בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) לז

לכל דיני ברירה, והוא מה דאיתא בפ' הדר (ד' ע"א ע"ב) בהא דתנן במתני' בעל הבית שהי' שותף עם שכניו כו', ושם תניא ר"א בן תדאי אומר אחד זה ואחד זה צריכין לערב, ופריך ואפי' לזה ביין ולזה ביין, אמר רבה זה בא בלגינו ושפך וזה בא בלגינו ושפך, כ"ע ל"פ דהוי עירוב, כי פליגי כגון שלקחו חביות יין בשותפות, ר"א בן תדאי סבר אין ברירה ורבנן סברי יש ברירה, ופי' התוס' שם וז"ל, אין זה כעין ברירות דבכל הש"ס כדפי' בקונטרוס דהוו להו כאילו נשתתפו במעות שלא הוברר יין לכל א' עכ"ל, ובאמת הוא דוחק גדול לפרש כן לשון הש"ס במאי דקאמר מר סבר יש ברירה כו', ולמה לא הזכיר הש"ס בפי' דס"ל דבעינן שיהי' נברר תחילה יין של כל אחד ואח"כ יערבו יחד לשם עירוב, ועוד דא"כ כשמזכה א' פת משלו ומזכה לשם כל בני החצר והמבוי נימא דאין זה עירוב, כיון שלא הוברר תחילה חלקו של כל א', והרי משנה מפורשת בפ' חלון, כיצד משתתפין במבוי מניח את החביות ואומר הרי זה לכל בני מבוי כו' (ע"ש ד' ע"ט ע"ב), והיאך אפשר דר"א בן תדאי יחלוק על סתם משנה זו ועל כמה סתמות, דמוכח דיכול א' לזכות לשם כל בני המבוי וא"צ שיהי' נברר תחילה חלקו של כל א', ועוד דרב פסק שם כר"א בן תדאי וא"כ לרבה צ"ל דרב ס"ל ג"כ דצריך שיהי' נברר חלקו של כל א' ויחלוק רב על סתם משנה הנ"ל, ועוד דא"כ יקשה דרב אדרב, דהא (שם ד' פ' ע"א) קאמר רב שיתופי מובאות א"צ לזכות כו' משום דהכא לא תנן ומזכה להם כו', ואע"ג דרב יוסף שם באמת מפרש דפליגי אי סומכין על שיתוף במקום עירוב, ומביא ראי' משום דאמר רב הלכה כר"מ ואמר ג"כ הלכה כר"א בן תדאי והיינו משום דחד טעמא הוא, מ"מ לרבה תקשה דרב אדרב וגם אביי דחה שם דברי רב יוסף א"כ לאביי תקשה דרב אדרב, ועוד דבכ"מ דפליגי רבה ורב יוסף הלכתא כרבה כמו שהוכיחו התוס' בכ"מ כמ"ש בפ' אלו מציאות ובפ' כל הנשבעין, וא"כ לדידי' דרב פסק כר"א בן תדאי לא יועיל אם מזכה א' משלו לכל בני המבוי ואין זה אלא תימא, ובדוחק יש ליישב פי' רש"י ותוס' דבאמת אם א' מזכה משלו לכל בני המבוי לשם עירוב מהני, ולא בעינן שיהי' תחילה מיוחד חלקו של כל א' ואח"כ יערבו יחד, ורק דכאן שהיו שותפין ממילא ביין והיינו ע"י שנתן כל א' מעות משלו וע"י המעות קנו חביות יין לשתי' או לסחורה, ולכן כיון שלא עשו מעשה לשם עירוב לא ניכר הדבר שלשם עירוב נעשה, שעיקר העירוב הוא שיהי' כולם כדרים במקום א', ונמצא שעיקר העירוב הי' ע"י שערבו מעותיהם והוי כערבו במעות, אבל הוא דחוק מאד דמה בכך כיון שחשבו אח"כ לסמוך עליו לשם שיתוף למה לא יועיל

