בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) נז

מנכר לקיחתו וא"א בא' רק בב' וג', א"כ אין המצוה נגמר בא' לבד רק בב' ולכן א"א לומר שכוונה התורה לפלפלין. [והא דאתרוג כבר דחו התוס' במ"א דמשם אין ראי', דכיון דהתורה אמרה פרי א' כוונה שיקחו אותו שדי בא' וא"כ א"א להיות פלפלין], וכמו כן הא דכת' התורה וכתב לה ספר כריתות לא היתה כוונת התורה שיהי' נשלם הגט ע"י ב' ספרים והוי ממש דומה לכתב גט על ב' ניירות, דפסול ג"כ מטעם ספר א' אמר רחמנא דכל ספר בפ"ע אין בו שיעור כריתות ואין שני' מצטרפין לא', וכן מה שהביאו ראי' מהא דכופר א' אמר רחמנא ולא שנים וג' כופרים, דומה ג"כ להא דב' גיטין, דכמו דהתם בב' שותפין שאם הי' צריך כל אחד ליתן כופר שלם בעד הנהרג, א"כ אין חיוב המצוה נגמר כי אם ע"י ב' כופרים ובכה"ג לא אמרה תורה, שהרי התורה לא חייבה לשלם בעד הנהרג כי אם כופר א'. ובאמת במצות למ"ד מצות צ"כ אם הי' מכוין שלא לצאת י"ח רק בשניהם דוקא יש לפקפק בזה לדברי התוס', (ומ"מ אפי' אם נאמר דבזה אין חשש דהרי עכ"פ קיים מצוה שהרי בא' מהם יש כדי קיומה, מ"מ בב' גיטין שא"א להיות נקרא ספר כריתות כי אם ע"י דעתו וציוויו של הבעל, א"כ באם צוה לכתוב ב' אין א' מהם ספר כריתות שלם וכמ"ש], אבל ל"ק מ"ש המחבר הנ"ל, דשם. לא מיירי רק בלקח סתם ב' מאותו המין, או שהוסיף לשם הידור דבזה לא שייך הך חששא וכמ"ש, ומה שהקשו התוס' בסוטה שם מהא דנותן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא, תיפוק לי' דהוי ב' שופרות ולא תי' דמיירי שלא הי' כוונתו לכך שיהי' המצוה בשניהם דוקא, י"ל דמסתמא בנותן שופר בתוך שופר כוונתו הי' שיצא הקול משניהם דוקא וכדי לצאת ע"י שניהם י"ח, ועוד דעדיפא מינה תי' התוס' דשם שמע רק קול פנימי ושופר בשמיעה תליא

ב) ומ"מ מה שהוציאו הפוסקי' מדברי התוס' להחמיר, בנותן שני גיטין מספק דלא יתנו בבת אחת מטעם ספר א' אמר רחמנא כו', בזה נראה דברי הגאון הנ"ל נכונים לכאורה, דודאי כוונת התוס' הוא רק בנותן שניהם שתתגרש בשניהם דוקא ומטעם שכתבנו שכל א' אינו ספר כריתות שלם רק חצי ספר, משא"כ אם נותן מחמת ספק וכוונתו שתתגרש בא' מהם היותר כשר ע"פ ד"ת, מה בכך שנותן בידה גט השני הרי כל א' מהם היותר כשר הוא ספר כריתות שלם רק שהוא א"י איזהו. ולענ"ד הי' נראה דיותר טוב ליתן שני הגיטין בבת אחת מלתנם בזא"ז, דאם נותנם בב"א אין כאן חשש ברירה, כיון דבאותו רגע יש בידה עכ"פ גט א' כשר בודאי וממנ"פ היא מתגרשת עתה, משא"כ בנותן בזא"ז שצריכין אנו לדון בנתינת כל גט שמא הוא הכשר יש בזה קצת חשש ברירה, הגם שכבר כתבנו שגם בזא"ז אין חשש ברירה מהטעם שכתבנו באריכות, מ"מ יותר טוב ליתן בב"א שבזה אין שום חשש כלל, ועי' בסדר גיטין של מהר"י מינץ סי' ל"ד שכתב ג"כ שלא היה מקפיד שלפעמים הי' נותן ב' הגיטין בב"א ולפעמים בזא"ז, מוכח ג"כ דס"ל דאין שום חשש ברירה בא' מהאופנים הנ"ל

