בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) ס

גט מא' עד מאה גיטין עד שיהי' כשר לפי דעת הרב המסדר, והא כאן תלה הדבר באחר על דעת הרב כפי שיעלה על דעתו, דבזה יש לחוש אפי' בכותב גט אחד דלפעמים יש ספק ופקפוק בכתיבת השמות של הבעל והאשה וכדומה, או לפעמים יש לפקפק בגוף כתב הגט באיזה טעות או מחק שיש בו ספק בדין, והרב מכריע להקל או לכתוב כך כפי שעולה על דעתו, וא"כ דומה ממש למתנה על עירובו אם יבוא חכם למזרח כו' דמסיק הש"ס דאפי' למזרח ומערב נמי אין ברירה אם לא דכבר בא חכם, דאל"כ אמרינן דילמא ביהשמ"ש הי' דעתו של חכם להיפוך, וכן כאן בנד"ד בעת מינוי שליחותו לסופר לכתוב י"ל ג"כ דילמא אז היה דעתו של חכם להיפוך, ולפעמים גם דעת החכם אינו מבורר אז, ומתיישב אח"כ להכריע כך וחוזר בו ומכריע בהיפוך, וצריכין אנו לדון דין ברירה ממש הוברר הדבר מתחי' שע"ד כן כותבו, ומכ"ש לפי מה [דכתבו[ הפוסקי' הטעם שנהגו כן אף דאם נפסל הגט יכולים לכתוב אחר בלי ציווי הבעל, דמי אמר הבעל כתובו חספא כו' ולא עשו עדים עדיין שליחותם, כמ"ש בש"ס פ' האומר גבי נפאתה ותפאתה, היינו משום דפעמים הגט כשר מדינא ומחמירין כמה חומרות יתירות, וא"כ כבר עשו עדים שליחותם ולכן נהגו לומר כן בפירוש עד שיהי' כשר לפי דעת הרב, וא"כ בכה"ג ודאי דשייך ברירה ודמיא ממש להא דכותב ב' גיטין דהירושלמי שהבאתי בסי' ל"ד

ב) שוב ראיתי בס' גט מקושר מהגאון אב"ד דק"ק פלאצק שהרגיש בזה, וכ' לחלק דכל דין ברירה רק כשרוצה בדבר זה, וכשחל דבר זה הוא מונע לדבר השני לחול, כמו שני לוגין שאני עתיד להפריש שאם התרומה חלה על שני לוגין שהתנה א"א לחול על ב' לוגין אחרים שאין כאן אלא תרומה אחת, וכן אם בא חכם למזרח עירובו למזרח שאם העירוב למזרח א"א להיות למערב, וכן בגט לאיזה שארצה אגרש שאם נכתב לשמה של זו אינו כשר לשני', אבל בכתי' הגט אם אמר כתוב עשרה גיטין כולם לשמי ולשמה דכולם כשרים, לא שייך בזה דין ברירה כיון שא"צ לברור א' מתוך חבירו עכ"ל שם. ומדברי הירושלמי שהבאתי בסי' הנ"ל סתירה לדברי' שהרי כ' בפי' בכותב ב' גיטין דשייך בי' ברירה אף דשניהם כשרים, כיון שתלוי בדעתו לגרשה באיזה שירצה, [עיין בפי' המפרש בעל קרבן העדה שם שגורס שם ודכוותי' בכותב ב' גיטין לאשה אחת כו' הרי דגם בזה שייך ברירה] וא"כ גם בהא דתולה בדעת החכם באיזה שירצה דינא הכי לפי מה שנת' בסימני' שעברו דקיי"ל דגם בתולה בדעת אחרים קיי"ל דאין ברירה, [זולת דעת הרמב"ם נת' לעיל דנוטה קצת דס"ל דתולה בדעת אחרים יש ברירה], וכבר כתבתי למעלה סי' י"ט באריכות בשם הגאון קצוה"ח שכ' ג"כ כדברי הגאון בעל גט מקושר, שכ' שם דבשליחות לא שייך ברירה כיון שעשה כולם שלוחים ואין לו הקפד מי מהם שיהי' שליח, והבאתי שם דברי הרשב"א בתשובה שכ' להיפוך, באשה שאמרה את מי שירצה בעלי ליתן לו הגט יהיה שלוחי לקבלה דלא מהני מטעם דאין ברירה, ועיי' מ"ש בסי' כ"א בשם הר"ן מ"ש בשם הרמב"ן בהא דשטר דמשתעבד לכל מי שמוציאו, דלכאורה משמע מדבריו כמ"ש הגאון בעל קצוה"ח וג"מ, אבל כבר כתבתי שם ביאור דברי הר"ן שאין ראי' מדבריו כלל

