בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) נא

ברירה מ"מ לא קיי"ל כוותי', והביא ראי' מהנחת תפילין דר"ת ורש"י, שמניחין שניהם מספק מי נימא דלא יצא משום דאין ברירה בדאורייתא, וכן בכולהו בבי דאנו עושין בתקיעת תשר"ת תש"ת תר"ת, והאריך שם בזה, הנה אי משום הא לא אריא לענ"ד דאם נאמר דיש חשש ברירה במאי דא"י במי מהם מגרש, יש לחלק בזה בין דבר שצריך בו לשמה או שא"צ, דבמה שצריך לשמה, י"ל דכיון שאין ברור לו באיזה גט מגרש לא מיקרי מבורר לשמה, ואף דקמי שמיא גליא איזה מהם כשר מ"מ אין סומכין בזה, דאין ברירה בדאורייתא, ר"ל שאין סומכין באיסור תורה במה שאינו מבורר בשעת מעשה אף שיתברר אח"כ, כ"ש במה שלא יתברר לעולם, ועיין תוס' ריש פ' כל הגט (ד' כ"ד ע"ב) שכתבו דאף למ"ד יש ברירה בדאורייתא מודה בגט דבעינן מבורר לשמה דכתי' וכתב לה לשמה, ואף שהיש"ש בדיני ברירה דחה לדברי התוס' שם דלמ"ד (בעינן) [יש[ ברירה, כיון שאנו אומרין הוברר הדבר למפרע הוי כאלו נתברר מתחי' לשמה ממש, מ"מ מודה דלמ"ד אין ברירה דלא מקרי זה מבורר לשמה, אבל במה דלא בעינן לשמה לא חיישינן כלל לברירה, בדבר שממנ"פ יוצא בא' מהם אף דאינו מבורר לו באיזה מהם יצא, וא"כ אין ראי' מהנחת תפילין דרש"י ור"ת. לא מבעי למ"ד מצות א"צ כוונה, ודאי דאין צריך שיהא מבורר לו, אלא אפי' למ"ד צריכות כוונה אין הטעם שיהי' ידוע לו בשעת המצוה בכל ויהי' ברור לו שבזה קיים המצוה, אלא עיקר הכוונה יהי' לצאת י"ח, ולא כעושה בדרך מצות אנשים מלומדה, דהא לא נזכר בכתוב שיהי' מבורר לו כמו שכ' בגט וכתב לה לשמה, וכן בהא דאיתא גבי נזיר ספק נזיר טמא ספק נזיר טהור דהובא בכ"מ בש"ס דמביא ב' קרבנות ומתנה עליהם, וכן אשם מתנה בשלמים וכן מצינו בבהמה שנמצאת בירושלים כו' דמתנה בעולה ושלמים, ג"כ אין בו חשש ברירה, כיון דסתם קרבנות לשמן קיימי כמ"ש בריש מס' זבחים אתקין רבנן דלא נימא לשמה דלמא קאמר שלא לשמה ע"ש (ד' ב' ע"ב), וא"כ לא גרע במייתי ומתנה מסתמא דכשר, והא דקאמר שם (ד' ג' ע"א) דדייק גבי גט סתמא פסול מהא דאיתא פ' כל הגט יתר על כן אמר ללבלר כתוב ולאיזה שארצה אגרש בו פסול ומשני שאני התם דאין ברירה, הרי דאי אמרינן אין ברירה אפי' אם סתמא כשר לא מהני, היינו דוקא התם דדלמא לא הי' בדעתו לכתוב הגט לשם זו ואנתיק לשם לאה, לא הדרא ומנתקא לשם רחל וכמ"ש רש"י שם, אבל היכא דיש טעם להכשיר ממנ"פ בא' מהם, ודאי דיש לחלק בין היכא דבעינן שיהא מבורר לשמה או היכא דכשר בסתמא, ולכן בגיטין י"ל דלא מהני בכ' ב' גיטין משום דבעינן שיהא מבורר לשמה משא"כ בשאר מצות וכמ"ש

