בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) מד

לא עדיף ממאן דאית לי' ברירה, דאפ"ה לא מהני דבעינן שיהי' מבורר ממש, מ"מ לא נראה כן דש"ה בהא דלאיזו שארצה אגרש דבשעת כתי' אינו מבורר כלל שגט א' נכתב לשמה כלל, משא"כ בכתב ב' גיטין שמבורר ממש שיש גט א' הנכתב לשמה ממש. ולכן נראה דהירושלמי מיירי בכתב שני גיטין לב' נשים ואמר באיזה גט שארצה לגרש כל א' אגרש בו, ונמצא שגם שם תלה הדבר במה שיתברר אח"כ, ודומה ממש להא דגט א' לב' נשים ואמר לאיזו שארצה אגרש דמתני', והא דבעי ר' אלעזר ולא פשט לי' ממתני', נראה דדעתו הי' דכאן קיל יותר כיון דממנ"פ יש בהם גט א' שודאי מגרש בו כל אחת, משא"כ במתני' שאינו מגרש אלא א' מב' נשיו ונמצא שכל אשה בספק אם תתגרש כלל ואין כאן ממנ"פ, ואעפ"כ פשט לי' ר' יוסי כיון שתלה הדבר במה שירצה אח"כ לא מהני אף שיש כאן ממנ"פ, וזה דומה להא דאי' בפ' האשה (פסחים ד' פ"ח ע"ב) אין נמנים על שני פסחים כא' אף שיש כאן א' שבודאי ימנה עליו אעפ"כ לא מהני למאן דלית לי' ברירה, אף למ"ד אכילת פסחים לא מעכבא, וס"ל דאיש לפי אכלו למצוה כיון שתלה במה שיברר ברצונו לאחר זמן, וכן ה"נ בכותב ב' גיטין לב' נשיו, דכל גט שנותן לה וכותב צריך לומר עליו הוברר הדבר למפרע ונמצא שכל א' נכתב בפסול, משא"כ בשנים שנותנים גט מספק מי בעלה או ב' חולצין מספק שאין תלוי במה שיתברר לאח"כ, שפיר אמרינן בי' ברירה כן נראה לפרש שיטת הר"ן:

