בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) לט

דפסק כר"א בן תדאי הי' יוצא לנו דין חדש דבכה"ג אין ברירה אפי' בדרבנן, וקיי"ל ג"כ דאין משתתפין באוצר, אך לפי שכל הפוסקים פסקו כאן דלא כאביי ופסקו דמשתתפין באוצר כמ"ש הרמב"ם (פ"ה מה' עירובין הלכה ב') וכן פסקו הרי"ף והרא"ש וכמ"ש בש"ע א"ח סי' שפ"ז בטלה דעתי נגד דעתם: סימן ל. דין חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאם למכור בשוק ואי שייך בזה חשש ברירה

א) גרסינן בפ' כ"ש (ד' ל"ח ע"א) חלות תודה ורקיקי נזיר עשאם לעצמו א"י בהם ידי חובתו עשאם למכור בשוק יוצא בהם ידי חובתו, ושם (ד' ל"ח ע"ב) תניא א"ר אלעאי שאלתי את ר"א כו' באתי ושאלתי את ר' יהושע אמר לי הרי אמרו כו' כשבאתי והרציתי דברים לפני ר' אליעזר אמר לי ברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בסיני, א"ד ברית כו' ולאו טעמא בעי וטעמא מאי, אמר רבה כל לשוק אמלוכי ממליך אמר אי מזדבן מזדבן ואם לא איפוק בהו אנא ע"כ. ולכאורה הי' נראה דדין זה תליא בברירה דצ"ל דאם לא הי' יכול למכור לצורך תודה ונזיר הוברר הדבר שבתחי' נעשה לשם מצת מצוה ולא לשם תודה, וא"כ למאן דלית לי' ברירה א"י ידי חובתו, דהא ע"כ צ"ל אם הי' יכול למכור הוברר הדבר דלשם תודה נעשה, ואי לא הי' יכול למכור הוברר הדבר דלשם מצת מצוה נעשה והוי תלוי בב' דברים דשייך בי' דין ברירה, ובשלמא למ"ד תולה בדעת אחרים יש ברירה י"ל דגם כאן הוה כתולה בדעת אחרים אם יהי' לו לוקחים או לאו, אבל למאן דס"ל דגם בתולה בדעת אחרים אין ברירה קשה, ולכאורה היה נראה לפי האיכא דאמרי שם דר' יהושע ס"ל הכי דיוצא י"ח אבל ר"א לא ניחא לי' בהכי כדקאמר ולאו טעמא בעי, וא"כ י"ל דר"א שמותי הוא וס"ל בכ"מ כב"ש דלית להו ברירה בהא דהמת בבית כו' ור' יהושע ס"ל כב"ה דאית להו ברירה, אבל לפי המסקנא דפ' משילין דפליגי בלטהר את הפתחים מכאן ולהבא ולית להו לב"ה ברירה בדאורייתא קשה, ועוד לפי לישנא קמא גם לר"א יוצא ידי חובתו, ועיין פ"ק דביצה (ד' ד' ע"א) תניא אחרים אומרים משום ר"א ביצה תאכל היא ואמה, ומפרש שם ר' זירא ואביי תאכל אגב אמה ה"ד, כגון שלקחה סתם נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא נשחטה הובררה דלגדל ביצים עומדת כו', הרי דס"ל לר"א ברירה (עיין פ"ק דחולין ד' י"ד ע"א), ואפשר דדוקא שם יש לו ברירה במוקצה דרבנן אבל לא בדאורייתא, ועיין בפ' המביא (ד' ל"ד ע"ב) ר"א אומר עומד אדם על המוקצה כו' ואומר מכאן אני אוכל למחר כו', מוכח ג"כ דס"ל דיש ברירה עכ"פ בדרבנן, דהא בפ"ק (ד' י' ע"א) בהא דפליגי ב"ש וב"ה בגוזלות וב"ה אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל כו' מקשה שם וב"ה למה לי כו' בעומד ואומר מכאן אני נוטל למחר סגי, וכ"ת ב"ה לית להו ברירה כו' הרי דדין זה תליא בברירה

ב) וצ"ע בסוגיא שם דפליגי ר"א ורבנן דר"א ס"ל מכאן אני נוטל למחר משום דיש ברירה וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן דאין ברירה וכמו שפרש"י שם, וא"כ כיון דהלכה כחכמים לגבי ר"א ע"כ צ"ל דקיי"ל דאין ברירה אפי' בדרבנן דהא מוקצה דרבנן, ובהיות כן יש לתמוה על הרמב"ם (פ"ב מה' יו"ט הלכה ט') שפסק כחכמים שצ"ל מכאן ועד כאן והרי פסק בכ"מ דבדרבנן יש ברירה, ועוד קשה בהא דפ' בכל מערבין (ד' ל"ז ע"ב) דקאמר מאן האי תנא דס"ל אפי' בדרבנן אין ברירה למה לא קאמר שם דחכמים דעומד אדם על המוקצה הוא, והנה לפי מ"ש למעלה בסימנים שעברו דלדידן דקיי"ל דבדרבנן יש ברירה הוא משום ספיקא דדינא וספיקא דרבנן לקולא הוה א"ש) דבמוקצה אין ברירה דהוי ספק מוכן ואנן קיי"ל דספק מוכן אסור משום דהוי דבר שיל"מ, ואף דבעירובין קיי"ל יש ברירה אע"ג דהוי דשלי"מ בעירוב הקילו כמ"ש התוס' בכ"מ, דהרי קיי"ל בספק עירוב דכשר כמ"ש בפ' בכל מערבין בספק מבעו"י נטמא כו', ומתורץ ג"כ מה דלא קאמר שם בפ' הנ"ל דהאי תנא דחכמים דעומד אדם על המוקצה הוא כו' דשם רוצה למצוא תנא דס"ל אפי' בעירובין אין ברירה, ומהא דמוקצה אין ראי' דשם מחמרינן בספיקו, ובזה מתורץ ג"כ קושיית התוס' שם דהקשו למה לא קאמר דתנא דאגודת ירק היא [אך[ דבאמת בדמאי מקילינן בספיקו דקיל יותר מכל איסורי דרבנן כמ"ש בכ"מ בדמאי הקילו. ומכאן יהי' ראי' דמה דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן, יש ברירה מטעם ספק הוא ודלא כדעת היש"ש הבאתיו למעלה, ומ"מ קשה דבפ"ק בסוגיא דפלוגתא דב"ש וב"ה דפליגי בגוזלות משני רבא דלכך לא מהני באומר מכאן אני נוטל למחר משום דלמא מטלטל ושבק כו' ואתי לאמנועי משמחת יו"ט כו', משמע דס"ל דבמוקצה ג"כ אמרינן יש ברירה והוא נגד סוגיא דפ' המביא, וא"כ למה דחק רבא בחנם ולא מוקי' לה דהטעם משום ברירה וכחכמים דפ' המביא דבזה קיי"ל דאין ברירה מטעם שכתבנו

ג) ועי' במ"מ (פ"ב מה' יו"ט הלכה ו') שהביא דברי הרשב"א שכתב דמ"ש בש"ס דספק מוכן אסור לאו בכל ספק אמרו כן, אלא בספק שקרוב ליגע באיסור תורה כגון בספק ניצוד מבעו"י או ביו"ט אבל שאר ספיקות מותרים, ע"ש שהמ"מ דחה דבריו והקשה עליו מהא דקיי"ל בביצה, ספק נולדה ביו"ט או מבעו"י שאסור שפסק כן הרשב"א