בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) לא

פ"ט דהא ע"כ ר"ח ס"ל דיש ברירה, משא"כ לדידן דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא גם חצי' השניה אסורה, וכבר כתבתי בזה למעלה מה שיש ליישב דברי הרמב"ם, וכעת נראה דשאני עיסה כיון שאין שום הפרש והבדל כלל בין א' לחבירו, שהעיסה כולה גוש א' ויכול לחלוק בודאי בלא דעת חבירו אמרינן בי' ברירה לכ"ע, וי"ל דזהו כוונת לשון הש"ס דקאמר שם ר"ח בסוף חלק, מ"ט, עיסה כמאן דפליגי דמי ר"ל שאין שום הקפד בדבר בחלוקתו, והוא הלשון עצמו שאמרו בפ' א"נ בחלק מעות שלא מדעת חבירו מ"ט זוזי כמאן דפליגי דמי כו' וכמ"ש, ולכן העתיקו הרמב"ם לפסק הלכה, דכיון דהש"ס מביא דברי ר"ח בסתם בסוף חלק ולא קאמר דלא קיי"ל כוותי' לדידן דלית לן ברירה בדאורייתא מוכרחים אנו לחלק כמ"ש, ואין זה דומה לדבר שיש בו קצת הקפד אף שהם דברים שוים דתליא זה בדין ברירה, דאע"ג דחולקים בשוה ואין א' נותן יתרון לחבירו במעות, מ"מ למאן דלית לי' ברירה אינו מועיל, משא"כ בדברים השוים לגמרי בלא שום הפרש ניכר כלל. ועתה יוצא לנו דיש בדין ברירה בכה"ג באחין שחלקו ג' חלוקות, הא', בב' מינים שונים לכ"ע אין ברירה כדמוכח ממתני' דמס' דמאי, והב', בדברים שהם מין א' ושוים בדמיהם שאין השני לוקח דבר אחר כנגד היתרון ששוה אחד יותר, ומ"מ יש בו קצת קפידא שזה חפץ בזה וזה בזה, כעין הא דזוזי טבא וחקולי דפ' א"נ, בכה"ג תליא בדין ברירה ובמחלוקת אי יש ברירה או לא, ולדידן יש בו חילוק בין דאורייתא לדרבנן, והג', הוא דבר השוה בכל דבר בלי שייכות הקפד כלל בזה לכ"ע אמרינן ברירה אף בדאורייתא, ואין זה דומה להא דאי' בפ' מעשר בהמה דפליג ר"נ ורב ענן בחלקו גדיים נגד גדיים כו' אי אמרינן ברירה או לא, דשם ודאי דא"א שיהיו שוים לגמרי במראה ובקומה ובדמים יש בזה שייכות פלוגתא דברירה וכמ"ש

