בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) מג

אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן, וכן מהא דאיתא שם (ד' צ"ח ע"ב) חמש נשים שנתערבו ולדותיהן הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו, ארבעה חולצין לאחת כו', הרי אף דא"י למי מהם זקוקה ליבם מהני חליצת כולם בממנ"פ, ואין לומר דאתיא כל הנך למאן דאית לי' ברירה, דא"כ למה לא מקשה הש"ס שם ש"מ יש ברירה כדמקשה בדוכתי טובא במס' פסחים בפ' האשה, ובפ' כיצד משתתפין וכדפריך הכא אליבא דר"א, ועוד שקשה על הפוסקים שפסקו ככל הנך מתני' אף דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה, אלא ודאי דבכה"ג לא שייך ברירה כיון דממנ"פ היא מגורשת או חלוצה מבעלה או מיבמה, ואין זה דומה לנותן לאשה א' ב' גיטין בספק בשם האיש או האשה שיש קצת פוסקים שחששו בזה משום אין ברירה כמו שית' בסימנים הבאים בס"ד, דשם אינו מבורר איזו גט נכתב לשמה שיהי' ראוי לגרש בו והוי כאלו לא נכתב לשמה אלא לאחרת מטעם דאין ברירה, [או לפי מ"ש התוס' בשם ר"י בריש פ' כל הגט משום דכתי' וכתב לה דבעינן שיהי' מבורר לשמה], וגם בזה ית' בס"ד שאין כאן חשש ברירה אבל בב' אנשים שמגרשין אשה אחת או ב' נשים כל א' מכוין בבירור לפטור ממנו ספק זיקתה או ספק קדושין שיש לו בה, וכיון שבבירור פוטר אותה ממנו אין כאן חשש ברירה, וא"כ צ"ע מה חשש ברירה יש בהפרת נדרה שכל א' מפר בודאי וכמ"ש

ב) אבל לשון הרא"ש שם בפי' מתוקן יותר שכ' וז"ל, מיהו אין ברירה כלומר הא דאמרינן יש זיקה מדאורייתא, היינו דוקא בחד אחא משום דחשיב כאלו כבר כנסה, אבל בתרי אחא אין לברר למי תהי' ככנוסה הלכך אין זיקה כלל כו' יעו"ש, הרי דהרגיש בזה ותי' שהאי אין ברירה אין פי' ככל מקום שנזכר בש"ס אין ברירה, אלא ר"ל כיון שא"י למי מהם זקוקה אין לומר בזה דזיקה יהי' חשוב ככנוסה להיות נקרא אשה, דכל עיקר מ"ש יש זיקה, היינו משום דעומדת לכנוס ולהתייבם נעשה כאלו כבר כנסה כיון דאגידא בי', אבל כאן שאינה עומדת בבירור לכל א' להכנס אליו, לכך אין ראוי לומר כאן כל העומדת ליבום כאלו אשתו היא, אף דאיכא ממנ"פ הפרה ממי שעתיד ליבמה, אבל לשיטת הר"ן שכתב דבעינן שיהי' ידוע בשעת הפרה מי הוא בעלה, ולדידי' גם בהא דקידשתי את בתי וא"י למי קדשתי' ובאו שנים זה אומר כו', ג"כ שניהם אין יכולים להפר עם האב ואינו מופר אף בהפרת כולם וא"י למה ויש ליישב דברי הר"ן דכוונתו הוא דבאמת מצד הזיקה עצמה אפי' בחד אחא לא הי' יכול להפר, דבמה שאסורה ע"י להנשא לשוק בזה אינה קרוי' אשה להפר נדרה, רק דגזירת הכ' הוא לא תהי' אשת המת החוצה כו', אך מצד שאח"כ מייבם אותה אמרינן איגלאי מלתא למפרע שבעת הזיקה קודם שכנסה היתה נקראת אשתו, כמו ארוסה לארוס שנקראת אשה להפרת נדרה מצד שעומדת להנשא לו, וא"כ בתרי אחי אם הי' א' מפיר ליבמה אף שאח"כ יבם אותה, ודאי דצריכים, אנו לדון בו בדין ברירה לומר הוברר הדבר שהוא הי' נקרא אישה בעת הזיקה, וכיון שאין ברירה לא נחשב כמבורר מעיקרא שזהו אישה, אף שאח"כ הפר לה גם אח השני ויש כאן ממנ"פ הפרה ממי שיבם אותה, מ"מ בעת שהפר כל א' לא הי' בהפרתו כלום מצד אין ברירה, ולכן אין מצטרף הפרת שניהם יחד להיות נקרא הפרה שכל הפרה בפ"ע לאו כלום ומתבטלה הפרתו, אבל בשנים שקידש א' מהם אשה וא"י למי נתקדשה, כיון שא"צ לדון מצד מה שיהי' אח"כ לומר הוברר הדבר למפרע דהא קודם כניסה בת גירושין היא, לכן מועיל כשנותנים לה שניהם גט בממנ"פ, וכן מועיל הפרתם באמת עם הפרת האב כיון דאין צריך לדון מצד מה שיתברר אחר זמן, וכמו שיתבאר בסימנים הבאים בדין שני גיטין מספק

ג) ולכאורה יש סתירה לזה ממה דאיתא בירושלמי פ' כל הגט בהא דתנן במתני' אמר ללבלר כתוב גט לאיזה שארצה אגרש כו', וז"ל ר' אלעזר בר' יוסי בעי קומי ר' יוסי הדא דתימא גט אחד פסול בשתי נשים ודכוותי' והן שני גיטין פסולים בשתי נשים אמר ליה וכיני, א"ל והא תנינא שנים ששלחו שני גיטין ונתערבו נותן שתיהם לזו ושתיהם לזו, ומתרץ תמן זה כרות לשמה וזה כרות לשמה תערובות הוא שגרמה להון, ברם הכא לא זו כרות לשמה ולא זו כרות לשמה, ופי' המפרש שם דבעי שני גיטין לב' נשים, היינו שכ' גט לכל אחת וא"י איזה גט של זו ואיזה גט של זו אם נמי פסולים בשמותיהם שוים ואמר לו כן הדבר, והא דב' ששלחו ב' גיטין ונתערבו שם ניכרים וידועים היו בתחלה, איזה גט של זו ואיזה גט של זו ורק שאח"כ נתערבו ובתחי' הי' ברור לשמה לכן מגורשות בממנ"פ, משמע מדבריו שכ' ב' הגיטין סתם לב' הנשים, א' מהם לזו וא' מהם לזו לא מהני מטעם דאין ברירה, והרי שם אין אנו צריכים לדון מצד מה שיתברר לאח"ז שתיכף מבורר שא' מהם נכתב לשמה, רק שא"י איזהו ואעפ"כ אמרינן דאין ברירה, ומזה קצת ראי' לפי מה דמשמע מפשטות דברי הר"ן שהבאתי דבעינן שיהי' ידוע בשעת הפרה מי הוא יבמה שזקוקה לו. והנה יש מקום לזה לפי שיטת ר"י בתוס' ר"פ כל הגט שהבאתי שכ' דגם למ"ד יש ברירה בכל התורה, גבי גט לא מהני דבעינן שיהי' מבורר בשעת כתיבה לשמה, וא"כ אף שיש כאן ממנ"פ גט א' הנכתב לשמה