ב) ולולי דמסתפינא מנגד דברי רבותינו הקדושים, הייתי מפרש באופן אחר סוגיא זו, והוא דשם בפ' הדר (ד' ס"ח ע"א) א"ל רבה בר רב חנן לאביי מבואה כו' וניקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא, תניא אין משתתפין באוצר והא תניא משתתפין, אמר רב אושעיא ל"ק הא ב"ש והא ב"ה, דתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כו' חישב עלי' כו' בש"א והוא שחישב עד שלא ימות המת, וב"ה אומרי' אף משימות המת, ופרש"י שם אין משתתפין בדבר האצור כגון חביות של יין כו', אין סומכין על מה שבתוכם משום דאין ברירה איזהו של שיתוף, וכי מסתפק ממנו איכא למימר אזיל לי' שיתוף ע"ש, וגם זה תמוה לכאורה, דאי פליגי כאן בדין ברירה כמו כל ברירות שבש"ס, א"כ למה קאמר הא ב"ש והא ב"ה והא כמה תנאי דפליגי בברירה, ולמה מוקי חד ברייתא כב"ש דב"ש במקום ב"ה אינו משנה, ולמה ל"ק הא ר"מ הא ר"י ור"י ור"ש דפליגי בברירה בהא דלוקח יין, ועוד דלפי מ"ש דפליגי בפלוגתא דב"ש וב"ה קשה קושיית התוס' שם שהקשו, דא"כ אביי כב"ש אתיא והוצרכו לתרץ דס"ל דלא פליגי ב"ש וב"ה בזה והוא דוחק גדול, והי' לו לומר דאביי אזיל לטעמי' דס"ל בהא דב' לוגין כו', דטעמא דר' יוסי ור"י ור"ש דאוסרים הוא משום דאין ברירה, ולא משום חשש שמא יבקע הנוד כדאי' בפ' כל הגט (ד' כ"ה ע"א וע"ב) דמביא שם אביי ראי' דיש חילוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים, מהא דר"י ור"י ור"ש ס"ל בתולה בדעת עצמו אין ברירה בהא דב' לוגין, ועוד קשה מה דמביא ראי' מהא דהמת בבית כו', לפי מאי דמסיק הש"ס בפ' משילין דיש חילוק בברירה בין דאורייתא לדרבנן, דבדרבנן יש ברירה ובהא דהמת בבית שהוא דאורייתא אין ברירה יעו"ש, א"כ אפי' לפירושו דס"ל דפליגי למפרע ולא לטהר הפתחים מכאן ולהבא, (א"כ) היאך מוכח מב"ש דס"ל אין ברירה, דלמא בעירוב דרבנן מודו דיש ברירה, ועוד קשה בהא דקאמר שם בפ' בכל מערבין (ד' ל"ז ע"ב) א"ל רבא לר"נ ומאן האי תנא דאפי' בדרבנן לית לי' ברירה כו', למה לא קאמר תנא דברייתא דאין משתתפין באוצר הוא

ג) ולתרץ כל זה הי' נראה לענ"ד דבר חדש, דפלוגתא דב"ש וב"ה בהא דהמת בבית דפליגי בברירה, וכן פלוגתא דהני תרי ברייתות דאי משתתפין באוצר, דמיין להדדי בברירה ואפי' יהי' סבורים בכל התורה יש ברירה, כאן י"ל דאין ברירה, דדוקא בהא דב' לוגין שאני עתיד להפריש יהיה תרומה, סמכינן אברירה לומר דמה ששותה עכשיו הוא חולין ומה שיפריש אח"כ יהי' תרומה, אע"ג דעדיין הכל מעורב יחד משום דבתחילת קנייתו לקחו ע"מ להפריש מהם תרומה, ולכן מהני דבורו לברור מה שיפריש אח"כ, אע"ג דעדיין נשאר מעורב כבתחילה, משא"כ בהא דאביי שהיו לו חביות חומץ לצורכו ולא הי' דעתו תחי' שיפריש ממנו קצת לשם עירוב אלא לצורכו, א"כ במה שמקנה ממנו קצת לזכות