בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) מא

וזה אני נוטל למחר דבזה לא יהי' חשש ברירה, וגם מה שפי' שם בהא דמקשה מחלפא שיטתי' דר"א כו' ומשני חומר הוא בבעלי חיים ופי' דבע"ח חמיר מוקצה דידהו טפי ולא אמרינן בי' ברירה תקשי לפי מה דבעי הש"ס שלנו לאוקמי דברי ר"א מה שאמר תאכל היא ואמה דסתם תרנגולת עומדת לאכילה ולגדל ביצים נשחטה הובררה כו' דאית לי' ר"א ברירה, הרי דגם במוקצה דבע"ח יש לו ברירה אך זה [יש] ליישב דהירושלמי מוקי לה כמסקנא דש"ס שלנו דמ"ש היא ואמה גוזמא קתני ואין שם הטעם משום ברירה כלל

ו) ולכן נלע"ד לפרש דברי הירושלמי דלאו מטעם ברירה אתינן עלה, אלא דס"ל כתי' של רבא בש"ס דילן דהטעם משום דילמא משתכחי שמנים כחושים כו' ומטלטל מידי דלא צריך, ופריך מחלפא שיטתי' דר"א דכאן מקיל יותר דא"צ הכנה גמורה רק מ"ש מכאן אני אוכל למחר מיקרי הזמנה, וב"ש ס"ל דאין זה הזמנה ועדיין מוקצה הוא עד שינענע מבע"י ויעשה מעשה הזמנה גמורה, וע"ז משני חומר הוא בבע"ח, ר"ל שאין טעמם של ב"ש מה דס"ל דלא סגי באומר זה וזה אני נוטל מטעם הזמנה גמורה, אלא משום דבע"ח אינם דומים א' לחבירו שיש כחושים ויש שמנים שמשתנים בטבעם, ולכן ס"ל לב"ש דלא די במ"ש זה וזה אני נוטל דיש לחוש שטעה בדעתו שהי' סבור שהם שמנים כיון שלא ננענע אותם בידיו ולמחר משתכחי כחושים, ומטלטל מידי דל"צ, [ולא ס"ל כסברת ב"ה דכיון שאינו סומך על הספק יטול אף כחושים], משא"כ במוקצה דגרוגרות וצמוקים לא שכיח שיהי' משתנים שמקצת יהי' יבשים לגמרי ומקצת לא, וכיון שהניח כולם ליבש בזמן אחד ולכן די בהזמנה בעלמא מ"ש מכאן אני אוכל למחר, ואח"כ מקשה מחלפא שיטתי' דרבנן דכיון דשם מקילין ב"ה באומר זה וזה אני נוטל והיינו כיון שאינו סומך על הספק ומזמין אלו בפי' לא חיישינן דלמא ממלך למחר כשישתכחו כחושים, א"כ למה מצריכים כאן שירשום ויאמר כו' באמירה לחוד סגי במ"ש מכאן ועד כאן ולמה צריך שירשום דוקא, וע"ז משני עוד, אינון אית לון חומר הוא בבע"ח וכוונתו דבאמת ס"ל לב"ה כר"ש דלית לי' מוקצה בבע"ח וכמ"ש בש"ס דילן בפ' א"צ (ד' כ"ז ע"ב), למ"ד דחולק הוא ר"ש אף בבע"ח שמתו שאין שם איסור מוקצה, וכן מבואר ברפ"ק דגם בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מתיר ר"ש דלית לי' מוקצה ולית לי' נולד והרי במוקצה דגרוגרות וצמוקים מודה ר"ש כמ"ש בכ"מ בש"ס, ובפ' כירה אין מוקצה לר"ש אלא בגרוגרות וצמוקים ובסוף ביצה בעי מיני' ר"ש בר רבי כו' ופריך שם על רבי מהא דקאמר אלו הם מדבריות כו' וקאמר שם אבע"א לדבריהם דרבנן קאמר להו כו' ואבע"א הני נמי כגרוגרות וצמוקים דמו, הרי דבתי' ראשון ס"ל דגם מדבריות מותרים לר"ש ולא דמי לגרוגרות וצמוקים אף דהוי בע"ח, וא"כ היאך אפשר לומר דמוקצה דבע"ח חמיר ממוקצה דסוף פ' המביא דמיירי בגרוגרות וצמוקים אלא ע"כ צ"ל דבהא דגוזלות ליכא איסור מוקצה כלל ולכן א"צ שם רק הזמנה לומר זה וזה אני נוטל ולא מעשה נענוע ומה שצריכים לומר זה וזה אני נוטל הוא משום חומר דבע"ח ר"ל משום דיש בהם שמנים וכחושים כו', וכמ"ש משום דמטלטלי מידי דלא צריך או זימנין דמשתכחי כולם כחושים וממנע משמחת יו"ט, משא"כ בהא דמוקצה דגרוגרות וצמוקים דאיסור מוקצה יש בהם גם לר"ש לכן בעי הזמנה מעליא וצריך שירשום. ובזה מבוארים דברי הירושלמי על נכון שלא ישאר דברי חכמים בקושיא, וגם אין מוכרחים אנו לחלק בדין ברירה בדרבנן בין מוקצה לעירוב, וא"ש ג"כ דברי הירושלמי כפי מסקנת ש"ס שלנו בתי' של רבא בפ"ק וכמבואר

