בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) ח

התוס' יש לפרש בזה ג"כ כוונת התוס' בריש פ"ק דזבחים (ד' ג' ע"א) ד"ה הכותב שהקשו אמאי לא תני יתר על כן בהא דהכותב טופסי גיטין כו' דמכולהו בבי דמתני' קמייתא אין יכול להוכיח דסתמא פסול ותירצו שם דמהך משנה דאמר ללבלר כו' ש"מ תרתי דסתמא פסול וגם דאין ברירה, ודבריהם חסירי הבנה לכאורה דהא הך דסתמא פסול ליכא למידק מינה דהא כיון דאין ברירה י"ל אולי נכתב לשם לאה ולא הדרא מינתקא לשם רחל, אמנם לשיטת ר"י א"ש דכוונתם דא"א לומר דמשום טעם ברירה לחוד פסול דא"כ למ"ד יש ברירה לא א"ש והרי יש כמה סתמי דיש ברירה כהא דהלוקח יין ומתנה אדם על עירובו, ולכן צ"ל דעיקר הטעם משום דלא הוברר מתחלה לשם מי נכתב בעת הכתיבה אבל אין אומרין שמא נכתב לשם השני' ולא הדרא מינתקא לשמה דכיון דיש ברירה הרי לא אנתקא לשם אחרת כלל, אלא עיקר הטעם דכיון דלא הי' מבורר לסופר בעת הכתיבה הוי כסתמא דפסול ונמצא דהך דאמר לסופר כו' יותר רבותא, דממתני' דהכותב טופסי גיטין הוה אמינא דבאמר לאיזה שארצה אגרש לא מקרי סתמא כיון דיש ברירה והוי כמבורר לשמה לזה קמ"ל דגם זה נקרא סתמא כיון שלא הי' מבורר מתחלה להסופר וזהו כוונתם מ"ש ואין ברירה ר"ל שלא הי' מבורר לסופר וגם נשמע הא דסתמא פסול וכמ"ש ודו"ק, ועי' בס' פתח הבית שנדחק בזה ולפי מ"ש א"ש

ה) ולפי שיטת ר"י בתוס' הנ"ל הי' נראה בהא דכתוב גט לאיזה שארצה אגרש או לאיזה שתצא בפתח תחלה אינה מגורשת לגמרי ואפי' ספק גט אין כאן רק לכהונה הוא פוסל משום ריח הגט, אבל לדינא הרמב"ם (פ"ג מה' גירושין הלכה ד') כתב בזה דהוי ספק מגורשת וא"כ לא ס"ל כשיטת ר"י בזה אלא ס"ל דמטעם ברירה הוא דקיי"ל דספק הוא משום דקיי"ל לחלק בין דאורייתא לדרבנן וכמ"ש הכ"מ שם דלא כמ"ש שם המ"מ יעו"ש, ועיין בהגהות מיימוני אות ב' שם שכ' דלכך שינה הרמב"ם לשונו בדין זה וכתב דהויא ספק מגורשת משום שר"ל שפוסל לכהונה ופסק כזעירי ורב אסי יעו"ש, ואין דבריו מדוקדקים לענ"ד דא"כ למה כתב דהוי ספק מגורשת ולא כתב בפי' דאינו גט רק שפוסל לכהונה כמ"ש בפ"י מה' גירושין הלכה א' במגרש אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם דאינו גט רק שפוסל לכהונה וכללא כייל שם רבינו דכ"מ שמזכיר אינו גט הרי זה גט בטל מן התורה כו' אלא ודאי כמ"ש דכאן ספק גמור הוא ונ"מ דאם קבלה קדושין מאחר צריכה גט גם משני, ובהיות כן מ"ש שם בהגה"מ בשם ראבי"ה בהא דלאיזה שארצה אגרש דרפיא בידו כיון דזעירי תלמיד ר"י והלכה כר"י נגד רב ושמואל יעו"ש, ולענ"ד אינו נראה כן דכאן ודאי דלא קיי"ל כר"י דלטעמי' אזיל דס"ל אין ברירה מטעם ודאי דהא ס"ל דגם בדרבנן אין ברירה כדמוכח בעירובין משא"כ לדידן דקיי"ל דספיקא דדינא הוא אם יש ברירה, ולפ"ז מ"ש הרא"ש בפסקיו פ"ג דגיטין סי' א' דהלכה דכולהו אין פוסלין חוץ מן האחרון והוא שיטת הרי"ף (וכן דעת הרמב"ם כמ"ש) וכתב הטעם דאין הלכה כר' יוחנן משום דהוי יחיד נגד רבים כו' יעו"ש, ולפי מ"ש לא הי' צריך לטעם זה לדידן דקיי"ל דאין ברירה רק מספיקא דדינא ור' יוחנן לשיטתו אזיל כמ"ש ולדידן הוי ספק מגורשת כמ"ש הרמב"ם

