בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) סג

לבד. וי"ל דבזה פליגי אביי ורבא דאביי מפרש שם כפי' הב' של רש"י ולרבא הפי' כפי' ראשון, ועי' [ברמב"ם פ"ד מה' איסורי מזבח] שהוא העתיק כפי' הראשון של רש"י, וסיים בטעמו משום דאין הקדש לע"ז והוא מתוספתא והוא אליבא דהלכתא לדידן דקיי"ל כרבא ודו"ק

והתוס' שם הקשו על פירושו דהא קיי"ל בהזמנה כרבא ובעיבוד לשמה קיי"ל כרשב"ג, כדמוכח בפ' הניזקין בההוא דאתא לקמי' דר' אבהו אמר לי' ס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עבדתים לשמן כו') ולכך פי' שם בשם ר"ת להיפוך דרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא סבר דבעי עיבוד לשמן כרשב"ג משום דלא סגי בהזמנה, ואביי ס"ל כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה, וא"כ היה נראה דזה תליא במחלוקת רש"י ור"ת דרש"י ס"ל דלא בעי כלל עיבוד לשמה. ובאמת תמיהת התוס' על רש"י מהא דר' אבהו יש ליישב די"ל דבאמת ר' אבהו ס"ל כאביי דהזמנה מילתא היא ובעי עיבוד לשמה, ואנן קיי"ל כרבא כדפסיק הש"ס להדיא הכי, ואפשר ג"כ דלכך קאמר הש"ס שם דרש מרימר הלכתא כאביי אע"ג דבכל הש"ס הלכה כרבא לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם, משום דר' אבהו ס"ל הכי ומ"מ פסק הש"ס כרבא ולא כאביי ודלא כר' אבהו, וסתמא דש"ס בפ' הניזקין דהביא הא עובדא אין ראי' משם דס"ל לסתמא דש"ס הכי, אלא אגב עובדא דמייתי התם דאתא לקמי' דר' אמי ואמר ס"ת שכתבתי לא כתבתי אזכרות שבו לשמן, דבזה קיי"ל דלכ"ע צריך שיכתוב לשמן, לכך מייתי ג"כ הא עובדא לענין דנאמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו כו' אבל לדינא אפשר דלא קיי"ל הכי

ב) וקצת הי' נלע"ד להביא ראי' לשיטת רש"י מהא דאיתא בפ' המוציא יין (ד' ע"ח ע"ב), קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה כו' ופרש"י שם דאיידי דדמיו יקרים לא עבדי מינה קשר מוכסין אלא תפילין ומזוזות לפי' אינו חייב בשיעורא זוטא, ורש"י אזיל לשיטתו דס"ל דלא בעי עיבוד לשמה לכך הוצרך לפרש כן, דאל"כ תיפוק לי' דבלאו"ה א"א לכתוב עליו קשרי מוכסין מאחר דכבר נעבד לשמה, כיון דראוי לכתוב עליו תפילין וא"כ אסור לכתוב עליו דבר חול, ושם במשנה והמוציא קשר מוכסין חייב, ופי' התוס' שם דאצטריך לאשמועינן אפי' כתוב על הקלף אע"ג דקתני לקמן דשיעור קלף כדי לכתוב עליו פ' קטנה שבתפילין ואם נאמר דבעי עיבוד לשמה, א"כ הדרא קושיא לדוכתי' דלא אצטריך לאשמועינן מידי בזה, דהא בלאו"ה צ"ל דלא הי' מעובד לשמו ואין ראוי לכתוב תפילין דאל"כ אסור להורידו מקדושתו, וא"כ מאי אתי לאשמועינן דאם כתב קשר מוכסין על קלף של חול דודאי לא מצנעי לי' לתפילין כיון שלא נעבד לשמו. ודוחק לומר דמיירי בהתנה שאם יצטרך לעשות בו דבר של חול יעשה דמועיל תנאי כמש"ל, דא"כ קשה פשיטא דכאן לא שייך סברא דרש"י איידי דדמיו יקרים לא עבדי מיני' קשר מוכסין, דהא חזינן דגילה דעתו לעשות בהם גם צרכי חול

