בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) נג

נבראת ביתר צלעות וחוליות בשדרה דכ' להתיר מטעם ממנ"פ, כיון דלהרמב"ם חסר אין דינו כנטול לגמרי, ואף דהרשב"א חולק בזה על הרמב"ם, מ"מ להרשב"א כשר מטעם אחר שמפרש כל יתר כנטול אותו היתר לבד דמי, וא"כ כיון שממנ"פ לשניהם כשר לכך מקילינן בי' וע"ש בט"ז ובש"ך, וכיון שכן גם בגט שכ"מ כיון שמצינו בכמה משניות ובש"ס בכ"מ שהי' נוהגין בגט שכ"מ לגרש על תנאי, וגם שמואל אתקין כו' ולא מצינו בשום מקום בש"ס מי שמחמיר בזה מטעם ברירה, א"כ ע"כ הלכה פסוקה היא דמועיל רק שאין אנו יודעין להכריע מאיזה טעם ומה בכך כיון שמועיל לכ"ע

ו) ועוד הי' נלע"ד לעשות תקנה לזה באופן שיועיל אליבא דכ"ע היינו דהשכ"מ יפרש שמגרשה מרגע הנתינה ממש, שהרי עיקר מ"ש בש"ס, דתליא בברירה, וכן למ"ד מגורשת ואינה מגורשת ולפי פי' התוס' משום דמספקא לן אי חייל מעת הנתינה או בשעה אחת קודם מותו, ואף שאמר מהיום, כוונתו מעת שאני בעולם משום דרוצה לאחר זמן הגט כל מה שיוכל כמ"ש התוס' בפ' מי שאחזו במ"ש שם, באומר מעת שאני בעולם דנעשה כאומר כן דמי יעו"ש, אבל כשמפרש שרוצה לגרשה ממש בעת הנתינה בתנאי אם ימות, ודאי דאין בזה שום פקפוק, דכה"ג ודאי דקיי"ל דיש ברירה ככל תנאים דעלמא שאינו תלוי בדעתו, וכמ"ש הרמב"ן דבתולה תנאו בדבר אחד ודאי דמועיל, ומכ"ש לפי מה שנת' דיש כאן ס"ס דגם במקום חזקה רוב הפוסקים מתירין בס"ס דעדיף מרובא, כמ"ש הרשב"א בתשובה, ובכ"מ מצינו שמתירין עגונות מטעם ס"ס אף דיש חזקת א"א, ומכ"ש כאן דיש ספק שלישי שמא בכה"ג לא שייך דין ברירה, ובג' ספיקות דעת הרבה פוסקי' דגם במקום חזקה מתירין [עיי' ש"ך יו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס], גם י"ל דאפי' לדעת ר"י בתוס' שכ' דגם למ"ד יש ברירה בעינן שיהי' מבורר לשמה בשעת כתיבה, מודה הוא בגט שכ"מ, דדוקא בהא דלאיזו שארצה אגרש דלא נברר הכתיבה לשם אותה האשה, אבל בנברר שהוא לשמה רק שאין השעה מבורר ודאי דזה נקרא שמבורר לשמה ומועיל לכ"ע, באופן דכ"ע ס"ל דבכה"ג יש ברירה וכמ"ש

