בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) סח

לשם זבח זה כו', אר' ינאי לב ב"ד מתנה עליהם כו', א"ה שמן נמי ומשני שמן גופי' דמנחה היא, ופרש"י דגופי' דמנחה אינו יכול להתנות שתבא לשם מנחה אחרת כו'. ולכאורה הוא תמוה למה לא יועיל תנאי ב"ד גם על מנחה עצמה לומר דאם לא הוצרכו יהיו לשם מנחה אחרת, דלמה יגרע מהא דתמידין שלא הוצרכו לצבור דלב ב"ד מתנה עליהם, וכן פר ושעיר של יוה"כ דאף דהוקבע בגורל לשם אם נאבדו מועיל תנאי ב"ד להקריבו לקיץ המזבח כמש"ל. ולכן נ"ל דבאמת בלא תנאי ב"ד אין מועיל לשנות גוף הקרבן לקרבן אחר מן התורה, דהא בעינן לשמו וילפינן מקראי בפ"ק דזבחים, ולכן שמן כיון דגופי' דמנחה היא א"א לשנותו מן התורה בלא תנאי ב"ד, וע"י תנאי ב"ד נמי לא מהני שאם לא יצטרכו לו יהי' לשם זבח אחר, כיון דצריך שיהי' נקבע לשמו מן התורה בדאורייתא אין ברירה, דהא צריך להתנות על ב' דברים כהא דמתנה אם יבא חכם כו' כמש"ל, אבל נסכים כיון שמביא זבחו היום ונסכיו מכאן ועד י' ימים אינו גופי' דזבח מ"ה מותר לשנותו לזבח אחר ורק מדרבנן אסרו אטו שמן, וכיון דקיי"ל בדרבנן יש ברירה לכך שפיר יכול להתנות מתחי' בשעת זביחת הקרבן הראשון, שאם אח"כ יפסל הזבח אחר הקבלה אזי יקדשם שחיטת זבח האחר לשם זבח האחר וש"ד דבדרבנן יש ברירה. אך לפי מ"ש בסימני' הקודמי' דמה שמחלקין בין דרבנן לדאורייתא בברירה הוא ספיקא דדינא, א"כ דוחק לומר דסתם מתני' דהתם ס"ל כן דספיקא הוא ובדרבנן יש ברירה, ומ"מ י"ל דמתני' דהתם ס"ל יש ברירה שהרי כמה משניות מצינו דס"ל יש ברירה וכמה תנאי אפליגו בזה, אבל הרמב"ם שפסק דין זה בהלכותיו כ' כן לדינא דקיי"ל בדרבנן יש ברירה ודו"ק

ו) וע"פ מ"ש יתורץ לנו קושיית התוס' בפ' הקומץ את המנחה (ד' ט"ו ע"ב), במ"ש שם, ת"ר נסכי בהמה כו' אמרו לו לר"מ והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו מכאן ועד י' ימים אמר להם אף אני לא אמרתי כו', א"ל אפשר לשנותו לזבח אחר אמר רבא קסבר ר"מ הוקבעו בשחיטה כו', והקשו התוס' שם דכאן קאמר דלרבנן אפשר לשנותו לזבח אחר אפי' לאחר שחיטה, והא לקמן בפ' התודה מוכח דאסור לשנותו לזבח אחר גם לרבנן יעו"ש שנדחקו מאוד בתירוצו. ולפי מ"ש יתורץ ברווחא דבאמת מה שנסכים אסור לשנותם לזבח אחר הוא רק מדרבנן, ולכך יפה השיבו לר"מ דס"ל דנסכי בהמה חייבים עלי' משום פיגול מן התורה, דס"ל כיון שמן התורה מותר לשנותם לזבח אחר לא הוקבעו לזבח זה ולא נתפגלו עמו וצ"ע

ז) ולתרץ כל מה שהקשינו למעלה נלע"ד דבר חדש בדיני ברירה, והוא דבתנאי כזה שמתנה שלא יחול עליו דבר שחל ממילא בכה"ג לכ"ע אמרינן ברירה, דעיקר מה דלא אמרינן ברירה הוא באם רוצה שיחול עליו איזה דבר שרוצה שיחול באם יארע כן, כמו במניח עירוב ומתנה שיחול באם יבוא חכם כו', או כתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחי', או הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון כו', דעיקר טעם ברירה הוא משום דא"א לדבר שיחול על הספק וכמ"ש הר"ן ריש פ' השותפין, אבל במתנה ואומר שלא יחול דבר זה על דבר זה, אין שייך לומר כן דממילא מן הספק אינו חל, ומה דחל על השאר אין בו חשש ברירה כיון שעל השאר אינו מתנה כלל, כגון הא דתמידין שלא הוצרכו לצבור שהרי בתחילה חל הקדושה על כל הטלאים שבלשכה, רק שמתנה על מקצת מהם באם שיהיו נשארים לא יחול עליהם קדושת הגוף למפרע והשאר ממילא הם קדושים, בכה"ג אמרינן ברירה לכ"ע אף שלא הובררו מתחי' אותם הטלאים שינותרו ולא נודע תחילה איזה מהם יהיו נשארים, דממילא אין חל עליהם הקדושה מספק וכמ"ש, וכן הא דבירוצי מדות שלא יחול עליהם קדושת הגוף דכלי שרת, ומתורץ כל מה שהקשינו למעלה, וכ"ש לפי מאי דקיי"ל דדין ברירה ספיקא הוא ולכך מחלקינן בין דאורייתא לדרבנן דא"ש טפי, דכיון דספק הוא שפיר י"ל מספיקא לא חל עלייהו קדושה ואוקמינהו אחזקה קמייתא, ואפי' למ"ש האחרונים דבספיקא דדינא לא שייך לומר אוקי אחזקה, דבשביל החזקה לא ישתנה הדין לא שייך זה כאן, כיון דספק זה אי אמרינן ברירה הוא ג"כ ספק אם חל הדבר עליו מספק ונשתנה ממה שהיו תחילה או לא, הוי כספק בגוף המעשה דשייך לומר אוקי אחזקה כמ"ש

ח) שוב ראיתי שיש ליישב קושיות הנ"ל יותר בפשיטות, לפי הכלל שנת' בכ"מ דדרך תנאי במתנה על דבר אחד לא שייך דין ברירה, וא"כ י"ל בהא דתמידין שלא הוצרכו כו' דלא היו מתנים בסתם על אותם שיהיו נשארים ולא יצטרכו לצבור, אלא על כל טלה וטלה שבלשכה היו מתנים כשקנו אותם שבאם יצטרך להקריבו בשנה זו יקדש קדושת הגוף ואם לאו לא יקדש, וא"כ זה דומה לשכ"מ שנותן גט ומתנה אם לא ימות כו', וכיון שהי' התנאי על כל א' וא' לא שייך בזה ברירה, וכן בהא דקטורת שלא הוצרכו לצבור ג"כ היו מתנים על כל קורט שבו שיהי' נשאר לא יהי' קדוש קדושת הגוף, וכן בהא דשעירי יוה"כ היו מתנים שלא יחול עליו הקדושה כשיהי' נאבד, וא"כ ממילא יכולין להקדישו אח"כ לכל מה שיצטרכו ולפדותו כדין קדושת דמים, אך לרב משרשי' בר"פ כל הגט דמוכח דאיהו ס"ל אפי' במתנה על דבר אחד שייך בדין ברירה, מהא דמוכיח מר"ש דס"ל אין ברירה בתולה בדעת עצמו ומר"י ואפי' בגט שכ"מ, ובהא דהרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא אית להו ברירה יעו"ש, א"כ