בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) נה

שכל אחת תתגרש בא' מהם ויתן שניהם לזו ושניהם לזו ובכה"ג לא מטעם ברירה מה שיברר אח"כ אתינן עלה, אלא ממילא יש בכל ב' הגיטין א' לזו וא' לזו וכיון שנתן שניהם לזו ולזו אפשר דהוי כמבורר, וע"ז רצה לדמותו להא דב' ששלחו ב' גיטין ונתערבו כו' דהוי מבורר כיון שממנ"פ מתגרשות שניהם בב' הגיטין, וע"ז דחי לי' דשם היו ניכרים כל א' לבדו תחילה, וידוע כל גט איזה הוא של זו ואיזה של זו, משא"כ כאן שמעולם לא היו מבורר כל גט לאיזה אשה, ואח"כ הקשה מכיון שנתנו לה יעשה כמו שהוא כרות לשמה כו', ר"ל באם כתב ב' גיטין לב' נשים באופן שיגרש כל א' באיזה גט שירצה אח"כ כנ"ל ולסמוך אברירה, וא"כ דאמרינן הוברר הדבר למפרע הוה מבורר כל א', וע"ז משני דר"ש היא דלית לי' ברירה, (ומדברי הירושלמי הזה יש קצת סתירה למ"ש התוס' בשם ר"י ר"פ כל הגט דאפי' למאן דאית לי' ברירה לא מהני בהא דאמר לאיזו שארצה אגרש משום דלא הוה מבורר לשמה, דא"כ לא הי' צריך הירושלמי לומר כאן דאתיא כמ"ד אין ברירה] ולפ"ז קשה למה הוצרך הירושלמי למנקט הבעי' בב' גיטין לב' נשים, ולא נקט ב' גיטין לאשה אחת כגון שיש ספק בשמות, אלא ע"כ דבכה"ג אין בו חשש ונקרא שפיר מבורר הכתיבה לשמה ודו"ק

יב) ומ"ש בתשובת נ"ב שם מבן המחבר דב' גיטין משום ספק לא מקרי בשעת כתיבה מבורר לשמה, כיון שבעת שכותב דעת הבעל אם גט זה פסול יהי' כחספא בעלמא ויצטרך ליתן גט שני, תמיהני עליו דא"כ בגט שכ"מ היאך מצאנו ידינו ורגלינו אפי' בלא חשש ברירה הא ג"כ אינו מבורר הכתיבה לשמה, דהא מחשבתו אם יחי' מחולי זה לא יהי' בו ממש, והרי הרמב"ן כ' דבשכ"מ כיון דמתנה על דבר א' אין בו משום ברירה, וכן קשה בכל תנאי' בגט דקיי"ל אם יתקיים התנאי הגט כשר למה לא אמרינן דלא הוי מבורר הכתיבה לשמה דהא לא הי' יודע אם תקיים התנאי, ואם לא תקיים מתחי' לא נכתב לשם כריתות, ואין לומר דשם הוי התנאי בשעת הנתינה אבל בשעת הכתי' לא הי' דעתו על תנאי כלל, ולא הזכיר תנאי כלל דזה אינו מתרי טעמי, חדא דהא לר' ירמי' בהא דב' גיטין שנתערבו ס"ל לר"א דקיי"ל כוותי' בעינן נתינה לשמה מבוררת, וא"כ לר"א היאך יוכשר גט על תנאי והא לאו נתינה לשמה מבוררת היא, ועוד דהרי גם כתב התנאי בגט כשר אם נתקיים התנאי כמ"ש התוס' פ' המגרש (ד' פ"ד ע"ב) ד"ה כל התנאי' כו', ודחו שם פרש"י דפי' דגם אם נתקיים התנאי פסול, ועוד דאפי' לפרש"י לחכמים שם אינו פוסל תנאי דעל מנת רק בחוץ יעו"ש, אלא ע"כ דזה מקרי מבורר לשמה באם חושב שאם תקיים התנאי יהי' לשמה, ואם כן גם בהא דב' גיטין בספק הרי מכוין בכל גט שאם הוא הכשר יהי' לשמה, וכן מכוין בגט השני ודאי דמקרי מבורר לשמה, ואפי' למאן דלית לי' ברירה אפי' בתולה בדבר אחד, מ"מ כל שאינו צריך לדון ע"פ מה שיתברר אח"כ ועכשיו ממנ"פ גט אחד כשר לית לן בה, ועוד שהרי גם לפרש"י בגט על תנאי דע"מ אם לא נכתב בגט אפי' לפני התורף כשר יעו"ש בפ' המגרש, ואפי' לדעת הפוסקי' שפוסלין אפי' בע"פ אפי' בע"מ, אם אמרו לפני התורף אינו פסול אלא מדרבנן משום דגזרינן אטו, חוץ, ורק לדעת הרמב"ם אם אמרו לפני התורף יש בו חשש פסול משום חשש ברירה דלא נכתב לשם כריתות

