בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) כט

אנו להשוות הסוגיות שלא יחלוקו זע"ז צריכים אנו לדחוק וליישב, וכבר ישבו התוס' דקדושין דגם שם מיירי בשוי' שליח, ולכן לדינא צ"ע, כיון שבלא"ה התוס' חולקים על הרמב"ם שהם מפרשים גם סוגיא דקדושין דמיירי בשוי' שליח וצ"ע

ח) וע"ד חידוד היה נראה לומר דפלוגתא דאביי ורבא ביאוש שלא מדעת הוא דאזלי לשיטתם, דהנה בפ' כל הגט דבעי' רב הושעיא מר"י בתולה בדעת אחרים אי אמרינן ברירה ופשיט לי' ממתני' דלאיזו שארצה אגרש, וקאמר שם אביי דיש חילוק בין תולה בד"ע לתולה בדעת אחרים ומייתי ראי' מר"י ור"ש דלית להו ברירה ותולה בדעת אחרים אית להו ברירה, ורבא ס"ל מאן דס"ל יש ברירה גם בתולה בד"ע הדין כן, ומאן דס"ל אין ברירה גם בתולה בדעת אחרים א"ב, ור"י ור"ש ס"ל יש ברירה, והא דב' לוגין הטעם משום שמא יבקע הנוד, וא"כ לרבא י"ל כיון דר"י ור"ש ס"ל יש ברירה וגם ר"מ ס"ל כן וגם בתולה בד"ע ס"ל י"ב ואמרינן הוברר הדבר למפרע, לכן גם ביאוש שלא מדעת ג"כ אמרינן אגלאי מלתא למפרע והוי יאוש, אבל אביי דס"ל לחלק בין תולה בד"ע לתולה בדעת אחרים, א"כ ס"ל לר"י ור"י ור"ש דתולה בד"ע א"ב, לכן ס"ל דלא הוי יאוש דלא אמרינן אגלאי מלתא למפרע, וכיון דקיי"ל באמת א"ב לכן כאן הלכה כאביי, ובתולה בדעת אחרים יש ברירה כמ"ש למעלה דיש פוסקים ס"ל כן, וכן נוטה דעת הרמב"ם כמו שהארכתי במקומו. ובזה א"ש מה דתי' רבא אליבא דאביי בשוי' שליח, מה דקאמר אליבא דאביי קשה, דהא גם לרבא צ"ל כן כמ"ש ה"נ מסתברא כו' אבל לפי מ"ש דאביי ס"ל תולה בדעת אחרים יש ברירה א"ש, דכיון דשוי' שליח הרי הי' תולה בדעת אחרים, וכיון שאח"כ אמר כלך אצל יפות הרי הוא בשעה שעשאו שליח תלה בדעתו אם יתרום מן היפות יהיה תרומה, ותולה בדעת אחרים ס"ל יש ברירה אליבא דכ"ע, ולרבא בלאו"ה א"ש דס"ל יש ברירה בכ"ע, ומ"מ צריך לאוקמי' בשוי' שליח מטעמא דקאמר ה"נ מסתברא כו', וע"פ מ"ש א"ש ההיא סוגיא דקדושין, דההוא דקדיש בפרוזמא דשכרא אתי לקמי' דרבא אמר לא אמרו כלך אצל יפות כו' דלא הזכיר שם דשוי' שליח, ולפי מ"ש א"ש, דשם מיירי דהמקדש הבעל עצמו קדשה בפרוזמא דשכרא של אחרים ורבא אזיל לשיטתי' דס"ל דיש ברירה גם בתולה בדעת עצמו, ולכן א"צ לומר דשוי' שליח, דדוקא בהא דב"מ בתרומה דתרם איש אחר צריך לאוקמי' בשוי' שליח משא"כ שם בקדושין, וכיון דחזינן דנתרצה אח"כ במה דקדש בהם, אמרינן הוברר הדבר למפרע דגם בתחילה נתרצה אע"ג דתולה בד"ע, והא דאמר שם (ד' מ"ב ע"ב) רבא אמר ר"נ האחין שחלקו לקוחות הם א"צ לומר דס"ל אין ברירה, אלא שם מיירי לענין שאם טעו בחלוקה והיה בהם אונאה דלענין זה לא שייך לומר הוברר הדבר כו'. ובזה א"ש קושיית התוס' סוף פ' השולח (ד' מ"ט ע"א), שהקשו לרבא היאך מצא ידיו ורגליו דהוא ס"ל האחין שחלקו לקוחות הם בר"פ האיש מקדש, וג"כ פוסק כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, ולפי מ"ש א"ש דלא ס"ל כלקוחות דמי וענין חזרה ביובל, דהוא ס"ל יש ברירה אלא לענין אונאה ס"ל לקוחות הם ודו"ק

