בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) נ

עליו וא"כ יש בזה חשש ברירה, וצ"ל דגם בזה כיון דמפסקי לילות מימים הוי כאלו הפריש אתרוג אחד משיהי' חציו למצוה אותו שיברור אז, ובכה"ג אמרינן ברירה וכמ"ש כנ"ל ודו"ק

ד) עוד חקר שם המחבר הנ"ל, באתרוג אחד שהוקצה לכל שבעה באם נפסל בפסול הפוסל בכל שבעה אחר שעשה בו המצוה בימים הראשונים, דאגלאי מלתא למפרע דמה שהוקצה בשאר הימים הי' בטעות, דיש סברא לומר דלא חל עליו איסור מוקצה דדומה להקדש טעות יעו"ש שדעתו נוטה כן, ולפי דבריו באם אמר א' שור זה הקדש לאחר ל' יום וקודם שנשלמו ל' יום נעשה בעל מום נאמר ג"כ דהוי הקדש טעות דלא חל ההקדש כלל. ולפענ"ד זה אינו בכלל הקדש טעות, דטעות לא הוי אלא אז בשעת אמירתו יהא הקדש אז הי' בטעות, כגון בהא דפליגי ב"ש וב"ה במס' נזיר בפ' ב"ש (ד' ל"א ע"א וע"ב) באמר שור שחור שיצא מביתי ראשון ויצא לבן כו', דלתי' ר"פ שם לכך ס"ל לב"ה דאינו קדוש כיון דלא יצא ראשון השחור כלל, ולא הי' דבורו ודעתו מעולם על הלבן, וגם לדברי ר"פ שמפרש שיצא ראשון לשאר שוורים שחורים לא הי' דבורו כלל כן, ולאביי דמוקי לה דקאי בטיהרא ואמר שור שחור שיצא כו' ויצא לבן, א"כ בשעת דבורו טעות הי' וכגון הא דששה שהיו מהלכין בדרך כו') משא"כ בנד"ד שבעת שהקדיש השור הי' תמים ראוי להקדיש ואף שבתוך שלשים יום נעשה בע"מ, לא שייך לומר דהוי הקדש בטעות, כיון דבשעת אמירתו לא הי' טעות כלל, וא"כ ה"ה בהא דאתרוג כיון שבשעה שהפרישו לז' הימים לא היה פסול עדיין, אע"ג דחל איסור מוקצה עליו בימים האחרונים כיון דמפסקי לילות מימים, מ"מ לא מקרי מוקצה בטעות כיון שבעת שהפרישו הי' כשר

ה) והיה נלענ"ד דדין זה במחלוקת שנוי' פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע, דהובא בירושלמי מס' נדרים הביאו הר"ן בפי' פ' ואלו נדרים (ד' פ"ד ע"א) בנדר מיורדי הים לאחר שלשים, ויש כאן אדם שבשעת נדרו הי' מיורדי הים, ולאחר מכאן בתוך שלשים נעשה מיושבי יבשה, דתלי לה בפלוגתא דר"י ור"ע גבי הריני נזירה לאחר ל' יום ונשאת בתוך ל' יום דלר"ע אזלינן בתר שעת הנדר, ולר"י בתר שעת חלות הנדר, א"כ ה"ה ה"נ אזלינן בתר שעת ההקדש ולא בתר שעת חלות ההקדש, וא"כ לא שייך כאן הקדש טעות כיון דבשעת אמירה הי' ראוי להקדש, ואף לפי מ"ש הר"ן שם דלענין זה ליכא למילף מפלוגתא דר"י ור"ע, דכאן תלוי בלשון בני אדם היאך הי' כוונתו, אם ממי שהם עכשיו יורדי הים או אח"כ, משא"כ בהא דהריני נזירה לאחר ל' יום דמקראי ילפי לה, דר"ע יליף ממה דכתי' כל אשר אסרה על נפשה עד שיהא איסור נדר כו' כדאיתא (שם ד' פ"ט ע"א), מ"מ לענין הקדש יש לדמותו לנדרים, דהקדש ג"כ מטעם נדר הוא, ולר"ע חל הקדש עליו מיד ולאחר ל' יום, וא"כ לא שייך בזה הקדש טעות דזה אינו אלא באם הי' טעות בעיקר שעת אמירתו והקדשו, וגם דומה קצת דין זה להא דקיי"ל דאין פותחין בנולד כדאיתא בפ' ב"ש שם (ד' ל"ב ע"א), מי שנדר בנזיר כו' אם משנגנבה כו' אם עד שלא נגנבה כו', וכדאי' פ"ט דנדרי' (ד' ס"ד ע"א). עוד ראי' לזה מהא דאיתא בפ' ד' נדרים (ד' כ"ט ע"ב) שור זה עולה לאחר ל' יום כו' אפי' למ"ד חוזרת, הכא שאני דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, וכ' הר"ן שם וא"ת אפי' תהוי כמסירה, מ"מ אכתי אמאי לא מצי למיהדר בי' דהא דומה למשוך פרה ולא תקנה אלא לאחר ל' יום דמצי הדר בי', ותי' שם דמ"ש כמסירתו להדיוט, היינו דהוי כאומר מעכשיו ולאחר ל' יום כו' יעו"ש, וא"כ גם באומר שור זה עולה לאחר ל' יום ונעשה בעל מום, ג"כ כיון דהוי כמעכשיו ולאחר ל' יום כבר נחתא לי' קדושת הגוף ותו לא פקע אף שנעשה בע"מ תוך ל' יום, וא"כ בהא דאתרוג נמי הוי כאלו הקצהו מעכשיו ולתוך ימי החג, דאע"ג דיכול ליהנות ממנו קודם ימי החג דלא נגמר הקצאתו למצוה, מ"מ כיון שהגיע ימי החג כבר חל הקצאתו מתחי' מעת שהי' כשר, ואעפ"י שיש לדחוק ולחלק בזה מ"מ נראה עיקר לדינא כמ"ש: סימן לד דין אם יש ספק בשמות בגיטין ונותן ב' גיטין אם שייך בו חשש ברירה

א) בדין אם יש ספק בשמות בגיטין שצריך ליתן ב' גיטין, כבר דשו בי' קמאי דקמן והאריכו בזה הראשונים והאחרונים, והעלו כל האחרונים דאין ליתן שני גיטין אלא מדוחק גדול והרבה טעמים נאמרו בו כמו שית' בס"ד, ובתחי' נדבר מהטעם שהעלו משום חשש ברירה דעסיקנא בי' בהאי ענינא, וראש המדברים בזה הוא הרמ"א בתשובה (סי' פ"ד) בשם הגהת מרדכי, שכ' דלכך אין ליתן ב' גיטין משום דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה, והגאון בעל גט פשוט (סי' קכ"ב וקכ"ט) האריך הרבה בזה, וכ' שבנתינת שני גיטין אין כאן חשש ברירה כלל, כיון דממנ"פ א' כשר, דברירה לא שייך כי אם בהא דכתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחי' ויצאתה אחת מהם, אמרינן דילמא דעתי' הוי שתצא האחרת תחילה, וכן בהא דב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' דילמא הוי דעתי' על ב' לוגין אחרים, ולכן בגט שכ"מ מהני אף לדידן דס"ל א"ב בדאורייתא, כיון דסוף סוף מת מה בכך שאין אנו יודעין באיזו שעה נתגרשה ממנ"פ בשעה אחת נתגרשה, ואף דלרב משרשיא שם בריש פ' כל הגט יש כאן חשש