בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) לה

דס"ל יש ברירה. וסבור הייתי לומר דבאמת הך משנה ס"ל דאין ברירה, ובזה הי' מתורץ קושיית התוס' שם בחולין ד"ה ת"ש שהקשו דמאי קא משני דאית לי' שותפות בגוי' הא אמר התם דלמ"ד מנסך ממש לא בעי למימר מערב משום דהיינו מדמע, א"כ לדידי' נמי קשה כיון דאין יכול לאסור חלקו של חבירו רק מפני שמעורב עם חלקו א"כ היינו מערב, ולפי מ"ש היה א"ש דממדמע לא הוה שמעינן דמנסך אסור גם חלק חבירו, דהוה אמינא יש ברירה, ולכן הוצרך לאשמעינן דבמנסך ג"כ אסור כולו משום דאין ברירה, אבל לפ"ז קשה על מ"ש הש"ך ביו"ד (סי' ד' ס"ק ה') לתרץ קושיית הסמ"ע והב"ח דסתרי דברי הש"ע. דביו"ד שם הביא ב' דעות אם יש לו שותפות אם יכול לאסור חלק שותפו, ובח"מ סי' שפ"ה כתבו בסתם המנסך יין של חבירו כו' אם הי' לו בו שותפות חייב לשלם, ותי' שם בש"ך דאע"ג דלענין איסורא יש בזה פלוגתא דרבוותא, מ"מ מצי הניזק לומר דילמא קים לן כמאן דאוסר שאיני רוצה להכניס עצמו בספק כו' יעו"ש, ולפי מאי דקיי"ל דדין ברירה בספק הוא, א"כ יש כאן ס"ס לקולא, ספק שמא קים לן כמאן דס"ל דא"י לאסור גם ביש לו שותפות דכוון לצערו, ואפי' תאמר דלא כוון לצערו, מ"מ שמא יש ברירה ואין חלק חבירו נאסר כלל, דבשלמא בשחט בהמה שיש לו שותפות אין שייך ברירה, כיון דחלקו נאסר וא"א לכזית בשר בלא שחיטה גם חלק חבירו נאסר ממילא דכמאן דלא שחט דמי, וכמ"ש בסוף חלק לענין בהמה חצי' של עיר הנדחת כו', דמחלק שם ר"ח בין עיסה ובין בהמה יעו"ש, אבל במנסך יינו קשה דלמ"ד יש ברירה אינו נאסר כלל, ולשיטת הייש"ש דס"ל דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה מתורת ודאי הוה א"ש, דאין כאן ס"ס כלל, אבל כבר נתבאר למעלה שדעת הפוסקים אינו כן

ב) עוד קשה דהא הרמב"ם ע"כ ס"ל דמה דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא הוא מטעם ספק כמ"ש בפי' בכ"מ בהלכותיו וכמ"ש למעלה בשמו, ואעפ"כ ס"ל בהא דיש לו שותפות בגוי' דאוסר גם חלק חבירו, אך על הרמב"ם ודברי הש"ך הנ"ל והפוסקים יש ליישב, דס"ל כלשנא בתרא דחולין שם דר"נ ורב עמרם כו' אמרי אפי' למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ה"מ נכרי, אבל ישראל לצעורי קא מכוון כו', ובאית לי' שותפות אמרינן דלא כוון לצעורי' מדאוסר חלק עצמו וא"כ לא שייך כאן דין ברירה, אבל עדיין אינו מיושב דאף אם נאמר דאדם אוסר דבר שאינו שלו, היינו אם ניסך בפי' יינו של חבירו, אבל בהא דיש לו שותפות מהיכן נדע שכוון לנסך גם חלק חבירו, דאולי כוון במה ששכשך הכלי יין לע"ז רק לחלק שלו מה שיקח אחר חלוקה, דומיא דב' לוגין שאני עתיד להפריש וכיון דיש ברירה לא נאסר חלק חבירו כלל, ואכתי קשה דהא יש כאן ס"ס, ספק שמא לא כוון אלא לצערו, וספק שמא יש ברירה. ואפשר כיון דיש כאן ס"ס לחומרא, ספק שמא כוון לנסך גם חלק חבירו, וספק שמא אין ברירה, ומ"מ לל"ק דש"ס דרב נחמן ורב עמרם ס"ל דאין אדם יכול לאסור שאינו שלו אפי' כוון לאסור, א"כ מאי משני דאית לי' שותפות בגוי', ואפשר דר"נ לטעמי' אזיל דס"ל אין ברירה בפ' מעשר בהמה (ד' נ"ו ע"ב) בהא דחלקו גדיים נגד גדיים כו' יעו"ש, גם קשה להיפוך דלפי מה שמבואר בש"ס שם גם אם כוון לאסור חלק חבירו אין יכול לאסור כי אם ע"י מעשה, כמ"ש רב הונא בפי' שם, וכן מבואר במס' ע"ז פ' ר"י (ד' נ"ד ע"א) א"כ למ"ד אין ברירה במה ששכשך ידו ביין לע"ז אולי אין ברירה ויין שלו הוא ששכשך, ואח"כ כשחלקו היין אולי הגיע לחבירו היין שלו מה שלא שכשך לע"ז, וא"כ לא עשה בו מעשה ולא הי' יכול לאסרו וא"כ אכתי יש כאן ס"ס וצ"ל דלא שייך כאן ברירה, דדוקא בשני לוגין שאני עתיד להפריש שבתחילה כוון רק על מה שעתיד להפריש אחר זמן, נמצא שאח"כ נתברר שהיין ששתה תחילה לא הי' בו עירוב תרומה כלל, משא"כ דבר שחל עכשיו בתערובות, כיון דעכשיו ע"כ הוא מעורב הכל בדבר לח לכן נאסר כולו, והוי דומיא דשור בשוורי הקדש או פרוטה בכיס זה הקדש שכולם בספק הקדש, וכבר הזכרתי זה למעלה סי' ו' יעו"ש: סימן כח דין ברירה בדבר שכל א' גופו ניכר בפ"ע ואין מעורבים, רק יניקת הפירות מעורבים

א) גרסינן בפ' לא יחפור (ד' כ"ו ע"ב) אמר עולא אילן הסמוך למיצר בתוך ט"ז אמה, גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים, ופריך שם מהא דתניא אילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל טבל וחולין מעורבין זה מזה דברי רבי, רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור, ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר יש ברירה ומר סבר אין ברירה אבל גדל בפטור ד"ה פטור ומשני הכא במ"ע דמפסיק צונמא ופריך א"ה מ"ט דרבי דהדרי ערבי, במאי קא מפלגי מר סבר אוירא מבלבל ומר סבר האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי. ולכאורה הי' נראה לפרש פלוגתייהו דר' ורשב"ג דאזלי לשיטתם דפליגי בפ' השולח בכה"ג בישראל ועכו"ם שקנו שדה בשותפות דר' סבר טבל וחולין מעורבין זה בזה משום דס"ל אין ברירה, ורשב"ג ס"ל חלקו של עכו"ם פטור ושל ישראל חייב דיש ברירה, אבל באמת אין לו דמיון לשם, דשם גוף הקרקע שהתבואה גדילה בו א"י איזה ממנו של ישראל ואיזה של עכו"ם כיון דאין ברירה, ורשב"ג ס"ל אחר שמחלקים ביניהם אמרינן