בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) לו

הוברר הדבר שזהו חלקו המגיעו משעה ראשונה, אבל כאן הרי גוף האילן ניכר כל א' חלקו לבד שמחצה עומד בארץ ומחצה בחו"ל ורק הפירות שגדלין בו כיון שהם גדלים מיניקת האילן מן הקרקע, וכיון שכל פרי יונק מכל האילן אין שייך לומר זה גדל כולו בחיוב וזה גדל בפטור, דהא לולי חלק האילן והקרקע של מחצה השני לא הי' הפרי גדל כלל, וא"כ מה שייכות ברירה יש כאן דהיאך אפשר לומר דפירות של צד חו"ל הוברר הדבר שהפירות שבו יונק מחו"ל לבד, ואין לומר דבאמת בס"ד דש"ס שם דלא חיישינן כלל ליניקה רק במקום שהאילן עומד שם ולכך מקשה מזה על עולא באילן הסמוך למיצר, דא"כ כ"ש דלא שייך כאן ברירה כלל, ומדוע חולק רבי ארשב"ג. וצ"ל דברירה דכאן אינו דומה לברירה דבכל הש"ס, ולא לברירה דפליגי ר' ורשב"ג גבי שדה שלקחו בשותפות, דכאן ידוע שבכל פרי ופרי מתערב כל היניקה מכל האילן ורק דפליגי במפסיק צונמא אי אוירא מבלבל או לא, וא"כ מאי קא ס"ד דש"ס להקשות מזה על עולא, ואין לומר דהי' ס"ד דמיירי בנתערבו הפירות דבזה ס"ל לר' דאין ברירה לומר דחלק זה הוא מחו"ל, ורשב"ג ס"ל דהוברר הדבר דפירות אלו הם שגדלו בחו"ל וליניקה לא חיישינן, דא"א לומר כן, כיון שבאמת יש כאן ספק שמא הוחלפו הפירות וא"י איזו הם שגדלו בחו"ל ואיזה שגדלו בארץ, דאל"כ קשה, בכל איסור תורה שנתערב נסמוך אברירה ונימא הוברר שזהו הוא היתר, ואין לתרץ כמ"ש התוס' במס' תמורה הבאתיו למעלה, דאיסור שבא מעורב עם ההיתר בתחילה ולא ה' ניכר בפ"ע בכה"ג אמרינן ברירה דזה אינו, חדא שכבר כתבתי למעלה שכוונת התוס' אינו אלא רק באיסור שנעשה ע"י דבור האדם ומעשיו וכוונתו, די"ל דהוברר הדבר שעל דבר (זה] כוון לאסור מתחילה, משא"כ באיסור תורה שבא בתערובות ממילא היאך אפשר לסמוך אברירה ושמא פוגע באיסור עצמו וכמש"ל באריכות מזה, ועוד שהרי כאן ניכר האיסור תחילה הפירות שגדלו בצד שבא"י, ורק שאח"כ נתערבו הפירות, וכן מוכח בפ"ב דגיטין (ד' כ"ב ע"א) דס"ד דמיירי במקצת שרשין בארץ ומקצת בחו"ל ולא מפסיק צונמא ופריך שם מ"ט דרשב"ג, והיינו משום תערובות היניקות וכמ"ש בפרש"י שם