ג) אמנם לכאורה יש סתירה לכלל זה מהא דאיתא בפ' משילין בהא דשנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות דאי' שם דלמ"ד אין ברירה גם בחביות יין א"ב, אע"ג דודאי הוא דבר שאין בו הקפד כשחולקין היין ביניהם ובזה ודאי דיכול שותף אחד לחלוק בלא דעת חבירו. ולענ"ד דיש לחלק בזה בין דבר גוש או בדבר לח, דבדבר גוש כיון שיכול לחלוק בלא דעת חבירו ואין החלקים מעורבים זה בזה, שפיר י"ל דכיון שכל חלק עומד בפ"ע אין כאן סברא לומר דאין ברירה דאולי חלקו ביד חבירו כיון שאין שום דבר הפרש בין החלקים, לא שייך לומר דהחליפו חלקם אחד בחבירו, משא"כ בדבר לח המעורב יחד דהא ע"כ נתערבו חלקיהם זה בזה, וכל א' יש לו בשל חבירו וכל מה שיחלוק עתה הוא מתערב אח"כ בשל חבירו, וא"כ ע"כ צ"ל דמה שיטול אח"כ הוא הי' שלו מתחילה בזה שייך שפיר לומר אין ברירה, דא"א לומר כמו שחולקין אח"כ כן הי' בתחילה דקודם החלוקה הי' מעורבים ואחר החלוקה אינם מעורבים, ועיקר דין ברירה הוא לומר שכמו שהוא עתה אחר שנשתנה הדבר כמו כן הי' בתחלה, ובדבר לח יש הפרש ניכר בין קודם חלוקה לאחר חלוקה, משא"כ בדבר גוש שאינו מעורב כמו עיסה ואתרוג הנ"ל והוא חילוק נכון לענ"ד. ומ"מ מדברי רשב"ם שכ' שם, דה"ה בנמצא הרבה אתרוגים בעיר או שכבר יצאו ואין צריכים לו עוד ג"כ יכול לאוכלו מקרי ויוצא י"ח לא משמע הכי, דהא שם אין שייך לומר יש ברירה ושהוא שלו מעולם דהוי כב' מינים, כיון שאין עוד אתרוג אחר בשותפות וא"כ מה בכך שאין מקפיד עליו, מ"מ לאו שלו מיקרי וכמו שהקשה המ"א שם, ועיין במ"א סי' תרנ"ח מ"ש לחלק בין שואל טבעת לקדושין ובין שואל לולב מחבירו, דכ' דבעינן שיאמר בפירוש לשם מתנה ועי' מ"ש בס' יד אפרים מהגאון מור"ז מבראד ודברי רשב"ם צ"ע כעת

ד) והרמב"ם ז"ל (בפ"ח מה' לולב הלכה י"א) כתב וז"ל, שותפין שקנו לולב או אתרוג בשותפות אין א' מהם יוצא י"ח כו', האחין שקנו אתרוגים מתפוסת הבית כו' אם יכול לאוכלו ואין האחים מקפידים בכך יצא, ואם היו מקפידין כו' ואם קנה זה אתרוג וזה פריש, או שקנו כאחד אתרוג ורימון ופריש כו' אינו יוצא כו', ואעפ"י שאם אכלו אין מקפידין עליו עכ"ל. ודבריו צריכים ביאור שכיון שבקפידא תליא מלתא א"כ בסיפא בקנו אתרוג ורימון למה לא יצא י"ח, כיון שאין מקפידין עליו אם יאכלנו, והתוס' שם כתבו בפירוש דלכך באתרוג ורימון ופריש לא יצא משום דכיון דאין להם אתרוגים אחרים הם מקפידין עליו, מסתמא מוכח דלא ס"ל כדעת הרמב"ם, ולפי מ"ש דברי הרמב"ם נכונים מאד, דבאמת הא דאין מקפידין עליו לחוד לא מהני לו שיצא י"ח דמה בכך מ"מ לאו שלו מיקרי וכמש"ל, לכן פי' דתרתי בעינן דהיינו שיהי' להם אתרוגים הרבה וגם לא יקפידו עליו, ור"ל שיהיו כולם שוין בכל דבר ולא יהי' שום הקפד בחלוקתם לומר כל אחד מהם אתרוג זה אני רוצה, ולכן בכה"ג כיון דיכול לחלוק בלא דעת חבירו אמרינן ברירה דשלו הוא מעולם. משא"כ באתרוג ורימון ופריש אף דאין מקפידין עליו, מ"מ לאו שלו מקרי כיון דלאו מין א' הם ולא שייך לומר בזה ברירה, ולכן צריך שיטלנו בדרך חלוקה ברשות חבירו דהוי כמוכרו לו או שיתן לו במתנה, ועיין בס' לחם משנה שם מה שפי' דברי הרמב"ם ונדחק שם מאד ליישב דבריו להשוותם עם דברי התוס' ודבריו מגומגמים שם ולפי מ"ש א"ש

ה) והמ"מ שם הביא דברי הרשב"א וז"ל, ומסתברא לי דהא דאחין בשלא לקחוהו לצאת בו הוא' אלא לאוכלו ולהריח בו, אבל לקחוהו