בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) ט

מתנתו לאחרים דמכירתו מכירה דכיון דכה"ג יש ברירה א"כ הוברר הדבר שזכה בו מתחלה בעת שנתן לו הנותן ונמצא שכשמכר היו כבר ברשותו ודידי' מכר, אמנם לפי דמשמע מהפוסקים דלכך אין יכול להקנות דשלבל"ע משום דלא סמכא דעתי' דקונה דשמא לא יבוא לידו והראי' דאפי' ר"מ דס"ל דיכול למכור דשלבל"ע היינו דוקא בפירות דקל דעבידי דאתו, וא"כ אף דאמרינן ברירה והוברר הדבר מעיקרא שקנה למפרע מ"מ לא סמכא דעת הקונה דאולי לא יצא תחלה בפתח, ולפי מ"ש דבס"ד דש"ס מיירי שכל א' מהם אמר אם אזכה אני בפסח אני מזכה לכל אחיי א"כ ע"כ מיירי שכולם היו גדולים דודאי קטן אף שזוכה לעצמו אינו זוכה לאחרים, וא"כ א"ש מה שהקשו התוס' בסוגיא דגיטין דמשני דאמנינהו לכולהו ודלא כסוגיא דפ' אין בין המודר דמשני דס"ל שה לבית אבות לאו דאורייתא דשם אוקמי' בקטנים משא"כ כאן דרב אושעיא ס"ד דבגדולים מיירי וע"ז דחי לי' דאפי' לסברתו דמוקי בגדולים ג"כ אין ראי' דיש ברירה בתולה בדעת אחרים, ועי' בס' פתח הבית בדיני ברירה ענף א' שהקשה לפי מאי דס"ל לש"ס כאן דשה לבית אבות דאורייתא או דמיירי בגדולים א"כ קשה הא אין אדם יכול להפריש פסח על חבירו שלא מדעתו כדאי' בנדרים (ד' ל"ו ע"א), ולענ"ד דל"ק מידי דסוגיא דהכא ס"ל דזה נקרא מדעתו כיון שכל אחד ידע שאם יעלה הוא ראשון אזי נשחט הפסח עבורו וכל א' חושב שיהי' הוא הזריז יותר מאחיו וא"כ שפיר מקרי מדעתו, והא דאמר ר' אלעזר שם דאין מפריש פסח על חבירו שלא מדעתו היינו שלא בידיעתו לגמרי דהא באמת קיי"ל זכין לאדם שלא בפניו והא דא"י להפריש של"מ היינו שמא אינו רוצה בפסח של חבורה זו אלא באחרת או שמא אינו רוצה בטלה רק בגדי או להיפוך, משא"כ כאן הרי גילה בדעתו שאם יעלה ראשון אזי מרוצה הוא לצאת בפסח של אביו א"כ שפיר זכין לו שלא בפניו, וזה עדיף מהא דמלך ומלכה דקאמר שם בפ' האשה (ד' פ"ז ע"ב) דיאכלו מן הראשון משום דאין מקפידין אם בטלה או בגדי כפרש"י שם, וי"ל ג"כ דלכך פי' הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מה' ק"פ הלכה א') הא דקאמר בש"ס שם במלך ומלכה דהיינו משום שלום מלכות הקילו ולא פי' כפי' רש"י ז"ל משום דאין מקפידין משום דמוכח מסוגיא דנדרים דלא ס"ל דזה יהי' נקרא מדעתו ובעינן מדעתו ממש מדמשני שם בהא דהריני שוחט את הפסח כו' משום דשה לבית אבות לאו דאורייתא משום דלא תקשה על ר"א דס"ל דאין אדם מפריש פסח על חבירו שלא מדעתו הרי דזה נקרא שלא מדעתו אעפ"י שאינו מקפיד ורוצה הוא בקרבן פסח שהפריש אביו

