בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) מה

נערה מאורסה לאחיו ואבוה קיים אין היבם והאב מפירין נדריה כא', אלא האב לבדו מיפר כל שחדור כו', וכן פ' הטור סי' רל"ד, והוסיף עוד הרמב"ם דאפי' עשה בה מאמר מיפר האב לבדו, והר"ן בפי' שם נסתפק בדין זה וכ' שיש קצת לחלק בין אם נדרה ברשות הארוס או ברשות היבם יעו"ש, והתימא על הר"ן שלא זכר דברי הירושלמי הנ"ל שנסתפק בזה, והגאון המפרש בעל פני משה שם בפי' על הירושלמי, תמה על הרמב"ם והטור שפסקו בפשיטות דמיפר האב לבדו ובירושלמי נשאר בספק. ולענ"ד הי' נראה כיון דצריכים אנו להגיה בדברי הירושלמי דתי' "מי שם" ליתא בספרים שלנו א"כ יותר ראוי להגיה א' תי' אביה, וצ"ל אביה מיפר לה, ור"ל כיון דר"ע ס"ל אין היבמה זקוקה ליבם כמו שארוסה זקוקה לאישה, א"כ הוי מת הארוס דנתרוקנה רשות לאב, ולכן אביה עצמו יכול להפר לה שהרי אין לה מקרא מפורש דיכול להפר רק ארוס או אב ובעל כמ"ש ואם הי' תהי' לאיש כו', וכיון שאין היבם אישה גמור שאין חייבין עלי' מיתה כמ"ש בש"ס שלנו, א"כ אינו נקרא אישה ומהכ"ת נימא דיהי' כח ליבם להפר או לגרוע כח הפרת האב, ונראה שכן הי' גירסת הרמב"ם בירושלמי, ופסק כן לפי מה שנמצא בירושלמי שידוע שאין מדרכו של הרמב"ם לכתוב דין מסברתו מה שלא נמצא מפורש בש"ס בבלי וירושלמי ותוספתא אם לא בלשון ויראה לי כו'. וכיון שכ' דין זה סתם נראה דלקח דין זה מן הירושלמי וכמ"ש, אך דברי הרמב"ם מ"ש דגם בעשה בה מאמר הדין כן צ"ע, שהי' נראה לכאורה כיון דמאמר קונה ביבמה מדרבנן דהשוו אותה חכמים לקדושי כסף באשה דעלמא, לכך הי' נראה דמדרבנן צריך להפר גם היבם ככל ארוסה דאורייתא

ו) והנה בש"ס דילן פ' ד' אחין (ד' כ"ט ע"ב) הביא אוקימתא דר' אמי בר אהבה הכא במ"ע דעבד בה מאמר, וב"ש היא דסברי מאמר קונה קנין גמור וקאמר שם, בשלמא אי אמרת מאמר נישואין עושה משום הכי מיפר, אלא אי אמרת אירוסין עושה היכי מצי מיפר כו', ומשני אמר ר"נ בר יצחק מאי יפר יפר בשותפות, וא"כ צ"ל דלפ"ז ר"ע דפליג שם על ר"א ואמר לא לאחד ולא לשנים, צ"ל דס"ל דאביה לבד מיפר ואפי' עבד בה מאמר, וא"כ צ"ל דס"ל דאף דמאמר ביבמה קונה מדרבנן מ"מ לענין הפרת נדרים לא עשו אותה לענין זה כארוסה, כיון דאין היבמה גמורה לאישה כמו הארוסה לאלים כוחו שיצטרף הפרתו עם הפרת האב, ולא עשו אותה חכמים כארוסה רק לענין דחליצה לבד לא סגי לה בלא גט, וא"כ יש ראי' לדברי הטור לפ"ז מש"ס דילן, דמאמר דעשה בה היבם אינו מעלה ואינו מוריד עכ"פ לענין הפרת נדרים, וכיון שמשמע לפ"ז מש"ס דילן כדברי הרמב"ם, וגם דברי הירושלמי נראה להגיה ולפרש כן א"כ שפיר פסק הרמב"ם, ואף דבמסקנא מוקי לה הש"ס דמיירי בעמד בדין וברח דניזונות משלו, מ"מ לאו מהאי טעמא נאדי מאוקימתא קמייתא דמוקי לה בעשה בה מאמר, וא"כ לדינא שפיר קיי"ל הכי. ובזה מתורץ מה שתמה המפרש שם על דברי הטור וכ' שגם הרמב"ם לא כתב רק בלא עשה בה מאמר, ולפי מ"ש דברי הטור נכונים, ועיין בש"ע שם סעי' י"א שהעתיק ג"כ דברי הרמב"ם להלכה דגם בעשה בה מאמר יכול האב לבדו להפר וכן נוטה לשון הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' נדרים (הלכה כ"ד), ולא כדעת המפרש שם שנסתפק בדבריו והמעיין שם יראה שדעתו כמ"ש

ז) ושם בירושלמי יש עוד מקום עיון קצת שכ' שם וז"ל, דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן ר' הילא בשם ר' אלעזר אפי' אשם תלוי אין לה, מי מיפר לה, ופי' המפרש שם דהיינו הא דאיתא בפ' חרש דאשתו של חרש ושל שוטה אפי' אשם תלוי אין בה, הבא עליה מי מיפר נדרי', כלומר אם האב יכול לבדו להפר נדרה הואיל דקדושי החרש לאו כלום הוא או לא כו', מזה הי' נראה קצת סתירה לדברי הטור, דהא חזינן בקדושי חרש דאין בו ממש מדאורייתא, אעפ"כ נסתפק הירושלמי כיון דמדרבנן הוי קדושין אין כח באב לבדו להפר, א"כ כ"ש בזקוקה ליבם שעשה בה מאמר שג"כ מקודשת מדרבנן, וגם שבלאו הקדושין יש בה זיקה דודאי יש להסתפק אם מועיל הפרת האב לבדו. ונלע"ד ליישב זה דדוקא גבי נישואי חרש נסתפק הירושלמי דכיון דנשואה גמורה לפקח כבר נפקע כח האב ויצתה מרשותו לענין הפרת נדרים, ולכך יש סברא לומר דנישואי חרש כיון דמדרבנן תקנו לו נישואין, יכול להפר נדרה כמו בנשואי קטנה משום דנודרת על דעתו כדאי' בש"ס דילן, משא"כ ביבם בארוסה כיון שנשאר כח האב להפר נדרי' מן התורה לגבי כח האב בטל לי' כח זיקה של היבם וקדושי מאמר שלו דמדרבנן בעלמא הוא, לגבי כח הפרת האב דאורייתא אין בו כח לחול, אבל מדברי המפרש שם משמע שמפרש דמיירי הירושלמי בארוסין דחרש מי מיפר לה האב לבדו או לא, וא"כ קשה למה ישתנה דין זה מדין יבמה שיש בה זיקה וגם קדושין דרבנן מקדושי חרש שאין בה רק קדושין דרבנן לבד, גם צ"ע מה דבעי הירושלמי בקדושי חרש מי מיפר לה, דהא גם קדושי ונישואי קטנה הא דמיפר לה בעלה אף שאין קדושי' קדושי תורה הוא מטעם דנודרת על דעתו, כמ"ש בש"ס שלנו שם משום כל הנודרת ע"ד בעלה נודרת, ומה שייך גבי חרש שנודרת ע"ד כיון שאינו בר דעה כלל וצ"ע. שוב ראיתי בדברי המפרש בירושלמי