ד) ומ"מ דברי הרא"ש צ"ע דלפי דמשמע מדבריו דהא דפריך לר"א בתרי אחי אין ברירה, היינו משום דאין זיקה בתרי אחי דלאו ככנוסה דמיא, דמה מקשה הש"ס לר"א, דילמא באמת ס"ל לר"א יש זיקה אפי' בתרי [אחי[ דפלוגתא דתנאי ודאמוראי הוא כדאיתא במס' יבמות (ד' מ"א ע"א), שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה כו' דפליגי שם ר"י ורבנן אי יש זיקה בתרי אחי וכדאיתא ריש פ' כיצד (ד' י"ח ע"ב), וכן בפ' ד' אחין (ד' ל' ע"א) שם דייק ר"א ממתני' דיש זיקה אפי' בתרי אחי, וא"כ מה מקשה כאן אי ר"א ס"ל כן, והנה שם בפ' ד' אחין (ד' כ"ט ע"ב) פריך אהך מתני' דשומרת יבם הנ"ל וז"ל, והוינן בה בשלמא ר"ע סבר אין זיקה אפי' לחד לר"י לחד יש זיקה לתרי אין זיקה, אלא לר"א נהי נמי דקסבר יש זיקה, בשלמא לחד מיפר אלא לתרי אמאי כו' ופרש"י שם וז"ל, נהי נמי דקסבר יש זיקה אפי' לתרי מיהו יפרו שניהם מבעי' לי', ושם לא נזכר מלשון ברירה כלל ומשמע כפרש"י ז"ל וזה דלא כפי' הר"ן ולא כפי' הרא"ש הנ"ל. ובאמת יש לפרש כן לשון הש"ס דידן דפ' נערה דמ"ש נהי דיש זיקה אין ברירה, ר"ל ג"כ אמאי יפר חד לחודי' דאפי' תאמר דהיינו מי שכנסה אח"כ דאגלאי מלתא למפרע שזהו בעלה ואליו היתה זקוקה, ולכך מועלת הפרתו שהפר אז בעת שהיתה זקוקה לו, דבזה מקשה שפיר הא קיי"ל אין ברירה, דהוא כברירה דבכל הש"ס דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע, ומהתימא על הר"ן ז"ל שכ' שכמו שפי' כן כתב רש"י בפ' ד' אחין, ובאמת כ' רש"י להיפוך מדבריו, ודברי הרא"ש יש לפרש שכוון ג"כ למ"ש רש"י שמ"ש אין ברירה דאין זיקה בתרי אחי, ר"ל שאין א' מהם יכול להפר וא"כ יפרו שניהם מבעי' לי', ואפי' כנסה אח"כ אין ברירה וכמ"ש, וא"כ לשיטת רש"י אם מפירים שניהם מועיל הפרתם אף דבעת שהפר כל א' לא הי' הפרתו כלום מצד אין ברירה כמש"ל, מ"מ אם הפירו שניהם כל שיש כאן א' שהיפר בממנ"פ מופר הוא לא חיישינן בזה לברירה, וכמו שנדבר מזה לקמן בדין שני גיטין שנותנים בספק, ומ"מ אין הכרח כ"כ, די"ל דדעת רש"י דמצד הדין לר"א זיקה ככנוסה ומצי מיפר מצד הזיקה עצמה, ולא מצד שעומדת לינשא לו, ואין אנו צריכים לומר הוברר הדבר למפרע, ומה שצריכי' שניהם להפר אינו מטעם ממנ"פ, אלא כיון שהזיקה קלה דהוי לכל א' חצי זיקה לכן אין כח באחד להפר נדרה, דאין חצי זיקה מועיל להיות נקרא אישה עד שיפירו שניהם שכל אחד מפר חלקו

ה) והנה שם בירושלמי בנדרים גרסינן על דעתי' דר' עקיבא מי מיפר לה כו', ופי' המפרש שם דהספק הוא אם האב לבדו מצי מיפר לה דהא אינה קנוי' לו ליבמין והרי היא כפנוי', א"ד להא מילתא לחודי' מהני זיקה דאף האב א"י להפר. והנה לשיטת הר"ן שכתבנו אפי' לר"א שמקשה כיון דאין ברירה אין יכולים שני היבמים ביחד להפר נדרה, והש"ס מסיק דמיירי בעבד בה מאמר או עמד בדין וברח, וא"כ בלא עבד בה מאמר ולא עמד בדין כו', לפ"ז הי' יכול למבעי' בכה"ג גם לר"א אם האב לבדו יכול להפר, כיון שאין היבמין יכולים להפר כמאן דליתניהו דמו, או כיון דעכ"פ זקוקה להם ומה שא"י להפר הוא רק מטעם דאין ברירה וא"י למי זקוקה אפשר דלא מהני הפרת האב לחודי', כ"ש לדידן דאית לן דדין ברירה בספק הוא ואזלינן לחומרא בדאורייתא, א"כ ודאי דלא מהני הפרת האב, אבל לשיטת רש"י א"ש דס"ל דלר"א שניהם יכולין להפר א"כ ליכא למבעי' הך בעיא אליבא דר"א, וא"כ מדברי הירושלמי הי' נראה קצת ראי' לפי' רש"י ואפשר לדחות דהירושלמי מלתא דפסיקא נקט כיון דבמתני' נזכר אצל ר"ע שא"י להפר לכך בעי לה אליבא דר"ע ואין ה"נ דיכול למבעי אליבא דר"א למסקנא באם לא עבד בה מאמר ולא עמד בדין, והרמב"ם ז"ל (פי"א מה' נדרים) כתב, היתה יבמתו