ז) וצ"ע לכאורה לפי מאי דמשני כאן דאמנינהו לכולהו מעיקרא ומ"ש על מי שיעלה מכם ראשון כו' הי' רק לזרזן במצוות וא"א לפרש דהודיעם שכן כוונתו א"כ קשה מאי קמ"ל פשיטא דיוצאים כולם באותו פסח, וע"כ צ"ל דלא הודיעם מה שבלבו וכפי' רש"י שם א"כ ע"כ סוגיא דגיטין פליג על סוגיא דנדרים וס"ל דיכול להפריש פסח על אחד שלא מדעתו א"כ קשה על הרמב"ם למה השמיט בחיבורו ולא הביא שם הך דינא דהריני שוחט את הפסח כו', ועיין בס' פתח הבית שם שעמד בזה, ולפי מ"ש א"ש דהרמב"ם ס"ל להלכה כסוגיא דמס' נדרים דא"י להפריש פסח שלא מדעתו דגם זה מקרי שלא מדעתו אעפ"י שאינו מקפיד וכמ"ש וא"כ ע"כ צ"ל שהודיעם מתחלה שכן דעתו וא"כ פשיטא דיוצאים בפסח זה ולכך השמיטו הרמב"ם ולא הביא כלל הך דינא, (ועיין בחדושי הר"ן למס' גיטין שהוא מפרש דכאן מיירי שהודיעם ואמר להם שמי שיעלה ראשון הוא יהי' עיקר בזכי' הפסח וכל אחיו יזכו מכחו ויהיו הם טפלים לו ר"ל שיזכו מכחו ולא מכח האב וקמ"ל דבזכי' קלישתא כי האי אמרינן יש ברירה יעו"ש, ונוכל לומר שהר"ן אזיל לשיטתו בפי' לנדרים בריש פ' השותפין דכל ברירה שרובו מתברר מתחלה ורק מיעוטו מתברר לבסוף אמרינן יש ברירה לכ"ע יעו"ש, וא"כ ה"ה הכא כיון שבאמת לכולם זיכה בפסח זה א"כ הרי הוא כאלו נתברר רובו מתחלה ורק שלבסוף מתברר מי הוא העיקר ומי הוא הטפל שיזכה מכחו והרי זה כמיעוט שאין מעכב על הרוב שהוא מתברר מתחלה וכמ"ש הר"ן שם], וי"ל ג"כ דלכך פסק הרמב"ם כסוגיא דנדרים ולא כסוגיא דגיטין משום דגם במס' פסחים (ד' פ"ט ע"א) מסיק כסוגיא דנדרים דפריך שם על מה דתנן יתום ששחטו עליו אפוטרופסי' יאכל במקום שהוא רוצה ש"מ יש ברירה ומשני ר' זירא שה לבית מ"מ, והיינו משום דשה לבית אבות לאו דאורייתא וכמ"ש התוס' שם ולכן דחינן לסוגיא דגיטין מקמי תרי סוגיות היינו דנדרים ודפסחים וכמ"ש

ח) ויש לי מקום עיון בדברי הרמב"ם (פ"ב מה' ק"פ הלכה י"א) שכתב שם וכן יתום ששחטו עליו אפוטרופסים יאכל במקום שהוא רוצה בד"א ביתום קטן אבל גדול נעשה כממנה עצמו על שני פסחים והממנה עצמו על שני פסחים אינו אוכל אלא מן הנשחט ראשון עכ"ל, וע"כ הא דכתב דבגדול אינו אוכל כו' הוא ע"פ מה שהקשה בש"ס דידן שם ש"מ יש ברירה ומשני ר' זירא משום דשה לבית אבות ל"ד וא"כ בגדול לא שייך זה, וכיון דאין ברירה קשה דלא הי' לו לאכול לא מן הראשון ולא מן השני כהא דאי' שם (ד' פ"ח ע"ב) מעשה במלך ומלכה כו' ואמר מלך ומלכה דדעתם קלה עליהם יאכלו מן הראשון אנו לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני והיינו מטעם דאין ברירה ורק במלך ומלכה הדין כן שיאכלו מן הראשון וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג משום שלום מלכות וא"כ למה פסק בפ"ב