ז) נחזור לעניננו מאחר שנתבאר לנו שמדברי ר"א אין מוכרח שיסבור דיש ברירה והא דעומד על המוקצה י"ל משום דבדרבנן קיי"ל יש ברירה א"כ קשה למה יסבור ר"א דיוצאים י"ח במצה זו שעשאם למכור בשוק, וגם לר' יהושע קשה דהא גם ב"ה ס"ל אין ברירה בדאורייתא לפי מסקנת הש"ס דפ' משילין, ואין לומר לפי שיטת הרמב"ן שהבאתי למעלה סי' ט"ז דבתולה תנאו בדבר א' יש ברירה לכ"ע וכאן מקרי דתולה תנאו בדבר אחד אם לא ימכר בשוק אזי יהי' משומר לשם מצה, דזה אינו מתרי טעמי, חדא דהרמב"ן לא כ' כן אלא במתנה בפיו בפי' בדבר א' כגון הא דאם מתי יהי' גט או הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא, דכיון דמתנה בדרך תנאי א"צ לומר הוברר הדבר מעיקרא שהרי כבר בירר דבריו, משא"כ בנדון דידן בחלות תודה שלא התנה בדרך תנאי רק שאנו סומכין על אומדן דעתו שודאי כן הי' כוונתו שאם לא ימכרם יהיו משומרים לשם מצה ולא בירר דבריו מתחלה, א"כ צריכין אנו לומר אח"כ כשלא מצא למכור הוברר הדבר למפרע כו', ועוד דכאן הוה מתנה על ב' דברים דודאי כמו מצה דפסח צריך שיהי' משומר לשם מצה ולא לשם זבח כדילפינן מקרא דושמרתם את המצות, כמו כן מצה הנעשה בשביל תודה צריך שיהי' משומר לשם זבח תודה דבכל הקדשים צריכין שיהי' משומרים לשמם, וכן מורה לשון הש"ס בפסחים שם דקאמר יצא מצה המשתמרת לשם זבח, דאל"כ למה קאמר דעשאם לעצמו לא יצא י"ח הא משכחת לה אפי' לא עשאם למכור בשוק דיצא י"ח כיון דלא בעינן שישמרם לשם תודה א"כ לא מקרי מצה המשתמרת לשום זבח ולא גרע מסתמא, וא"כ הרי זה כמתנה על ב' דברים שאם ימצא קונים יהי' משתמר לשם זבח ואם לא ימצא קונים יהי' לשם מצה, והרי זה דומה להא דכתוב גט לאיזו שתצא בפתח תחילה דאם תצא רחל תחילה יהי' כתיבתו לשם רחל, ואם