יג) והנה מחלוקת רש"י ותוס' בהא דכל התנאי' פוסלין בגט, נלע"ד שהוא מחלוקת בירושלמי שם ר"פ כל גט שמבואר שם בהא דב' גיטין לב' נשים משום דלא זה כרות לשמה כ' שם וז"ל, ר' חיננא בשם ר' ביבון דרבי היא אמר ר' יוחנן ותני כן כל התנאי' פוסלי' בגט דברי רבי, וחכמים אומרי' את שהוא פוסל בפה פוסל בכתב כו', אמר ר' יודן מה פליגין בשביטל תנאו אבל אם לא ביטל תנאו אף רבי מודה, הרי הוא אמר כל התנאי' שהתנו בגיטין דלא כרבי, אר"ח תמן בכותב ע"מ כן ברם הכא בנותן ע"מ כן, ופי' דרבי ס"ל כל התנאים פוסלין אם נכתב אף שנתקיים התנאי משום דאין ברירה וא"כ לא נכתב מתחי' לשם כריתות, ור' יודן דחי התם דמיירי בביטל התנאי, אבל אם נתקיים כשר דאין בזה משום ברירה, ומ"ש המפרש שם דלר' יודן ס"ל דיש ברירה ואמרינן הוברר הדבר למפרע דנכתב לשם כריתות יעו"ש הדבר תמוה דהא לרבי ודאי דאין ברירה ס"ל, כדמוכח בש"ס דילן פ' השולח בפלוגתא דר' ורבנן בישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות, אם לא שנחלק בין מברר דבריו או לא, דהתם ברירה דממילא היא, משא"כ במפרש התנאי דמברר דבריו וגם עתיד להתברר בזה ס"ל דיש, ברירה. ולענ"ד בלאו"ה א"ש דכאן דהוא בתנאי ותולה בדבר א' לכ"ע יש ברירה, ואפי' לר' חיננא שם דס"ל דלרבי גם בנתקיים התנאי פסול, לאו משום דס"ל דאין ברירה אפי' בתנאי' ואפי' תולה בדבר א', דא"כ אפי' בתנאים בע"פ נמי נימא דפסול והרי הוא מחלק בין כותב לאומר ולכן, צ"ל דס"ל לר"ח אליבא דרבי דכיון דכותב התנאי בגט כ"ז שלא נתברר הרי הוא כאינו מבורר לשמה ואין זה כריתות, כיון שניכר התנאי בגט וכ"ז שלא נתקיים הרי לא נכתב לשם כריתות ולא שייך לומר הוברר הדבר, משא"כ באומר בע"פ גם רבי מודה דכשר, וא"כ מוכח בפי' מדברי הירושלמי הנ"ל דדוקא בנכתב התנאי בגט או בשנים ששמותיהם שווים ואמר באיזה שארצה אגרש, כיון דבשעת הכתי' אינו מבורר כלל הוי כנכתב תנאי בגט, אבל בע"פ אף שאמר לעדים שעל תנאי מגרשה אעפ"כ מיקרי מבורר לשמה, ואם כן ה"ה בכותב שני גיטין מספק כיון דאין