בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) מו

שם, שהגיה שם שצ"ל ע"ד דר"א מיפר לה כו' וההין דמר כו', וא"ש טפי דלכך מבעי' לי' לר"א דס"ל דגם בזיקה יכול להפר כדמשמע בש"ס שלנו, דבב' יבמין צריך לאוקמי בעשה בה מאמר, א"כ אפשר דס"ל גם באשת חרש כיון דיש בה קדושין דרבנן דיכול להפר, אבל לר"ע ודאי דא"י להפר במכ"ש דיבמה כמ"ש, ובזה מתורץ מה שהשמיטו הרמב"ם והטור וש"ע דין זה של אשת חרש דנשאר בספק בירושלמי, אבל לפי מ"ש א"ש דלדידן דקיי"ל כר"ע ודאי דא"י להפר ודו"ק

ח) ויש לי מקום עיון בדברי הרמב"ם (פי"א מה' נדרים הלכה ח') שכ' שם דמי שהיא ספק מגורשת אין בעלה יכול להפר לה נדרי', נתן לה גט על תנאי או לאחר זמן לא יפר בימים שבינתים כו', וכ' הכ"מ שם שלמד דין זה מהא דאי' בפ' מי שאחזו (ד' ע"ג ע"ב), ת"ר ימים שבינתים בעלה זכאי כו' ובהפרת נדרי' דברי ר"י, וחכמים אומרים מגורשת ואינה מגורשת, משמע דלחכמים אינו מיפר נדריה עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה למה לא יוכל להפר לה כ"ז שהוא חי, לא מיבעי לר' יוסי דס"ל דספק אם חל הגט משעת נתינה או בקודם מותו כפי' התוס' שם, דמ"מ כ"ז שהוא חי מוקמינן לי' בחזקת חיים דרוב חולים לחיים, והרי קיי"ל המביא גט והניחו חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים, אלא אף לר"מ דס"ל דהגט חל בודאי משעת נתינה, מ"מ מוקמינן לי' בחזקת חיים דלא ימות מחולי זה, ומן הש"ס אין הכרח די"ל דמ"ש בעלה זכאי כו' ובהפרת נדרי' כו', י"ל דהיינו אם מת אח"כ לר' יהודה מועיל הפרתו שהפר, משא"כ לר"מ ולר"י אין מועיל הפרתו שהפיר מקודם לכן דאגלאי מלתא למפרע שהיתה גרושה, משא"כ לכתחי' כשהוא חי למה לא תסמוך על חזקת חיים ותוכל לסמוך על הפרתו, והרי מסתימת לשון הרמב"ם והפוסקים משמע דלכתחילה כשהוא חי אינו יכול להפר

ט) והיה נלע"ד דהרמב"ם למד זה מהא דאי' בפ' כל הגט (ד' כ"ח ע"א) פלוגתא דר"מ ור"י, דלר' יהודה באומר לאשה זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד דחיישינן שמא [ימות] מיד, ובהא קיי"ל כוותי' דר"י דלשמא ימות אפי' לזמן מועט חיישינן וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל (פ"ט מה' תרומות ה"א), ובשמא ימות לא שייך חזקת חיים כיון דאסורה שעה אחת לפני מותו, ומכ"ש לר' יוסי דיש ספק שמא חל הגט משעת נתינה, וא"כ גם לענין הפרת נדרים כיון שחל הגט מחיים אם ימות א"כ לא שייך לאוקמי' בחזקת חיים. אבל קשה לפ"ז דהא בש"ס מפורש דר' יהודה ס"ל דימים שבינתים בעלה זכאי בהפרת נדרי', אף דס"ל דהגט חל שעה אחת לפני מותו, ואעפ"כ ל"ח שמא ימות ויכול להפר נדרי' ואע"ג דס"ל לר"י דחיישינן שמא ימות. וצ"ל לפ"ז דמה דקאמר ר"י בעלה זכאי בהפרת נדרי', היינו דעכ"פ לא תעבור על נדרה מיד רק אחר שעה דאז אגלאי מילתא דבעת ההפרה היתה א"א עדיין בודאי, ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרמב"ם דכל ספק מגורשת א"י להפר, היינו בספק גמור כגון זרק לה גט ספק קרוב לו כו', ומ"ש או שגירשה ע"ת או לאחר זמן, אינו כוונתו כגון תנאי דגט שכ"מ שאם ימות דבכה"ג יכול להפר, רק שלא תהנה מנדרה כי אם אחר שעה כמ"ש, אלא בתנאי אחר שיכול להיות שאם תקיים התנאי יהי' הגט חל מעת הנתינה. ולכאורה קשיא כיון דספק מגורשת בעלה חייב במזונותי' כדאי' בפ' מי שאחזו שם, א"כ למה יגרע זה מקטנה דנישואין דידה דרבנן, וגם במופלא סמוך לאיש דנדרי' הם מן התורה, אעפ"כ קיי"ל דבעלה יכול להפר לה משום דניזונת משלו ונודרת על דעתו, כדאי' בפ' חרש (ד' קי"ד ע"א) ובפ' יוצא דופן, אך י"ל לפי מאי דקיי"ל כרבנן דפליגי על ר"א בפ' נערה (ד' ע"ג ע"ב) בהא דבוגרת ששהתה י"ב חודש, דר"א ס"ל הואיל ובעלה חייב במזונותי' הרי זה יפר לבדו בלא שותפות האב, וחכמים פליגי עליו שם דאין הבעל מיפר עד שתכנוס לרשותו, וא"כ י"ל דרבנן אע"ג דמודו נמי לר"א עכ"פ באם נכנסה לרשותו, אע"ג דנישואין הם דרבנן יכול להפר משום דנודרת על דעתו וכמ"ש הר"ן שם, מ"מ היינו דוקא בנשואה גמורה, משא"כ במגרשה ע"ת אם ימות לר"מ דס"ל (דחג) [דחל[ הגט משעת נתינה או לחכמים במגרשה ע"ת או לאח"ז, כיון שאם יתקיים התנאי ויגיע הזמן תיגלי מילתא למפרע שלא היתה אשתו כלל אפי' מדרבנן אע"ג דניזונת משלו א"י להפר, ובספק מגורשת י"ל טעמא אחרינא דלא שייך לומר דנודרת ע"ד, כיון שיש איבה ביניהם אע"ג דחייב במזונותי' דלכך קיי"ל דמציאתה לעצמה במגורשת ואינה מגורשת משום דתקנו מציאתה לבעלה משום איבה ובספק מגורשת לא שייך איבה

י) ולפי"ז י"ל דלר' יוסי דס"ל דספק מגורשת היא דהוי ספק אם הגט חל מעת הנתינה או בשעה אחת קודם מותו, י"ל דודאי יכול להפר דהא ודאי דחייב במזונותי' ונודרת ע"ד, ואיבה לא שייך כאן דהא אדרבא הוא מגרשה לטובתה כדי שלא תהי' זקוקה ליבם, וא"כ אם בנישואין דרבנן כל שניזונת משלו קיי"ל דיכול להפר משום דנודרת על דעתו, כ"ש בספק מגורשת מן התורה, דודאי ספק א"א מן התורה חמור יותר מא"א דרבנן, אפי' לדעת הרמב"ם דס"ל ספק תורה מדרבנן להחמיר מודה הוא בספק א"א דאתחזק איסורא דא"א. וא"כ מ"ש הכ"מ על דברי הרמב"ם בהא דספק מגורשת דא"י להפר דלמד דין זה מפ' מי שאחזו, בהא דמה היא באותם הימים, אין זה מוכרח לדידן דקיי"ל כר' יוסי