ג) וכעת נלע"ד לכאורה בדין זה במחלוקת שנוי' והם רש"י והרמב"ם, בהא דאיתא במס' פסחים פ' האשה (ד' פ"ח ע"ב) באמר לעבדו צא ושחוט כו' ושחט גדי וטלה יאכל מן הראשון, ומקשה שם והא תניא אין נמנים על ב' פסחים כא', ומשני מתני' במלך ומלכה, ופרש"י שם דמלך ומלכה אין מקפידין על סעודתם מחמת שיש להם רוב מטעמים כו', ואין מקפידין בין גדי לטלה לכן לא שייך בזה דין ברירה יעו"ש, והיינו דאין שייך לומר אולי דעתו הי' תחילה על גדי דוקא, דודאי היו מסכימי' על א' משניהם בלא הקפד, אבל הרמב"ם כתב דהטעם במלך ומלכה משום שלום מלכות נגעו בה והתירו לו משום כך, ועי' מ"ש בזה בסימני' שעברו בביאור דבריו, הרי דהרמב"ם לא ס"ל הך סברא דכ' רש"י משום שאין מקפידים. אך נת' למעלה סי' (י"ז) בהא דיתום ששחטו עליו אפוטרופסי' דיאכל מן הראשון וגם הרמב"ם כ' דין זה, וכתבנו למעלה משום דיתום שאוכל פעמים על שולחן זה ופעמים על שולחן זה ואינו מקפיד כלל, וא"כ גם הרמב"ם מודה בזה וצ"ל דמה שאינו מפרש כפרש"י משום דלא ס"ל שמלך ומלכה לא יקפידו על סעודתם ובודאי הם מקפידים יותר מאחרים, ועי' סוף. פ' מקום שנהגו (ד' נ"ז ע"ב) בעובדא דיששכר איש כפר ברקאי דמלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי כו', משמע ג"כ דהם מקפידים בין גדי לטלה לכן מפרש פי' אחר וא"כ יש מקום לדברי הגאונים הנ"ל, ומ"מ כבר נתבאר שהרשב"א חולק בהדיא על דין זה, וצ"ל דס"ל דדוקא בסתם אמרינן בדבר שאינו מקפיד ושניהם שווים אצלו יש ברירה, משא"כ בתלה בפי' בדעת וברצון א' וכמו בהא דאשה שתלתה השליחות ברצון בעלה, וא"כ בנד"ד ג"כ שאומר בפי' שלאותו שירצה הרב לזה מכוין בכה"ג אין ברירה, וא"כ י"ל דגם הרמב"ן והר"ן שכ' בהא דמעמד שלשתן דבכה"ג שמשתעבד לכל אדם אין שייך ברירה, היינו ג"כ בסתם ולא כשגילה בפי' דעתו שתולה ברצון אחר אף שבאמת אין לו קפידא בדבר, מ"מ כל שתלה ברצון האחר והאחר בורר דוקא בזה ולא באחר לא עדיף מיני' ושייך בדין ברירה

ד) והראי' שהביא הגאון בעל ג"מ שם ממ"ש בפ' השולח (ד' ל"ג ע"א), בהא