בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) סב

גט שלם וכשר, וגם לא שייך כאן שעשו עדים שליחותם כ"ז שלא גמרו אותו, ואף למאי דקיי"ל עדי מסירה כרתי וא"כ אם נגמר הגט לגמרי אף שלא חתמו העדים א"כ אם הי' בדעת הרב להכשירו יש בזה חשש ברירה, דאע"ג דנמלך וחזר בו לכתוב אחר די"ל אולי דעתו הי' בתחי' על גט זה וגם שייך לומר עשו עדים שליחותם, וכ"ש אם כבר חתמו העדים ושוב ראה הרב איזו פקפוק בגט ומצוה לכתוב אחר, מ"מ כ"ז שלא נכתב השני ג"כ אין חשש ברירה לפי שיטת הרמב"ן שכתבנו בסימני' הקודמים, שכן עיקר דבמתנה על דבר א' וסופו ג"כ להתברר קיי"ל דיש ברירה כדמוכח מגט שכ"מ, א"כ כ"ז שלא נכתב השני הוי מתנה על דבר א' אם יכשירנו הרב יגרש בו ואם לאו לא יגרש בו, וכיון שבדבר א' אמרינן יש ברירה הרי בזה נתבטל שליחותו לגמרי. ובאמת בכה"ג שכבר נגמר הגט לגמרי צריך לחזור ולצוות לכתוב גט שני שלא יהי' כמתנה על ב' דברים, שאם יכשיר הראשון מוטב ואם לאו יכתוב אחר ויוכשר בשני, וכמ"ש הרב בסי' קכ"ב סעי' א' דאם הבעל בעיר יחזור ויצוה כן להסופר כשירצה לכתוב גט אחר והוא מטעם חשש ברירה כמ"ש הפוסקי', אכן באם הגט ראשון הוכשר לדעת הרב המסדר אין בו חשש ברירה דהוי מתנה על דבר א' וכמ"ש

ח) ומה שנוהגין לומר לכתוב מא' ועד מאה לפי דעת הרב, אף שנת' דאם נפסל צריך לחזור ולצוות, נלע"ד דהטעם הוא אינו משום דאם נפסל באמצע שוב אין רשאים לכתוב אחר דכבר עשו שליחותם באותו מקצת ולענ"ד זה אינו, דכל שנפסל באמצע הרי אגלאי מלתא דלא עשו שליחותם כלל דחספא בעלמא הוא ודלא כמ"ש בח"מ בזה, אלא הטעם לענ"ד משום שלפעמים נתקלקל אות א' בטופס או בתורף באופן שמותר לתקנו ע"פ דין, ובאם הוא כשר בלא"ה רק שהרב משום חומרא נראה לו לתקן הי' בזה חשש שכבר עשו שליחותם במה שנכתב האות בכשרות ע"פ דין אעפ"י שעדיין לא גמרו כל הגט, מ"מ כ"ז שלא נפסל הרי לא צווה להם אלא לכתוב גט א' כשר, ואין להם רשות לשנות בדבר שא"צ לכן תקנו בזה שיאמר עד שיהי' כשר ע"פ דעת הרב, וחשש ברירה אין שייך בזה כ"ז שלא נגמר כל הגט ואין כותבין גט אחר רק מתקנים אותו. ובזה מתורץ מה שתמה בס' ג"פ בסי' קכ"ב ס"ק ח' במה שנוהגין כשמתקלקל הגט וחוזר ואומר לסופר כתוב מא' ועד מאה גיטין וכן בכל פעם שמתקלקל, וכ' ע"ז דלאו שפיר עבדי דמה תקנו בזה דהא חוזר בזה חששת ר' יחיאל מפריז דאפי' בגט ראשון יש בזה חשש הנ"ל. ולפי מ"ש כ"ז שאין כאן גט אחר שיהי' שייך כאן לומר ברירה לומר שהוברר גט זה מתוך השני' אין כאן חשש כלל, ומה שנוהגין כן הוא מטעם הנ"ל, ומ"מ יותר נכון לנהוג לבטל דבר זה שלא לומר מא' ועד מאה, רק בכל פעם שיתקלקל ויצטרך לכתוב אחר יחזור ומצוה לסופר שבזה יצא כל הספיקות וא"צ יותר: סימן לז דין סופר המעבד עורות לתפילין ומזוזות וגיטין איזה מהם שיבחור אי שייך כאן דין ברירה