ט) וצ"ע בהא דאיתא בפ' הדר (ד' ע"א ע"א) בהא דתנן מאימתי נותנין רשות, ב"ש אומרים מבע"י וב"ה אומרים משתחשך, ומפרש עולא מ"ט דב"ה נעשה כאומר כלך אצל יפות, ופרש"י שם דאם נמצא יפות מהם תרומתו תרומה דגלי דעתי' דניחא ליה, ואמרינן כמאן דשוי' שליח מעיקרא הוא, ה"נ כיון דבטיל השתא גלי דעתי' דמעיקרא בשריותא ניחא לי' אלא ששכח ולא עירב ולא הוי לי' אקנויי בשבת. הרי דמשמע מסוגיא זו דבהא דכלך אצל יפות מוקמינן לי' ממסקנא גם בלא שוי' שליח, כיון דמדמה להא ביטל רשות בשבת שלא הי' לו ידיעה מעיקרא כלל, וגם קשה דא"כ זה תליא בדין ברירה, והי' אפשר לומר דב"ש וב"ה לטעמייהו אזלי דפליגי בברירה בהא דהמת בבית ולו פתחים הרבה, דב"ש לית להו ברירה וב"ה אית להו ברירה, אך קשה למסקנא דש"ס התם דלטהר את הפתחים מכאן ולהבא פליגי, ומ"מ א"ש לדינא דידן דקיי"ל בדרבנן יש ברירה ועירובין דרבנן, אבל לפ"ז לא הוצרך הש"ס כאן לומר משום דהוי כמו כלך אצל יפות והי' לו לומר משום דבדרבנן יש ברירה. ולכן נראה מכאן ישוב לדברי הרמב"ם פ"ד מה' תרומות שהבאתי, שסתם שם דגם בלא שוי' שליח מהני, והקשינו כיון דמדברי הירושלמי מוכח דלא מהני למפרע יש לנו לומר דש"ס שלנו אינו חולק עליו בדינא, וסוגיא דפ' האיש מקדש מיירי בשוי' שליח וכמ"ש התוס' שם כמש"ל. ולפ"ז א"ש, דהרמב"ם סמך על סוגיא דפ' הדר שמוכח מכאן דגם בלא שוי' שליח מהני בכלך אצל יפות, וצ"ל דס"ל דבאמת לפי המסקנא דמסיק הש"ס דהיכא דלא שייך משום כיסופא קאמר להו, אמרינן מדניחא ליה בסון מסתמא ניחא לי' מעיקרא ג"כ כל דלית לי' פסידה בעשייתו, ולא שייך כאן לומר אין ברירה, דדוקא בליכא אומדנא דמוכח לומר הוברר הדבר שכן הי' דעתו מתחילה, כהא דאיזו שתצא בפתח תחילה או לאיזה שארצה אגרש, דבדבר זה שייך שנוי רצון ושנוי דעת, משא"כ בהפרשת תרומה משום מצוה אמרינן אומדנא דמוכח הוא כמו שרוצה עתה ביפות להדור מצוה, מסתמא הי' רוצה בתחילה אם הי' יודע מזה, כיון שאין כאן אלא חסרון ידיעה לבד אינו אלא גילוי מלתא, וכן בעירוב ודאי דניחא לי' בביטול רשות כדי שלא יאסרו כולם בטלטול ומהיות טוב כו', ועוד שגם הם יכולים לחזור ולבטל רשותם