר השחיטה דהרוב אינו מסלק החזקה דאבר מן החי דהא הספק אינו אם נשחטו הסימנים אלא הספק אם היה פגימה בסכין באופן זה י"ל דמצרפינן מיעוטא לחזקה

ובאמת המעיין בתשו' הרשב"א (סי' ת"א) משמע יותר דס"ל דס"ס במקום חזקה אסור. והנה האחרונים נתקשו מאוד בדברי הרשב"א שם דלכאורה דבריו סותרים שם דבתחילת דבריו משמע דאסור במקום חזקה ובסוף דבריו לא משמע כן גם שאר דבריו שם אין להם ביאור לפי המובן. ועיין פר"ח ופירושו תמוה ורחוק מאוד למעיין בדבריו. וגם בפרמ"ג ביאר דבריו בדוחק

ולענ"ד נראה לפרש, דברי הרשב"א שם באופן אחר והוא דהשואל שם חקר להקשות ממנ"פ אם ס"ס מותר יקשה מפרק בכל מערבין דספיקא דרבנן באתחזק איסורא אסור ואם נאמר דאסור יקשה מפ"ק דכתובות דס"ס עדיף מרוב ובשחיטה מתירים רוב בההיא דמצא גדייו. ונלע"ד כוונתו מ"ש בפ"ק דכתובות דמבואר שם דמחמרינן ביוחסין אף ברוב כשרים אצלה ובס"ס קיי"ל דמותר כדמוכח בסוגיא דפ"פ וא"כ מוכח דס"ס עדיף מרובא. וא"כ כיון דקיי"ל רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם אף נגד חזקה דבהמה בחזקת איסור א"כ כ"ש בס"ס במקום חזקה דמהני: וע"ז השיב לו הרשב"א דמפ' בכל מערבין אין ראי' דשם הוא בטומאה דרבנן דיש לו עיקר בתורה ולכך בהצטרף אליו ג"כ חזקה מטמאינן ל' וההיא דפ"ק דכתובות דהחמירו ביוחסין ברובא מעלה היא כל שנתערב בו איסור ודאי משא"כ בס"ס באלמנת עיסה וכדומה הקילו. אף די"ל דס"ס גרע מרובא מ"מ יש לומר דחכמים לא רצו להחמיר כל זמן שאינו ידוע מתערובות איסור ודאי

ועוד תמה שם על השואל שהביא ראי' מפ"ק דכתובות דס"ס עדיף מרובא מהא דרוב אינו מועיל ביוחסין וס"ס מועיל דהיכן מצינו דס"ס מועיל שם במקום חזקה: אף דלפמ"ש דברי השואל הם ברורים כמו שתמה באמת בפר"ח שם על הרשב"א שדחה דבריו בחנם לזה יש לומר דהרשב"א השיב לו בתרי אנפי בהבנת דברי השואל אם נאמר דראיותו הוא כמ"ש על זה השיב לו כבר כיון דשם הוא מעלה ביוחסין בלבד א"כ אין משם ראי' דהם ראו להחמיר דוקא ביש כאן איסור בודאי אבל לא בס"ס אף די"ל דלא עדיף מרובא. ואם נאמר דכוונת השואל דמשם מוכח להדיא דח"ס במקום חזקה מועיל מהא דאלמנת עיסה דקודם שנתערב היתה אסורה מספק דאורייתא מן התורה לחומרא וא"כ הוי כודאי איסור ואח"כ כשנתוסף עוד ספק מתירין דזה נקרא חזקת איסור דבר שהחזקנו אותו באיסור נתערב בתערובות ולא דמי לס"ס במקום שא"א להפריד הספיקות דמעולם לא הי' בו איסור תורה כלל ע"ז השיב לו הרשב"א דזה לא נקרא אתחזק איסורא כל שיש כאן רוב היתר כנגדו ולא מיקרי ספק איסור כי אם כשהספק הוא בגופו ובענין החזקה עצמה וע"ז מביא ראי' גדולה מתערובות טבעת וכדומה וא"כ היכא דיש חזקה ברורה לאיסור יש לומר דלא מהני ס"ס וע"ז אמר לו דלפי מה שחילק אין ראי' מהא דפ"ק דחולין גבי בדק סכין ונמצא פגום דאסרינן אפי' קמייתא וא"כ הרי אנו אוסרים ס"ס אף בכה"ג דלא נתערב איסור ודאי רק ספק דהיינו באחת יש ספק אחד דהיינו בבתרי בבתרייתא ובקמייתא דאיכא ס"ס דמיא לספק שנתערב באחרים ע"ז השיב לו שאין ראי' משם דר"ה לטעמי' דס"ל דבהמה בחזקת איסור עומדת וא"כ אין החזקה מצד שנתערב ספק איסור אלא שהספק עצמו הוא נגד החזקה דגם בקמייתא אינו ברור להכשיר רק מצד ס"ס אתינן עלה וא"כ יש בו ס"ס במקום חזקה ממש: וע"ז מביא ראי' דאם החזקה הוא רק מצד תערובות ספק איסור יש לאסור ר"ל דלא נחלק בין אם הס"ס בחזקה עצמה או מצד תערובות אלא סתם מוכח דס"ס במקום כל חזקת איסור אפי' בתערובות מקרי חזקת איסור וא"כ יקשה דהא יש לומר דס"ס עדיף מרובא ר"ל לסברת השואל שדקדק דס"ס עדיף מרובא מהא דפ"פ ס"ס מועיל וברוב כשרים מחמירין ואנו רואים דחתיכת איסור שנתערב בדבר שאינה ראוי' להתכבד אזלינן בתר רובא אף דזה נקרא אתחזק איסורא לשיטתו אעפ"כ מתירין וא"כ כ"ש בס"ס במקום חזקה ולמה לי' להשואל להביא ראי' רחוקה מכתובות דשם יש לחלק משום מעלה דיוחסין כמ"ש אלא ודאי דזה לא מקרי אתחזק איסורא: וא"כ אין דבר זה מבואר בהדיא בהך דאלמנת עיסה דס"ס במקום חזקה מועיל רק מק"ו אתי' לי' מדרובא לא מועיל ביוחסין וס"ס מועיל וזה כבר דחה וכמ"ש: