בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) נט

גבי גט פסול ב' גיטין יעו"ש, לפי מ"ש אינו אלא דעיקר הטעם גם לתי' הראשון, כיון דבמזיד היו פטורים לגמרי אלו היו הורגין אותו, א"כ אין סברא לחייבם ע"י שור שלהם ב' כופרים דבעינן כמיתת בעלים כו' [וי"ל ג"כ דבתי' הראשון ס"ל דכמיתת בעלים ר"ל אלו היו הבעלים הורגי' את האדם הנהרג דהיו פטורים, ומה שנסתפק הש"ס משום די"ל כיון שאם כל א' הי' הורג הי' חייב מתקיים כאן כמיתת בעלים כו', ולתי' ב' של התוס' צ"ל דפי' כמיתת בעלים היינו אחרים, ועיקר חיוב כופר במקום חיוב מיתה בידי שמים כמ"ש ודו"ק], משא"כ בב' גיטין לא שייך זה. ולכן נלע"ד דגם התוס' לא הי' עיקר ראייתם מכופר לגט, רק הביאו הא דכופר לסמך בעלמא ועיקר ראייתם הוא מהא דאתרוג פרי א'. אמר רחמנא כו' והיינו דוקא אם מכוין שלא תתגרש רק בשניהם דוקא דכל אחד לא מקרי ספר כריתות שלם, והוה דומיא דאתרוג דאינו יוצא בא' דלא ניכר לקיחתה רק בב' וג', אבל בנותן ב' גיטין מחמת ספק כיון שמכוין שתתגרש בא' מהם היותר כשר מיקרי שפיר ספר אחד, ואפי' נותנם בבת אחת אין כאן חשש כ"ש כשנותנם בזא"ז

ח) עוד כתבו האחרונים בשם תשובת מהרי"ו חשש אחר בב' גיטין משום דהוי כמו מקדש במלוה ופרוטה, ואף דקיי"ל כר"י הנשיא דאדם יודע דאין קדושי מלוה כלום ודעתו אפרוטה, מ"מ בב' גיטין גם ר"י הנשיא מודה כיון דא"י איזה גט מועיל. ובאמת דברים אלו תמוהים כמו שהביא הג"פ בשם מהר"ש הלוי אמאי לא יתנם בב"א ויפרש שמכוין לגרשה בגט הכשר כמו דמועיל בב' זוגות תפילין דרש"י ור"ת יעו"ש, וא"כ אין זה דומה למקדש במלוה ופרוטה שא"י מה בלבה. ולענ"ד יש לתקן דבריו קצת ע"פ מ"ש בפ' המגרש (ד' פ"ה ע"ב), אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין כו' ולא לכתוב למהך כו' וכתבו הפוסקים בשם בעל העיטור משמי' דרבוותא דכל הני דקדוקי דהכא היינו היכא דכתב לי' הבעל גופי', א"נ דכתב לי' סופר מפומי' ובתר הכא אתיא בעל וקא מערער ואמר אנא הוא דפסליני' לי' בהני דקדוקי ולקלקולי איכוונית כו', הרי אף דכתב הגט ופי' שכותב לשמו ולשמה ולשם גירושין בלי שום פקפוק, אעפ"כ אינו מועיל דאמרינן בלבו הי' לקלקל אם כ' בעצמו והמעשה שכ' בגט לשנות יורה קצת על מחשבת לבו ואין זה דברים שבלב, וא"כ כאן שנותן לה ב' גיטין אף שמפרש שמכוין לגרשה בגט הכשר, מ"מ כיון דבמעשה נותן לה ב' גיטין יש לומר אולי במעשה זה מכוין לקלקלה ומכוין לגרשה בגט הפסול, וכ"ש אם מגרשה שלא בטובתו ושונאה יש לחוש לקלקולא, ואולי יאמר אח"כ שהי' מכוין לגרשה בגט הפסול. עוד ראי' ממ"ש הב"י בסוף סי' קכ"ג בשם הקונטרסים שדקדק מתשובת הרשב"א שלא יכתוב הבעל לכתחי' הגט בעצמו מטעם שכתב בעל העיטור בהני דקדוקי דאם יאמר לקלקלה נתכוין, והגם כי כותב הגט בכשרות ונזהר בכל הדקדוקים כדינם, מ"מ חששו בזה דילמא יחשוב מחשבת פיגול בלבו מה שלא יבורר מתוך מעשיו, וא"כ כ"ש כאן שנותן ב' גיטין בפועל ויודע שמשום ספק עשו כן, ימצא עלילה כדי לקלקלה ויאמר אני כוונתי לגרשה בגט הפסול ולכן שפיר דימו אותו למקדש במלוה ופרוטה, ועי' בפרמ"ג באו"ח סי' תמ"ח לענין מכירת חמץ דרך הערמה, שהביא בשם הירושלמי דאף אם אינו מוכר בלב שלם לא אזלינן בתר מחשבתו רק בתר דיבור פיו, כל שאינו חושב בלבו בשעת מעשה היפוך מאמרו, מוכח משם דאם באמת חושב אז בלבו בהיפוך מדברי פיו לא מהני, ואף דלפ"ז הי' לנו לחוש בכל גיטי דעלמא אולי מחשבת און בלבו בשעת הנתינה, מ"מ לא נתנה תורה למה"ש ואין לחוש למה דלא אתיליד ריעותא, משא"כ בנותן ב' גיטין שקרוב הדבר שהבעל ימצא בזה עלילה כדי לקרוא תגר על הגט, כנ"ל ליישב דברי מהרי"ו כדי שלא לשוי' לטועה ח"ו ויש מקום לדבריו כמ"ש, ומ"מ ודאי דכל זה אינו אלא חומרא בעלמא ומדינא אין בזה חשש כלל

ט) ועי' בתשובת נ"ב מ"ק חלק א"ע סי' צ' שחידש לנהוג באם צריך ליתן ב' גיטין מספק, להטעות הבעל והסופר והעדים שלא ידעו משום דבר ואחר נתינת הגט כד"ת יאמר להם שצריך גט אחר והראשון פסול הוא ויוצא בזה ידי חשש ברירה לכל הפוסקים ואין בזה שום בית מיחוש כלל. ולענ"ד עדיין אין כאן תיקון כלל, לפי מה שנוהגין שהבעל אומר לסופר לכתוב מא' עד מאה עד שיוכשר לדעת הרב, א"כ מה בכך שהבעל א"י אם יצטרך ליתן ב' גיטין, הא תלה בדעת הרב לפי מה שיוכשר בעיניו ואם דעת הרב על ב' גיטין חוזר חשש ברירה למקומו, והוי דומיא להא דאם יבוא חכם למזרח עירובו למזרח כו' וכמ"ש רש"י שם, דאולי ביהשמ"ש שהוא שעת קניית העירוב לא הי' דעתו של חכם לאותו צד שבא למחר, וא"כ גם כאן שתלה בדעת החכם והוא דעתו ליתן ב' גיטין וא"י איזה יוכשר ודאי דיש כאן חשש ברירה. ולכן הי' נראה דבכה"ג יותר טוב לנהוג שלא לומר לסופר לכתוב מא' ועד מאה לפי דעת הרב, אלא יאמר סתם כתוב גט כו', וגם אין צורך לזה כלל כיון שנוהגי' שאם יארע איזה קלקול בגט חוזר ומצוה שנית לסופר כמו בפעם הראשון כנ"ל בזה: סימן לו דין אם אמר לסופר כתוב גט איזה שיוכשר לפי דעת הרב המסדר

א) אכן מה שיש לפקפק במה שמבואר בסדר גיטין בא"ע, שהבעל אומר לסופר כתוב