בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) לח

לאחרים שיהי' להם חלק בו לשם עירוב, אין זה מועיל מידי מה שהי' מיוחד בתחילה לצורכו לבד, כל שלא עשה בו מעשה הניכר לשם עירוב, היינו שיפריש מהם מקצת ליחד לשם עירוב שלא יהי' מעורב כבתחילה, וכעין זה אמרו מחשבה מוציא מידי מחשבה, ואין מחשבה מוציא מידי מעשה, ולכן כל ששותה ממנו כיון שתחילה הי' הכל שלו, אין סומכין לומר הוברר הדבר שמה ששתה הי' שלא מן העירוב עד שיפריש אח"כ, שמה שהי' מיוחד בתחלה הכל שלא לשם עירוב אלא לצורך מאכלו מבטל הך ברירה לומר הוברר הדבר כו' ולכן ס"ל דאין משתתפין באוצר, וע"ז מביא פלוגתא דב"ש וב"ה דפליגי בהמת בבית כו', דהוא ג"כ כעין זה דב"ש ס"ל והוא שחישב עליו עד שלא ימות המת, והיינו שכיון שמת עד שלא חישב כבר ירדה תורת טומאה לכל הפתחים, שוב אין יכול להסתלק מהם במחשבה זו אלא בשינוי מעשה, וכמו דמסיק הש"ס באמת בפ' משילין דפליגי בלטהר את הפתחים מכאן ולהבא, וב"ה ס"ל דמהני מחשבתו להוציאם מידי טומאה שירדה להם כיון שלא הי' מעשה גמורה תחילה אלא הפתחים הי' שם ממילא, וכמו כן מהני מחשבתו לשם עירוב, אע"ג דתחילה נקנה הכל שלא לשם עירוב, כיון דהוי ג"כ מידי דממילא ולכן מהני כאן לומר הוברר הדבר, ובזה מתורץ קושיית התוס' שם ד"ה אמר רב אושעיא, דהקשו דרב אושעיא עצמו מוקי לה בפ' משילין לטהר את הפתחים מכאן ולהבא, והוצרכו לדחוק דשם הוא ר' אושעיא וכאן רב אושעיא ותמוהים דברי התוס' דלפי תי' דכאן רב אושעיא ס"ל דפליגי בלמפרע, א"כ ס"ל לב"ה יש ברירה אפי' בדאורייתא כגון טומאת מת, ורב אושעיא עצמו ס"ל אין ברירה בפ' כל הגט, דבעי' מיני' רב אושעיא מרב יהודה כתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחילה כו' אי אמרינן ברירה בתולה בדעת אחרים, מכלל דבתולה בדעת עצמו מודה דאין ברירה, והתוס' עצמו כתבו כאן דהך רב אושעיא שנזכר כאן הוא מן האחרונים והוא עצמו דבעי מרב יהודה כו' בפ' כל הגט, ולפי מ"ש א"ש דבאמת רבי אושעיא כאן הוא עצמו מה שנזכר בפ' משילין וכמו שפירשתי

ד) ועי' תוס' שם שהביאו פי' הר' מנחם מיוני שפי' ג"כ כעין מה שכתבתי, והתוס' דחו פירושו דפי' דפליגי כאן אי בעינן הנחה לשם עירוב דלא מהני מחשבה כיון שתחילה לא הונח לשם כך, והקשו עליו דהי' לו להקשות מכמה משניות דמוכח דלא בעינן הנחה לשם עירוב, ועוד דמה ענין מחשבה דלטהר הפתחים למחשבה דעירוב יעו"ש, ולפי מ"ש א"ש הכל, דאין עיקר הטעם משום דס"ל דבעינן הנחה לשם עירוב. דבאמת אם אין אנו צריכים לדין ברירה הי' מועיל אף שלא הונח לשם עירוב כדמוכח מכמה משניות דבעירוב הקילו, אלא דכאן דשותה מהם ומשתמש בדבר שבחביות לעצמו כמו שקנאו מתחילה לשם עצמו, ואנו צריכין לסמוך על ברירה לומר הוברר שמה ששותה אינו מה שהפריש לשם עירוב, בזה אנו אומרין אין סומכין על ברירה כאן להוציא ממה שהי' מיוחד לו לבדו בתחילה ולא לשם עירוב, כיון שאין הפרש ניכר בזה שכמו שהי' משתמש במה שבחביות מתחילה לצורך עצמו, כמו כן משתמש עתה דבר זה מבטל מחשבתו ודבורו לשם עירוב, ובזה הוא דומה לחישב להוציאו בא' מהם משימות המת, דשם ג"כ אין הפרש נבדל שכמו שתחי' היו כל הפתחים נעולים כמו כן עתה, ודומה ממש להתם, ומה שהקשו התוס' מה דבעה"ב שהי' שותף כו', ג"כ יתורץ היטב דאביי אזיל לטעמי' כמו שית' בס"ד דס"ל דלא קיי"ל כהא מתני' כמו שית'