ב) ולכן נלע"ד דמה דקאמר דפליגי בברירה לישנא בעלמא נקט, וכוונתו דרשב"ג סבר דסמכינן במה שיבררו הפירות שגדלו בצד האילן שבחו"ל לבד, וסובר דהשרף העולה מן השורש שבחו"ל שכנגדו הולך בשוה ומשם גדלים הפירות שבצד חו"ל, ואף שיונקים ג"כ מן הצד שבארץ ליניקה לא חיישינן, כיון שעיקר גידולו הוא מהצד שבחו"ל, ורבי סובר דאין ברירה ר"ל דאין סומכין ע"ז במה שיבררו הפירות שבצד אחר שבחו"ל דאין אנו תולים לומר דהשרף שבצד חו"ל משורש שעומד בחו"ל הוא בא, אלא י"ל דהשרף מתערב בכל האילן בשוה, ואין חילוק בין צד שבחו"ל לצד שבארץ והכל מעורב ביחד בשוה, ובמסקנא ג"כ בהכי פליגי רק שמחדש דמפסיק צונמא, כדי שלא יהי' חשש יניקה מהשרשים זה מזה כדי שלא יקשה מזה על עולא. ומ"ש דפליגי אי אוירא מבלבל, ר"ל שהשרף שבגזע האילן העומד באויר אי השרף עולה מכל צד בשוה ואין מתערב השרף העולה בהצד שבחו"ל, עם השרף העולה מהצד שבארץ או לא שמתערב שם בגזע העומד באויר, שהצונמא אינו מפסיק ביניהם רק בשורש לבד. שוב אחרי כותבי זאת מצאתי בחידושי ריטב"א בפ"ב דגיטין שכתב ג"כ דברירה זו שהזכיר כאן הש"ס אינו ענין לברירה דבכל הש"ס, אלא הכוונה שמ"ס שהיניקה מתערב ומ"ס אינו מתערב, והנאני שכוונתי לדבריו. אמנם לפ"ז כיון דבאמת רבי ורשב"ג לא פליגי כלל בברירה ככל ברירות שבש"ס, א"כ צ"ל דמה דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' תרומות (הלכה כ"ד) כרבי, צ"ל דס"ל בכ"מ הלכה כרבי נגד רשב"ג אביו, וכן נראה מכ"מ בחיבורו, עיין מ"ש (בפ"ט מה' איסורי ביאה הלכה כ"ט), השאילה אותה לזבה קטנה כו' פסק שם ג"כ כרבי נגד רשב"ג, וצ"ע מ"ש (פי"א מה' נחלות הלכה ה') דשם פסק כרשב"ג נגד רבי לענין אפוטרופוס אם צריך לחשב עמהם באחרונה דפליגי בזה כמ"ש בפ' הניזקין (ד' נ"ב ע"א), ועי' בהגהות מיימוני שם (פ"י הלכה ז') מ"ש בשם תשובת מהר"ם בר' ברוך, די"ל (דרשב"ג ס"ל צריך) (דרבי] דאמר צריך לחשב עמהם באחרונה, ס"ל (כאבא שאול) כרבנן] דס"ל מינוהו ב"ד א"צ לישבע, ולכן עכ"פ לפחות צריך ליתן חשבון [ורשב"ג כאבא שאול דאמר ישבע], וא"כ יש ליישב דברי הרמב"ם למה פסק כאן כרשב"ג והיינו משום דאנן קיי"ל כאבא שאול וכמ"ש שם הרמב"ם (פי"א הלכה ה'), ועיין מ"ש (פי"ד מה' אישות הלכה י"ט) אין מחייבין את הבעל לפדות כו', שם נראה דפסק בהנך תרי פלוגתא דפליגי רבי ורשב"ג בפ' נערה שנתפתתה בקמייתא כרשב"ג, ובבתרייתא פסק כרבי. וצ"ל ג"כ דבאמת ס"ל הלכה כרבי נגד רשב"ג, ורק דכאן פסק בקמייתא כרשב"ג משום דלישנא דמתני' דפ' השולח מסייע לו, וכמ"ש הר"ן בפי' לרי"ף במס' כתובות ועיין בס' לחם משנה שם, ודברי הרא"ש בזה בכ"מ סותרים זא"ז, דבפ' ואלו מגלחין סי' ע"ט פסק הלכה כרבי נגד רשב"ג, ובפ' המקבל בהא דעד כמה זרע לה ואזל פסק שם כרשב"ג בכ"מ שחולק עם רבי, וכן במס' גיטין בפ' הניזקין סי' ה' פסק ג"כ כרשב"ג בכ"מ: סימן כט דין ברירה בהא דעירוב שהי' להם יין בשותפות

א) עוד יש ענין ברירה בש"ס מה שאינו דומה