בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) סא

דפליגי ר' ורשב"ג באמר לעשרה כתבו גט לאשתי כו' אי יכול לבטל זה שלא בפני זה, ומפרש הש"ס דפליגי בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דמ"ס לא בטלה כולה ואי אזלי אינהו וכתבי ויהבי לכתבו וליתיבו כו', משמע שיכולים כל כת לכתוב אפי' זה שלא בפני זה, וא"כ הרי לא עשאם כולם שלוחים אלא לכתוב גט א' וא"כ שייך שם ברירה טפי, אלא ע"כ כיון דכולם נעשים שלוחים כולם כשרים ולא שייכא הכא ברירה כלל. כבר כתבתי למעלה סי' י"ט באריכות דבכה"ג מטעם אחר לא שייכא ברירה כלל, כיון שממילא נעשה א' מכולם שליח ואינו תולה במה שיברר אח"כ או לתלות ברצון אחר מה שיברר, וזה דומה להא דפרוטה בכיס זה הקדש או בשור בשוורי הקדש דא' מן התערובות חל עליו שם הקדש שאין בו ענין לברירה, וא"כ אין משם ראי' לנד"ד שתולה בדעת וברצון החכם ועדיין לא נתברר עתה כלל. שוב ראיתי בדברי הגאון הנ"ל שהרגיש בסתי' דבריו מן הירושלמי שהבאתי, מ"ש ודכוותי' בכותב ב' גיטין לאשה אחת, וכ' שם לדחות פי' של הגאון בעל קרבן העדה וקיים הגאון נוסחה הישנה "דכוותי' בב' גיטין לב' נשים", [וכן גורס הגאון בעל פני משה בפי' שם וכמ"ש בזה למעלה במקומו], וכ' שם דספיקו של הירושלמי לאו מטעם ברירה הוא רק כיון דבשני הגיטין מעורב כח הכורת לכל א' מהם, ומסקנא מכיון שנתן לה יעשה כמו שהוא כרות לשמה משעה ראשונה, והיינו כיון שעכ"פ בשני הגיטין יש כח הכורת לאשה זו בשלימות וכריתות שלם לכל א' ולא תליא כלל בברירה, והוא דחוק מאד ולא משמע כן מלשון הירושלמי ממ"ש "משעה ראשונה נעשה כו'", משמע בבירור דמטעם ברירה הוא וכן פי' הגאון בעל פני משה שם. גם דינו לא מסתבר כלל כיון דנאמר דכל גט נכתב לב' הנשים ואינו כרות לשם כל א' מהם בפ"ע, א"כ מה בכך דכשנותן מתברר שנתן גט א' לכל אשה הא משעת כתיבה כבר נפסל, והרי בקדשים מפורש במס' זבחים ובכ"מ דאם חישב לשמה ושלא לשמה לשם עולה ולשם חטאת פסול אפי' בעבודה אחת, אעפ"י שאח"כ עשה העבודות בהכשר כמעשה עולה או חטאת, וע"כ צ"ל דכוונתו היה בתחי' שיהי' כל א' לשם אשה אחת, רק שלא פי' איזה לזו ואיזה לזו ותלה ברצונו מה שירצה אח"כ, א"כ הרי זה בדין ברירה ממש וכהא דכתוב גט לאיזה שארצה אגרש בו דפסול מטעם דאין ברירה וזה ברור

ה) גם מ"ש שם בירושלמי דר' יוסי בשם ר' ביבון דר"ש היא כו', לדברי הגאון הנ"ל אין לו ענין כלל לכאן, וגם דברי. המפרש בעל קה"ע שכ' שזה קאי על המשנה הוא ג"כ דוחק, ולכן נראה לפרש כפשוטו וכגירסא ישנה דכוותי' בכותב ב' גיטין לב' נשים שיגרש בכל גט לא' מהם איזה שירצה אח"כ, ומה שנסתפק בזה הוא אם שייך בזה ברירה, כיון שממנ"פ כל אשה תתגרש בגט א' שבשניהם וכעין שכ' למעלה בסימני' שעברו, דגם בכה"ג שיש ממנ"פ להכשיר א' שייך בזה דין ברירה כיון שהוא תולה במה שיברר אח"כ, כעין מ"ש, מ"ש זה מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס כו', דגם שם ממנ"פ א' מהם יעלה וגם אין לו קפידא על איזה מהם יחלל, אעפ"כ שייך בו ברירה ודלא כסברת הגאון הנ"ל, וע"ז מביא דאין כל א' כרות לשמה, ומביא ראי' כהדא דר"ש כו' דמה דתולה ברצונו שיבחור אחר זמן אע"ג דיש כאן ממנ"פ, מ"מ לא מהני כל שלא הי' מבורר מתחי', כמו התם אע"ג דיש בהם כלי א' שהוא טמא, מ"מ כיון שלא בירר מתחי' כלא נעשה לשם טומאה דמי, ולכן גם כאן לא זה כרות לשמה ולא זה כרות לשמה, וזה ברור בפי' הירושלמי שם

ו) ומה שהביא הגאון הנ"ל ראי' מסוגיא דמס' סוטה, גבי כתב ב' מגילות לב' סוטות ומחקן לתוך כוס אחד וחזר וחלקם אי יש ברירה, ולמה לא בעי אם כתב ב' מגילות בסתם לב' נשים ולא כוון בפרטות לשם כל א' אי שייך בי' ברירה, לפי מ"ש אין ראי' זו כלום, דבאמת ידע רבא דבכה"ג ודאי למאן דס"ל אין ברירה אין מגילתם כשירות ולא הוצרך למיבעי' כאן, והרי בכ"מ מבואר בש"ס דדין ברירה פלוגתא דתנאי ודאמוראי הוא ולפי מאי דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה פסולי' שניהם, ואדרבא ס"ל דאפי' תולה בדעת אחרים אין ברירה כמ"ש בפ' כל הגט (ד' כ"ה ע"א), וכאן בעייתו הוא בענין אחר ולא ככל ברירה דבכל הש"ס, דמיירי שתחי' הי' מבורר כל מגילה לשם אשה זו, ורק דמחקן לתוך כוס אחד וחזר וחלקם אי מהני וכמ"ש התוס' שם דברירה זו לא דמיא לברירה דכל הש"ס, ועי' מ"ש לעיל בסי' ט' באריכות בביאור בעי' זו ובביאור דברי התוס' שם

ז) אמנם נלע"ד מה שנוהגין ע"פ סדר גיטין לצוות לסופר שיכתוב מאחד עד מאה לפי דעת הרב המסדר דאין בזה חשש ברירה מטעם אחר, והוא דחשש ברירה לא שייך כי אם כשיש ב' דברים לפנינו ותולה הדבר ברצונו שירצה אח"כ או תולה בדעת אחרים, כגון אם היו כאן ב' גיטין שלמים שניהם כשרים ואומר שיגרש בא' מהם שירצה, בזה שייך לומר אין ברירה, דכשירצה אח"כ באחד אמרינן שמא לא היה בדעתו בתחי' רק על השני, אבל בנד"ד שהסופר אינו כותב גט אחר עד שרואה איזה פסול וגמגום לפי דעת הרב המסדר ואינו גומרו, ואפי' גומרו כ"ז שלא נתחמו עליו עדים לפי דעת הסוברים עדי חתימה כרתי, ודאי דלא שייך בזה לומר אולי דעתו על גט הראשון שאולי כשר הוא ע"פ דין, דמ"מ כ"ז שלא נחתם או שלא נגמר חספא בעלמא הוא ואינו ראוי לגרש בו מן התורה, ובודאי לא תלה בדעת החכם כי אם כשיהי'