בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) מט

כו' יעו"ש, ועוד דרב אסי דס"ל שם כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר, מספקא לי' אם יש ברירה כדאי' בפ' יש בכור (ד' מ"ט ע"ב) גבי אחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות

ב) ומצאתי בס' שו"ת ברית אברהם חלק או"ח סי' ל"ז שעמד בזה, ופלפל שם דבכה"ג לא שייך ברירה, כיון דלא הוה מוקצה ממילא כמו יוני שובך דלגדל ביצים עומדת אלא ע"י שמקצה למצותו, וא"כ אם נאמר אין ברירה אדרבא דהוי כאלו התנה שלא יחול עליו קדושה כלל דלא מחית אינש נפשי' לספיקא, וגם פרש"י שתנאי שבידו לקיימו אינו ענין לדיני ברירה כו' יעו"ש וכל דבריו אינם ברורים לענ"ד, דמ"ש משום דלא מחית אינש נפשי' לספיקא כדאי' במס' קדושין (ד' ס"ד ע"ב) אינו ענין לנידון זה, דדוקא שם באמר קדשתי את בתי הגדולה כו' דר"י ס"ל דכולם מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות, דהיינו משום דאומדן דעת הוא שאין האדם רוצה להכניס עצמו בספק כגון בכה"ג שיהי' חשש קדושין בכולם, ומסתמא לא כוון בדעתו רק מה שנתפס בלשון ודאי, והי' כוונתו מסתמא על היותר גדולה שאין בה ספק בלשונו, אבל בנד"ד כיון שבאמת הפריש כולם לז' ימים היאך נאמר כיון דלא מחית לספיקא מסתמא לא הקצה אותם למצוה, וא"כ אין הפרש בין א' לכל הז', והרי באמת הפרישם והיאך אפשר לבטל דבריו לגמרי, ובפ"ב דנזיר (ד' י"ט ע"ב) איתא דמאן דס"ל לא מעייל נפשי' לספיקא זה אינו אלא היכא דספיקו חמיר מודאי יעו"ש, ועוד קשה עליו מהא דתנן במס' תמורה (ל' ע"א) בב' אחין שחלקו א' נטל י' טלאים וא' נטל תשעה וכלב שכנגד הכלב אסורי', ומקשה שם למ"ד יש ברירה לברור חד להדי כלבא ואינך לשתרי, ולמ"ד אין ברירה לא מהני וכמו שהקשו שם התוס' באמת, וכן מוכח בפ' מעשר בהמה באחין השותפי' בחלקו גדיים נגד גדיים (דפריך למימרא דר"נ ס"ל יש ברירה) ופריך מהא דמחיר כלב כו' ולפי דברי המחבר הנ"ל כיון דאתנן כלב חל ע"י דבורו, א"כ נימא דלא מחית אינש נפשי' לספיקא ואין חל כלל איסור מחיר כלב וכולם מותרים, אלא ודאי אינו מטעם שנתבאר דל"ש כאן לומר דלא מחית כו', גם מ"ש מדברי רש"י דתנאי שבידו לקיימו אין בו דין ברירה, ג"כ אינו ענין לזה, דכוונת רש"י במתנה על דבר א' כגון הרי זה גיטך אם לא באתי עד ל' יום כו', דשם בדעתו תלוי והחליט בודאי שאם לא יבא יהי' גט, ולא שייך לומר אין ברירה דלא צריכין אנו לומר הוברר הדבר כו', משא"כ בהפריש ז' אתרוגים ולא פי' מי לכל יום מה ענין זה לתנאי שבידו לקיים, והרי זה דומה ממש לכתוב גט לאיזה שארצה אגרש שג"כ בידו תלוי, ואדרבא גרע יותר מתולה בדעת אחרים כמ"ש בש"ס שם פ' כל הגט, וכן כאן תלה ברצונו שאותו שירצה ולדבריו הי' יוצא לנו דין חדש באם אמר לא' הרי א' מבנותיך איזה שתצא בפתח תחי' או איזה שארצה תהי' מקודשת לי ורצה אח"כ בא' מהם, נאמר שהאחרות אין בהם חשש קדושין דהוי כמתנה שלא יחול הקדושין על אותה שלא ירצה אח"כ, וזה ודאי אינו, דלפי דקיי"ל אין ברירה כולם מקודשות מספק. עוד קשה על המחבר הנ"ל במ"ש דלא מחית אינש נפשי' לספיקא, דלדבריו קשה ממתני' דסוף מעילה (ד' כ"א ע"ב), פרוטה בכיס זה הקדש דאיתא שם כי אתא רב דימי אמר כיסין על לוגין רמי לי' כו', והיינו מטעם דאין ברירה וכמ"ש התוס' שם, ולפי מ"ש המחבר הנ"ל אין זה ענין להא דלוגין, דשם איסור טבל ממילא חל, משא"כ הכא דלא מחית אינש נפשי' לספיקא, ועוד דא"כ לא יחול הקדש כלל אפי' על א' מהם כיון דתלוי בדבורו ולא מחית לספיקא, גם קשה עליו מהא דאי' בסוף מס' מנחות (ד' ק"ז ע"ב) שור בשוורי הקדש כו' יעו"ש. ובזה נדחה ג"כ מ"ש עוד ליישב הא דאתרוג משום דדמיא להקדש טעות כיון דלקח א' ליום ב' אגלאי מילתא למפרע דבטעות הוקצה כו', דהא גם בהקדש בפרוטה בכיס ובא' משוורי כו', לא אמרינן דהוי הקדש טעות כשיברור א' מהם, דהאחרים בטעות לא יחול עליהם הקדש אלא ודאי דזה אינו

