בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) מז

דמגורשת ואינה מגורשת, דספק אם חל הגט מעת הנתינה או שעה אחת לפני מותו בכה"ג יכול להפר, ודוחק לחלק בין נישואי קטנה דמדרבנן תקנו להיות כנשואה גמורה לכך מהני אם נודרת ע"ד, ובין גט שכ"מ כיון שכל שעה בספק אצלה אם ימות או לא אינה נודרת ע"ד וצ"ע

יא) עוד יש שם בירושלמי בעיא אחרת וז"ל, והן דמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קדושי מאה תופסים בה מי מיפר לה, ור"ל במה דאיתא בפ"ג דקדושין (ד' ס' ע"א) באם קידש אחד אשה במעכשיו ולאחר שלשים יום, ובא אח"כ אחר וקידשה מעכשיו ולאחר עשרים יום, ובא אחר וקידשה מעכשיו ולאחר עשרה ימים, דאמר שם שכולם תופסים בה, ופי' רש"י שם דס"ל דכולם תופסים בה מתורת ודאי, דשיורי משייר כל אחד לתפיסת קדושין, ולכן בעי אי צריך שכולם יהיו מפירין לה או הראשון לבד. ולפ"ז קשה על הרמב"ם (פ"ז מה' אישות הלכה י"ב) שפסק כר' יוחנן והוא מפרש דלא כפי' רש"י שכולם תופסים בה מטעם שיור מתורת ודאי, אלא דגם ר"י מספקא לי' אי תנאה אי חזרה, ושמא לגבי דהאי הוי תנאה ולגבי דהאי חזרה, ולפ"ז קשה מאי מבעי' להירושלמי כיון דספיקא הוא למי מקודשת ודאי דא' מהם א"י להפר, דדילמא שלו לא הוה קדושין ובודאי צריכים כולם להפר מספיקא, וצריך לדחוק לדעת הרמב"ם דהספק של הירושלמי הוא, דכיון דקיי"ל דמה שגלתה התורה שהבעל יכול להפר נדרי אשתו, הוא מטעם דנודרת על דעתו אעפ"י שגזירת הכתוב הוא וכמ"ש הר"ן בפי' שם, ולכך בכה"ג דנתקדשה לכמה בני אדם וא"י למי, אינה נודרת על שום דעת א' מהם ולכך יש סברא שאפי' כולם אינם יכולין להפר כנ"ל ודוק: סימן לב עוד חקירה אחת בדין ברירה במתנה על שני דברים

א) גרסינן בפ"ד דר"ה (ד' ל' ע"ב) בראשונה היו מקבלים עדות החודש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים לבוא ונתקלקלו הלוים בשיר, התקינו שלא יהי' מקבלים אלא עד המנחה כו', והקשו בתוס' שם דאמאי לא חשיב קלקול של מוסף שלא הקריבו מוספי ר"ה, שאחר התמיד א"י להקריבו דעליו השלם כו', ושם ובפ"ק דביצה הביאו בשם יש מפרשים דהקריבו כבש א' על תנאי, אם יבואו עדים יהא מוסף ואם לא יבואו עדים יהא תמיד, ודחו שם תוס' תי' זה, דא"כ מאי קאמר בש"ס דקלקלו בשיר של תמיד של בין הערבים שהרי אם באו עדים לא הי' זה תמיד אלא מוסף, ועוד למ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר, היינו לפי שהיו ממתינים כל שעה ושעה שמא יבואו עדים ולא היו יודעין מה שיר יאמרו, והשתא אם באו עדים ולא הי' להם שהות לומר שירה, א"כ נתקלקלו יותר בשאר קרבנות שלא קרבו, ולכן תי' דהיו מקריבין המוסף אחר התמיד דעשה דרבים דוחה עשה דהשלמה משום מצוה דרבים, והביא ראי' מהא דר"א שחרר עבדו והשלימו לעשרה משום מצוה דרבים שאני, וגבי עשה דהשלמה אמרו בפ' תמיד נשחט דנדחה מקמי עשה דפסח שיש בו כרת יעו"ש. ולענ"ד יש לפקפק בדבריהם טובא, דלפ"ז מה קאמר הש"ס דנתקלקלו הלוים בשיר, יותר הי' להם לומר דנתקלקלו לעבור על עשה דהשלמה, דודאי חמיר עשה דהשלמה שעברו עליו בקום ועשה, מהא דאמרו שיר של חול דאין כאן עשה מפורש בתורה, רק שלמדו ממקראות במס' ערכין שצ"ל שיר בשעת עבודה, ובודאי אין שייך לומר שיש עשה לומר דוקא שיר של יו"ט, דאין זה רק תקנת חכמים לבד לשורר כל א' לפי ענין היום, ומכ"ש למ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר דאין זה רק בגדר שב ואל תעשה, ולמה שביק למה שנתקלקלו בקום ועשה לעבור על עשה דהשלמה. וגם מה שדחו התוס' דברי יש מפרשים משום דלפ"ד נתקלקלו במוסף ולא בתמיד אין זה קושיא כ"כ, דהש"ס קאמר לה לפי מה שהי' תלוי בספק דעיקר הקרבתם הי' לשם תמיד של בין הערבים, כיון שלא באו עד עכשיו ואין זה רק ספק שמא יבואו עוד, וגם שאז הי' זמנו של תמיד בין הערבים, לכן קאמר שהקלקול הי' בתמיד, וגם מה שהקשו למ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר א"כ נתקלקלו בשאר קרבנות מוספים, כבר תי' שם התוס' על זה

ב) והרמב"ם ז"ל (פ"ג מה' קדוש החודש הלכה ה') כתב וז"ל, בראשונה היו מקבלים עדות החודש בכל יום שלשים, פע"א כו' ונתקלקלו במקדש ולא ידעו מה יעשו, אם יעשו עולה של בין הערבים שמא יבואו עדים, וא"א שיקריבו מוסף היום אחר תמיד של בין הערבים, עמדו ב"ד והתקינו כו', ודברי הרמב"ם לכאורה תמוהים, וכבר עמד שם הלח"מ בדבריו, שהם נגד הש"ס שאמרו שהקלקול הי' בשיר, והוא כ' שהקלקול הי' שלא הקריבו המוספים, ויישב שם דברי הרמב"ם בדוחק גדול שהוא סובר כתי' שדחו התוס', והיינו שהי' מקריבין התמיד ע"ד תנאי ולכן לא אמרו שירה כל עיקר, שהיו ממתינים אם יבואו העדים עוד ולא באו כל אותו היום, ופ' כמ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר, והלח"מ בעצמו כ' שהי' דחוק מאד רק שלא מצא ישוב אחר לדברי הרמב"ם, ועוד אני תמה כפי מאי דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא, א"כ היאך אפשר להקריב התמיד על תנאי, והא הוה מתנה על ב'