ז) עוד נלע"ד דאפי' אם נאמר דלא כסברת הרמב"ן במתנה על דבר אחד דאין בו חשש ברירה, אלא דגם בתולה בד"א אין ברירה, מ"מ בגיטין שכותב משום ספק אין בזה חשש, ואפי' מצוה לכתוב לסופר ב' גיטין ביחד משום ספק אין בזה חשש ברירה, דמ"ש בכ"מ אין ברירה אינו אלא במה שצריך לדון ע"פ מה שיתברר לאחר זמן, כגון לאיזו שארצה אגרש או לאיזה שתצא בפתח תחי', שכ"ז שלא נתברר רצונו או יציאתה בפתח לא נכתב כלל לשמה וא"כ ודאי דלאו מבורר מקרי בשעת כתיבה, משא"כ באם הספק הוא תלוי במה שהוא עכשיו בעת הכתיבה וקמי שמיא גליא, רק אצלו חסר הידיעה אין בזה חשש ברירה כלל וכמו שכתבתי בסימני' הקודמי', מהא דשור בשוורי הקדש או פרוטה בכיס זה הקדש דלכ"ע יש ברירה אף שא"י לו איזה מהם הקדש, וכבר כתבתי למעלה במ"ש הירושלמי בר"פ כל הגט בכותב ב' גיטין לאשה אחת דאין ברירה, דלא זה כרות לשמה ולא זה כרות לשמה, היינו באומר לסופר שיכתוב ב' גיטין ובאיזה שירצה יגרש שתלוי במה שיברר לאחר זמן מה רצונו, דעיקר טעם ברירה שאין חל דבר על הספק ובעת חלות הדבר אינו מבורר כלל, משא"כ בכותב ב' גיטין מבורר בעת הכתי' שא' מהם הוא גט גמור. שוב אחרי כותבי זאת מצאתי בתשובת נ"ב מ"ת חלק א"ע סי' קכ"א וקכ"ב, וויכוח שהי' בין בן הרב המחבר נ"ב ובין נכד המחבר הגאון בעל יד המלך, שהגאון בעל יד המלך רצה לומר שאין חשש ברירה בכותב ב' גיטין בספק משום דכולם נכתבין לשם אשה זו, ודימה לזה מ"ש הר"ן בפ"ק דגיטין בשם הרמב"ן בהא דמשתעבדנא לך כו' דכיון שיכול להשתעבד בשטר לכמה ב"א בזה אח"ז, וחשש ברירה לא שייך אלא בדבר שברירותו של א' מהם פוסל ומדחה השני יעו"ש, והגאון בן המחבר השיג עליו דגם כאן פוסל א' ומבטל חבירו, דאם העיקר כשם שנכתב בגט האחד השני חספא בעלמא הוא, ומה בכך שמכוין ששניהם יהיו לשמה ולשם גירושין, כיון שיודע בעצמו שא' מהם פסול ואינו גומר בדעתו בשעת כתיבת כל א' שיהי' לשם גירושין והאריך בזה, ולפמ"ש אין בדבריו הכרח כלל, דכ"ז לא שייך אלא במה שצריך להתברר לאחר זמן דאין שייך לומר ממנ"פ, משא"כ באם א' כשר עתה בממנ"פ שפיר מיקרי מבורר לשמה ולשם גירושין

ח) גם מ"ש ליישב דעת אביו הגאון בעל נ"ב מה שהמציא שלא לגלות לבעל ולעדים ולסופר, שצריך ב' גיטין וכשהוא מצוה לכתוב גט הראשון וכן הסופר והעדים כשחותמי' ברור אצלם בגמר דעתם שגט זה יהי' לשם גירושין ולשמה, וכן בגט השני כשאומר לו שטעה בכתיבת הראשון, א"י מה תקנה יש בזה מה בכך שהבעל והסופר והעדים לא ידעו שצריך ב' גיטין, הגע עצמך אם הי' כותב א' ב' או שאר דברים בגט והי' חושב בדעתו שבזה תהי' מגורשת ולשמה, והי' חושב שזה מועיל, האם נאמר דמקרי כתיבה לשמה ולשם גירושין והרי אין כאן גט כריתות וכתי' לשמה ולשם גירושין כלא אמר כלום דמי, וכמקדיש בעלי מומין למזבח או מקדיש שעורים למנחה דאין בדבריו והקדשו כלום, א"כ גם כשטועה בדעתו וסובר שגט הראשון כשר, אם באמת אין זה השם הראוי לכתוב [אינו כלום], א"כ הדרינן לחששא דברירה אלא ודאי דבכה"ג לא שייך ברירה וכמ"ש, וראי' לזה מהא דאי' בפ' האשה בפסחים (ד' פ"ח ע"ב) שכח מה אמר לו רבו הולך אצל רועה כו',