ו) ודברי הש"ס צריכין ביאור מ"ש שם איתיבי' האומר הריני שוחט את הפסח כו' היאך ס"ד דר' אושעיא דלא מנה האב שאר האחין על הפסח א"כ היאך מזכה את אחיו עמו וכי לא הי' יודע רב הושעיא המשנה דאין נמנין על הפסח רק עד שישחוט ואם הי' סובר כסוגיא דנדרים דשה לבית אבות לאו דאורייתא א"כ היאך מוכיח מכאן דמהני בתולה בדעת אחרים לומר דיש ברירה, וסבור הייתי לומר דרב הושעיא הי' מפרש המשנה דמיירי שכל א' מן האחים אמר אם ישחוט אבי עלי את הפסח הרי אני מזכה ג"כ לכל אחיי לכל א' חלקו ואח"כ אמר אביו הריני שוחט את הפסח כו' וזה שאמר שכיון שזכה א' מהם מזכה לכל אחיו עמו ושפיר דייק מינה דיש ברירה דאל"כ אין א' מהם זוכה בפסח וא"כ כולם אסורים בו, אבל לפ"ז קשה היאך יכול לזכות לאחרים בפסח דשלבל"ע והוה כאומר שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו דלרבנן דפליגי על ר"מ לא קנה, ואם נאמר שאחר שאמר אביו הריני שוחט כו' אז אמר אם אזכה בפסח אזי אני מזכה לכל אחיי ושפיר מקרי דבר שבידו כיון דאמרינן ברירה ואמרינן הוברר הדבר למפרע הרי זכה בו משעת אמירת האב, אכתי קשה דהא בכה"ג מקרי תולה בדעת עצמו שהרי אביו אמר על מי שיעלה מכם ראשון כו' והרי זה דומה כאלו אמר כל אחד אם אני אעלה ראשון לירושלים אזי אני מזכה לכל אחיי וכה"ג בתולה בדעת עצמו גם רב הושעיא מודה דאין ברירה, ואפשר לומר דזה מקרי תולה בדעת אחרים דדוקא בדבר שבידו לגמרי מקרי תולה בדעת עצמו וכמ"ש רש"י שהטעם משום שהוא פוסח על שתי הסעיפים כו' משא"כ כאן דאין בידו לגמרי לעלות ראשון לירושלים דשמא יקדמנו אחיו תחלה ולכן אמרינן בי' ברירה, ומה שדחה הש"ס כדי לזרזן כו' דיקא נמי דקתני ומזכה כו' והא תנן אין נמנין כו' היה נראה לו דוחק לפרש דכל א' אמר כן שהוא מזכה כו' דמשמעות המשנה שאמר כיון שזכה א' מהם מזכה כו' משמע שאחר שזכה אז מזכה לכל אחיו אבל לא קודם, ונמצא יוצא לנו דין חדש לפי מ"ש למעלה לשיטת הרמב"ם דתולה בדעת אחרים יש ברירה א"כ אם אמר הריני נותן כלי זה במתנה למי שיצא בפתח תחלה וכדומה ואח"כ מכר א' מהם