ב) והא דמביא ראי' מתקיעת תשר"ת תש"ת תר"ת שאנו עושין מספק בלאו"ה ל"ק מידי, דהא כבר הביא הרי"ף בסוף ר"ה מתשו' הגאונים דתקנת ר' אבהו לא היתה מחמת ספק, ואלו ואלו תקיעות הם ויוצא י"ח בא' מהם לבד, רק שהוא קיבץ כל המנהגים כי היכא דלא לתחזי כשינוי מנהג, והעתיקו הרא"ש בפסקיו שם, אבל בלאו"ה א"ש אף למ"ד מצות צ"כ, וכמו שפסק באמת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, וכמ"ש בש"ע א"ח סי' תע"ה וכמ"ש, כיון דא"צ רק כוונה לצאת י"ח המצוה וא"צ לכוין לשם תפילין אלו, וכן בתקיעות ובכל מצוה, ואע"ג דעשיית התפילין וכתי' ודאי דבעינן לשמה ממש, מ"מ אין זה דומה לגט, דהא בכתיבתם ועשייתם אין שינוי כלל בין תפילין דרש"י ודר"ת, דאף דבעינן כתיבה כסדרם, הלא גם בתפילין דר"ת הכותב כותב כסדרן כדאי' בש"ס פ' הקומץ רבה וכמ"ש התוס' שם, וכן בעשיית הבתים אין הפרש כלל רק בסדר הנחת הפרשיות אל תוך הבתים, ובזה אין שייך בירור לשמה וזה פשוט

ג) אכן מטעם אחר נראה דאין חשש בב' גיטין משום ברירה, לפי מ"ש למעלה בענין גט שכ"מ דקיי"ל כשיטת רמב"ן דבמתנה על דבר א' לכ"ע אמרינן ברירה, וא"כ בתפילין דרש"י ור"ת בלאו"ה א"ש, שבעת שמניח תפילין דרש"י מכוין אם העיקר כרש"י אזי יהי' לשם מצוה, וכן במניח אח"כ תפילין דר"ת מכוין ג"כ כן, א"כ הוה מתנה על דבר אחד כיון שמניחין בזה אחר זה והוי דומיא דשכ"מ דמתנה אם ימות יהי' גט, וגם סופו להתברר דבמה שמניח ב' הזוגות הוו כמו שמבורר לבסוף, שהרי נתברר שממנ"פ עשה כא' מהם, וכן הוא בב' גיטין שבעת שכותב כל גט הוא מתנה על דבר א' אם הוא הכשר, וכן בשני וכן בנתינתו לאשה בזה אחר זה, ומ"ש בס' ג"פ שם דב' גיטין הוה כמתנה על ב' דברים ואין סופו להתברר אין זה נראה לענ"ד, דדוקא אם נותן ב' גיטין ביחד הוה מתנה על ב' דברים או שגט זה יועיל או השני, אבל בזא"ז בכל א' הוה מתנה על דבר אחד, ואע"ג דבפ' בכל מערבין במתנה על חכם אם יבא למזרח עירובו למזרח ואם למערב יהי' עירובו למערב ומניח ב' עירובין אף בזה אח"ז, למ"ד אין ברירה אינו מועיל ומקרי מתנה על ב' דברים, ש"ה דכיון שצריך לומר אופן הב' אם לא יבוא למזרח לא יקנה עירוב זה אלא חבירו, ועירוב זה סותר את חבירו שאם עירובו של מזרח קונה אסור לו לילך למערב, ואם עירוב המערבי קונה אסור לו לילך למזרח, א"כ בהכרח כשמתנה על עירובו של מזרח תולה תנאו בב' דברים, שאם לא יבא למזרח קונה השני, וכן בחכם א' ומתנה אם יבא למזרח יקנה שם עירובו ואם לא יבא ישאר לו תחום ביתו, ג"כ הוה כמתנה על ב' דברים, שהרי ג"כ סותרים זה