ג) ולכן נראה לענ"ד בהא דהפריש ז' אתרוגין לז' הימים, פי' שבתחילה כשהפרישם הי' דעתו שלא יהיו מוקצין למצוה כי אם בעת שיברור כל א' ליומו אז יחול עלי' איסור מצותו, ובתחי' הפרשתו לא הוקצו כלל, ובכה"ג לא שייך ברירה כמ"ש בסימני' הקודמי', דדבר שחל כשיתברר לא שייך בזה דין ברירה, כיון שאז בשעה שהאיסור חל כבר הוא מבורר, ואף כשהפריש סתם מ"מ אינו חל על שום אתרוג איסור מוקצה כי אם באותו יום שצריך לו לצאת י"ח, תדע דאטו אם הפריש אתרוג כמה ימים קודם סוכות לצאת בו בחג י"ח, האם נאמר שאסור באכילה קודם החג כיון שעדיין לא הגיע זמן מצותו, וכן נויי סוכה ועצי סוכה שהפרישם ויחדם לעשות מהם סוכה האם נאמר דקודם החג אסור להנות מהם, והכ' אומר חג הסוכות כו' ז' ימים לה' דמיני' ילפינן איסור זה דמשמע שהאיסור הוא רק בז' הימים, ולכן באתרוג דקיי"ל דמפסקי לילות מימים, ולא דמיא לסוכה כדאי' בפ"ד דסוכה שם וכמ"ש התוס' נמצא כשהפריש ז' אתרוגים מסתמא הי' כוונתו שיחול איסורו ביום שיקחנו לצאת בו ולא קודם לכן ולכן לא שייך בזה דין ברירה, אך בהא דר"ח דמטבל ונפיק בי' שכ' התוס' שעכ"פ ביום ראשון הוקצה כולו למצותו כיון שחסר פסול בו, וצ"ל כמ"ש שם דהוי כאומר אינו בודל ממקצתו כל יום שני, וא"כ כבר חל איסורו בהיש"מ של יום שני על מקצתו ממנו ממילא, ומקצתו השני התנה עליו תחי' שלא יחול איסור