בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) נב

את זה, שאם יבא למזרח אסור לו לילך למערב ביתו אפי' אמה אחת ונמצא שתולה תנאו בב' דברים, משא"כ בכתיבת ב' גיטין ובנתינתם בזה אח"ז, ובכל א' אין נתלה בב' דברים שאם גט זה פסול לא עשה כלום, והוה חספא בעלמא ואין נעשה דבר חדש כלל, והוה כמתנה אם תתן לי מאתים זוז יהי' גט ואם לאו לא יהי' כלל שאין זה תולה תנאו בב' דברים, וכן בכותב גט לאיזו שתצא בפתח תחילה ג"כ נתלה בב' דברים, שאם לא תצא רחל תחילה תצא לאה והוי הגט לשם לאה, וכן לאיזו שארצה אגרש כיון שבשעה אחת שכותב הגט מכוין לשם א' משניהם, ובאמת אם הי' כותב תחי' לשם רחל באם תצא תחי' בפתח ואח"כ כתב גט אחר לשם לאה אם תצא תחי' בפתח, שפיר הוי גט לכל א' ממנ"פ, דמקרי תולה תנאו בדבר אחד, וכן בשני לוגין שאני עתיד להפריש מיקרי תולה תנאו בב' דברים, כיון שאינו מזכיר איזו ב' לוגין עתיד להפריש והם מעורבים יחד א"כ תולה תנאו בכל ב' לוגין שבחביות, ונידן דידן בב' גיטין דומה ממש לגט שכ"מ שמתנה אם יחי' אם ימות שמתנה אם ימות יהא גט, וכן בכל גט כשכותבו ומתנה אם הוא הכשר וזה ברור לענ"ד, והא דדייק הש"ס מהא דאם מיית הוה גט בגט שכ"מ דאית לי' ברירה, היינו כיון שתולה הגט בשעה שקודם מותו מיקרי מתנה על ב' דברים, שהרי השעות מעורבין יתד וא"י לו על איזה שעה יחול הגט

ד) אמנם מה דעדיין קשה לפי שיטת רמב"ן לדידן דקיי"ל כחכמים דהיא מגורשת ואינה מגורשת, וכפי' התוס' משום דמספקא לן אי הגט חל משעת נתינה או בשעה אחת סמוך למיתתו, וא"כ כיון דספיקא הוא אכתי קשה דהשכ"מ כשנותן הגט א"י אימת יחול הגט אי בעת הנתינה או בשעה אחת סמוך למיתתו, הרי אין הדבר מבורר כלל, וגם אין עתיד להתברר וא"כ היאך חל הגט כלל, ואפי' למ"ד יש ברירה היינו דוקא במה שעתיד להתברר עכ"פ, ע"ז אמרינן הוברר הדבר למפרע וכאלו תחילה הי' מבורר הדבר, משא"כ בענין זה דהספק לא יתברר לעולם אימתי חלות הגט, ובשלמא אי אמרינן דדבר שממנ"פ חל בא' מהם אין בו חשש ברירה א"ש, דגם כאן ממנ"פ יחול הגט קודם מיתתו, אבל אם נאמר בב' גיטין שמספק יש בו חשש ברירה, כיון שא"י באיזה גט מתגרשת א"כ גם בזה בעינן שידע באיזה שעה מתגרשת, כיון דגם ספק בשעות תליא בברירה א"כ קשה, וכש"כ לשיטת התוס' שכתבו שגם למ"ד יש ברירה מודה בגט משום דבעינן שיהא מבורר לשמה, אלא ודאי דמה שנעשה בממנ"פ כדין וכתורה, רק א"י באיזה זמן או באיזה גט אין בזה חשש כיון דכלפי שמיא גליא, ואין ענין ברירה רק מה שצריכין לדון בדבר שיתברר אח"כ, לומר דתחלה חל על מה שיתברר דוקא, כגון לאיזה שארצה אגרש וכל עניינים שנזכר בדבריהם מחשש ברירה, בזה שייך לומר שהדבר אינו חל על הספק, דכיון דעכשיו ספק הוא ואין כאן ממנ"פ אף שיתברר אח"כ אין זה מועיל, וא"כ אין אנו צריכין לדון בב' גיטין מטעם שכתב הרמב"ן דבתולה תנאו בדבר א' אין חשש ברירה, דבכה"ג אפי' בתולה בב' דברים או זה או זה ג"כ אין חשש, כמו במתנה אם בא חכם למזרח כו', דאם כבר בא חכם אין חשש ברירה משום דהוי גילוי מילתא בעלמא, וכמו כן בנידן זה כלפי שמיא גליא וחסרון ידיעתו אין מזיק, דודאי א"א לומר דדוקא בהא דכבר בא חכם אין חסרון ידיעתו מזיק משום דלמחר גם לו יתברר, משא"כ במה שלא יתברר לעולם, דהא מה שיתברר למחר אין מועיל לגבי עירוב מטעם דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע, ואם נאמר דמה שלו לא נתברר עתה הוי כאינו מבורר כלל, אין מועיל גם מה שיתברר למחר אלא ע"כ כמ"ש, ואין זה דומה למגרש שעה אחת קודם מותו דאין ברירה, משום דבפי' תלה חלות הגט באותה שעה וצריכין אנו לדון במה שיתברר אח"כ, משא"כ במה שהוא ספק דדינא או ספק בכוונתו. אכן אכתי קשה כיון דעכ"פ אם אמר שעה אחת קודם למיתתו תליא בברירה, וכיון דבדאורייתא אין ברירה אין הגט חל, א"כ למה קיי"ל דמגורשת ואינה מגורשת דאם מיית חייל גיטא, דילמא כוון לשעה אחת הסמוכה למיתה ואין ברירה אין הגט כלום אפי' אם מיית, והי' אפשר לומר דלכך מגורשת אי מיית משום ס"ס, ספק שמא כוון בשעת הנתינה, ואפי' א"ת בשעה א' קודם מותו, שמא יש ברירה לדידן דקיי"ל דדין ברירה בספק הוא, ולהפוסקים דס"ס במקום חזקה לא מהני קשה, דהא יש כאן חזקת יבום, וע"ש בס' ג"פ שכ' דלהרמב"ן עצמו ל"ק דאיהו גורס וחכמים אומרים מגורשת, וס"ל דהגט חל ודאי משעת נתינה, והא דמתנה אם ימות הוא דרך תנאי ותולה בדבר א' יש ברירה וכמ"ש למעלה בשמו, ולשאר פוסקים ג"כ ל"ק, דהם ס"ל דבדבר העומד להתברר בודאי יש ברירה וכמ"ש התוס' בפ' כל הגט ליישב דלא תקשי דשמואל אדשמואל, דאיהו ס"ל באחין שחלקו אין ברירה וכן בפ' משילין, ואיהו גופי' אתקין בגיטא דשכ"מ כו', וע"ש שהאריך להביא מחלוקת הפוסקים אם מצטרפין דעת רבים נגד יחיד אם אין מסכימין רק משני טעמים, והביא שם בשם כתבי מהרא"י דהשיג על מהרי"ק שכ' להתיר בזה. ולענ"ד נראה דמחלוקת הפוסקים הוא רק אם לילך בזה בתר רבים נגד מיעוט, שכיון שאין מסכימים לדעת אחת מטעם א' אין כאן רוב גמור, אבל אם לדעת כולם מותרת רק כל א' יש לו טעם וזה חולק על טעמו של חבירו נראה דגם מהרא"י מתיר, וראי' לזה ממ"ש הד"מ ביו"ד (סי' נ"ד), בדין אם