ג) ודברי הרמב"ם ז"ל בזה לכאורה תמוהים דבה' תפילין (פ"א הלכה י"א) כתב, דקלף של ס"ת ותפילין צריך להיות מעובד לשמו, וא"כ מוכח דס"ל כשיטת התוס', (ובפ"ג שם הלכה ט"ו) כתב דעור של הבתים א"צ להיות מעובד לשמו, והוא כשיטת רש"י וכמ"ש בכ"מ שם, ועי' ב"י סי' ל"ב שנדחק בדבריו ודבריו תמוהים שם, ומדברי המ"א וביאורי הגר"א שם ס"ק פ"ו נראה שכתבו שדעת רש"י והרמב"ם לחלק בין עור הבתים לקלף שכותבי' עליו הפרשיות, וכתבו שאף שהתוס' כתבו דדוחק לחלק כן, מ"מ הם תפסו חילוק זה שאינו דוחק, והרמב"ם הוסיף קצת בטעמו משום דאפי' לא עיבדם כלל ואפי' חיפם מצה ג"כ כשר, וצ"ע היאך יפרש שם סוגיא דהש"ס מה דתלי פלוגתא דאביי ורבא בפלוגתא דרשב"ג ות"ק, דע"כ א"א שמפרש כפי' התוס' דרבא ס"ל כרשב"ג דהזמנה לאו מלתא היא ולפי' בעי עיבוד לשמו, דא"כ קשה למה פסק כת"ק ודלא כרבא דפסק הש"ס שם הלכתא כוותי' וע"כ צ"ל דמפרש כשיטת רש"י דרבא ס"ל כת"ק, ולפי דבריו מה שייכות לדברי רבא במה דס"ל דהזמנה לאו מילתא היא למה דלא בעי עיבוד לשמו, דהתם טעמא אחרינא הוא משום דלא בעי עיבוד כלל, וא"כ מוכח בהיפוך דהזמנה מלתא היא גם מ"ש דרש"י מחלק בין קלף שכותבין בו לעור הבתים לשונו לא משמע כן, מדכ' דלכך לא בעי עיבוד לשמה משום דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה, ור"ל דעיבוד לשמו הוי דומיא דהזמנה וכיון דאין זה מעלה ומוריד כלל לכך לא בעינן לי', אך לפי מה שכתבו הפוסקים דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא א"ש, דלכך בעי בקלף שכותבין עליו עיבוד לשמו דהוי הזמנה לגוף הקדושה, משא"כ עור הבתים הוי דומיא דתשמישי קדושה לבד, וכן נראה מדברי הנ"י סוף פ' נגמר הדין יעו"ש וא"כ דברי רש"י נכונים, אבל דברי הרמב"ם ז"ל שכתב טעם אחר משום דלא בעי עיבוד כלל צ"ע

ד) והב"י סי' ל"ב הביא בשם א"ז דתפילין לדעת רש"י א"צ עיבוד לשמן, ודעת ר"ח ור"ת דבעי עיבוד לשמן וכן דעת רוב הפוסקים יעו"ש, הרי דהוא פי' דברי רש"י כפשוטו דאפי' הקלף שנכתבי' עליו הפרשיות לא בעי עיבוד לשמן, ולענין מזוזות דעת הרמב"ם ז"ל דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה, ועי' יו"ד סי' רפ"ח סעי' ב' שהכריע בש"ע בשעת הדחק כהרמב"ם ובביאורי הגר"א שם כ' טעם לדבריו ע"פ מ"ש התוס' במס' מנחות (ד' מ"ב ע"ב) ד"ה תפילין, שהביאו שם דעת הרמב"ם וכתבו שיש לו קצת סמך מדברי הש"ס שם, ועכ"פ נראה דבמזוזות הוי ספיקא דדינא, וא"כ אם הי' הסופר מעבד הקלף למזוזות היה נראה דאינו מועיל לכתיבת תפילין