א) בתשו' הגאון מו"ה ר' עקיבא אייגר (סי' ב') קרא תגר במה שהסופרים נוהגין שהם מעבדים עורות לעשות מהם קלפים לתפילין ומזוזות וס"ת ולגיטין, ואותם שירצה להשתמש לתפילין ומזוזות וס"ת ישתמש בהם משום דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא, א, וא"כ מה שירצה להשתמש לדבר שבקדושה אין סומכין על זה לומר הוברר הדבר למפרע שזהו הנעבד לשם קדושה, דאולי הוא מה שחושב עליו לשם גיטין ושאר דבר חול [וכבר קדמו בזה בתשו' עבוה"ג סי' ס"ה ע"ש] לכך התקין שטוב יותר לעבוד הכל לשם קדושה, רק שיתנה בתנאי באם ירצה להשתמש בהם לדבר חול דתנאי מועיל בזה יעו"ש. ולפי מה שביארנו בסימני' הקודמי' שדין ברירה לדידן ספיקא הוא אם יש ברירה יש בזה מקום עיון, ונראה קצת ללמוד זכות להסופרים שנוהגין כן ואין מדקדקים בזה לעשות דרך תנאי, ולפי שדין זה דעיבוד לשמה אינו מוסכם אליבא דכ"ע ותליא באשלי רברבי לכן מוכרח אני להאריך קצת. והוא דאיתא בפ' נגמר הדין (ד' מ"ז ע"ב ומ"ח ע"ב) אתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור רבא אמר מותר, אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא, ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא, ומסיק שם תנאי היא דתניא ציפן זהב או שטלה עליהם עור של בהמה טמאה פסולות, עור של בהמה כשירה כשירות אעפ"י שלא עיבדן לשמן, רשב"ג אומר אף עור של בהמה טהורה פסולות עד שיעבדם לשמן, ופרש"י דרבא ס"ל כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה, וא"כ לפי מאי דקיי"ל כרבא לגבי אביי בכ"מ וגם בש"ס פסק שם בפי' כרבא בהא, וא"כ צ"ל דקיי"ל ג"כ בהא כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה

הג"ה. ויש בזה מקום עיון בפלוגתא דאביי ורבא באורג בגד למת, דהא בכ"מ בש"ס מבואר דאתקיש תקרובת ע"ז למת כמ"ש ויאכלו שם זבחי מתים מה מת אסור בהנאה כו', ובמס' תמורה (ד' כ"ט ע"א) אמר רב יצחק אין מוקצה אסורה אלא עד שיעבדו בו כו', ושם תני רב חנניא טריטאה קמי' דר' יוחנן אין מוקצה אסור עד שיעשו בו מעשה כו', ופרש"י שם דמקמי הכי אין אסור ובהזמנה בעלמא לא מיתסר עד שיעשה בו מעשה לשם ע"ז, והרי הא דע"ז ותקרובתו אסור בהנאה משום דאתקש למת מה מת אסור בהנאה כו', וא"כ נילף ג"כ דבהזמנה בעלמא שמקצהו לע"ז יהי' חל עליו איסור מוקצה כמו באורג בגד למת אליבא דאביי, וע"ש דרש"י פי' עוד פי' אחר דאין מוקצה אסור לגבוה אלא עד שיעבדו בו, ופי' דלאחר שיעבדו בו תשמיש אחר אז שוב אין מקריבין אותו לע"ז ויוצא מאיסור מוקצה, ולפי זה י"ל דמוקצה אסור בהזמנה