ג) ולפי מ"ש נראה דחשש שחששו הפוסקי' בב' גיטין משום ספר א' אמר רחמנא כו' שייך ג"כ בנותן בזה אח"ז, כיון דכוונתו לגרשה דוקא בשני הגיטין ביחד ולא תתגרש בא' מהם כיון דשניהם כשרים. שוב אחרי כותבי זאת ראיתי בשו"ת נ"ב שהבאתי בסי' הקודם, שכ' ג"כ דגם בנותן ב' גיטין בזא"ז יש חשש שני ספרים והביא ראי' נכונה לזה ממ"ש התוס' בב' גיטין, שדימו אותו להא דב' כופרים בשור של ב' שותפין, דאף דכל א' משלם כופר בפ"ע ויכולים לשלם בזה אחר זה ודכוותי' ג"כ בב' גיטין, וע"ש פלפול ארוך מ"ש שזה תליא בב' תי' שכתבו התוס' במס' ב"ק. ולפי שיש לי בענין זה מקום עיון מוכרח אני להאריך קצת, ונעתיק דברי התוס' במס' ב"ק (ד' מ' ע"א) ד"ה כופר א' אמר רחמנא כו', שהקשו שם מהא דקיי"ל דשנים שהוציאו ככר א' לרה"ר בשבת דחייבים כל א' להביא חטאת, ולמה לא דרשינן חטאת א' אמר רחמנא ולא ב' וג' חטאות, ותי' דשאני חטאת דכל א' חייב אזדונו כרת מש"ה מביא חטאת כל א' אשגגתו, ועוד דחטאת לגבוה סלקא אין להקפיד אם מביאים כל א' חטאת על שגגתו, אבל כופר דלחבירו למה ירויח זה במה שהשור הוא של שנים. ולכאורה צ"ע בסוגיא הנ"ל ובדברי התוס', דהא שפיר יש לחלק בין חטאת לכופר, דהא גבי כופר קיי"ל כמיתת בעלים כך מיתת השור, ובכ"מ שהשור בסקילה בעלים משלמים כופר אין השור בסקילה אין בעלים משלמין כופר, וא"כ הא בבעלים אי' בפ' הנשרפין (ד' ע"ח ע"א) ת"ר הכוהו עשרה בני אדם כו' כולם פטורים, ועי' רש"י שם דהטעם דכתי' ואיש כי יכה כל נפש כו' דוקא איש א' ולא ב', וא"כ אם הבעלים עצמם היו הורגין אותו הי' פטורים, א"כ גם בכה"ג השור פטור מסקילה וא"כ ממילא כולם פטורין מכופר, משא"כ גבי שבת קיי"ל דזה א"י וזה א"י חייב כל א' חטאת, דליכא מיעוטא לדידן דקיי"ל כר"י עי' בפ' המצניע, ואדרבה איפכא קשיא לי, דמלשון הש"ס משמע דעכ"פ השור בסקילה ורק דבעי כיצד משלמים כופר, ולמה יתחייב השור בסקילה כיון דהבעלים פטורין ממיתה

ד) אך מדברי התוס' שם משמע דס"ל דמ"ש כמיתת בעלים כך מיתת השור, היינו דאם היו בעלים א' כה"ג דהשור הוא א' היו חייבים מיתה, ולכן גם השור בכה"ג חייב סקילה, משא"כ בב' שוורים שהרגו לאחד פטורים ממיתה משום