ה) ומעתה מבואר לנו ג"כ הך סוגיא דלקמן פלוגתא דר"א בן תדאי ורבנן, דר"א ב"ת ס"ל דבעה"ב שהיה שותף עם שכיניו אפי' לזה ביין ולזה ביין לא מהני משום דס"ל אין ברירה והיינו כמ"ש דאע"ג דס"ל בכל התורה יש ברירה, מ"מ כאן שהי' שותף להם בחביות יין הרבה שלקחו לשתייתם לחלוק או לסחורה, והיו צריכים לכוין להפריש קצת בחביות לשם עירוב והשאר לחלוק ביניהם לכל א' לשתייתם או לסחורה, וצריך לומר הוברר הדבר שזה שחשבו להפריש לשם עירוב יהי' נשאר בחביות, ומה שישתמשו כל א' לעצמו לא יהי' זה שהפרישו לשם עירוב, א"כ הרי זה תלוי בדין ברירה ממש, והוא ממש כהך עובדא דאביי דיקנה להם רביעתא דחלא בחביתא כיון שהם משתמשים מהם כל א' לעצמו בעת קניית עירוב שהוא בהמ"ש, וסומכין על מה שנשאר בחביות שיהי' לשם עירוב וס"ל לר"א ב"ת דלא מהני, אע"ג דבכל התורה יש ברירה כאן לא מהני מחשבתם להועיל ממה שהי' מונח מתחי' ולסמוך אברירה כמ"ש, ולכן אביי דס"ל שם דבכה"ג אין ברירה ס"ל ג"כ כאן דפליגי בברירה כרבה דמוקי בהכי פלוגתייהו, ולכן דחה אביי דברי רב יוסף דהוכיח דפליגי אי סומכין על שיתוף במקום עירוב כמ"ש א"ל אביי ואי חד טעמא הוא כו', ומה שהקשו התוס' דא"כ אביי כב"ש ס"ל יש לישב ג"כ דאע"ג דהש"ס מתרץ ב' הברייתות דפליגי בפלוגתא דב"ש וב"ה, היינו ליישב דברי הברייתא דס"ל משתתפין באוצר דהוא ס"ל הכי דתליא בפלוגתא דב"ש וב"ה, אבל אביי ס"ל כהך ברייתא דאין משתתפין באוצר וס"ל דאתיא גם לב"ה, דע"כ לא ס"ל לב"ה דמחשבה מועלת מכאן ולהבא להוציא ממה שהי' תחי' אלא היכא דא"צ לומר הוברר הדבר דאין כאן גילוי דעת שמבטל מחשבתו, משא"כ בהא דאוצר דכיון דגם אחר הקנייתו לשם עירוב משתמש מהם לצורכו וצריכים אנו לומר הוברר הדבר שמה שמשתמש אינו מה שהפריש לשם עירוב גם ב"ה מודו דלא מהני, ולפי מה שפרשנו היה עולה כל הסוגיות על נכון דברירה דכאן פי' ככל ברירה דבש"ס, וגם הי' נראה לפי הכלל דקיי"ל דבכ"מ דפליגי רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר מתלת והוא ס"ל דר"א בן תדאי ס"ל דבכה"ג אין ברירה אפי' בעירובין דרבנן, וא"כ רב