בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) כח

וכיון שעשאו שליח סתם ולא הזכיר לו דבר וחזינן אח"כ שנתרצה ביפות אמרינן מסתמא כשעשאו שליח לתרום סתם ולא פי' לו שלא יתרום מיפות, מסתמא היה ניחא בתחילה ע"ז שיתרום ביפות והוי כמו יאוש מדעת, ובזה מפורש לנו סוגיא זו על בורי'

ה) ובזה מתורץ מה שהקשה בס' פתח הבית בדיני שליחות ענף ו', שהקשה למה אמרו זכין לאדם שלא בפניו ושלא מדעתו, ל"מ אי זכי' מטעם שליחות הוא ודאי דל"מ שלא מדעת, דהא ילפינן מקרא דמה אתם לדעתכם כו', אלא אפי' אם נאמר דעדיף משליחות מ"מ לדידן דקיי"ל כאביי דיאוש שלא מדעת לא מהני, א"כ אפי' קנין בעי דעת כו' יעו"ש ולפי מ"ש ל"ק מידי, דאפי' אם נאמר דזכי' מטעם שליחות הוא ולא דעדיפא מינה, מ"מ כיון דילפינן מקרא דונשיא א' למטה דזכין לאדם שלא מדעתו, דהא התם קטנים הוו דהוי כשלא מדעתם, וכדאי' בקדושין שם, א"כ עכצ"ל דהא דגילה הכ' גבי תרומה דבעינן לדעתכם, היינו משום דאל"כ הוי חובה לו כשתורם משל בעה"ב של"מ, דודאי לא ניחא לי' לבעה"ב שיעשה אחר המצוה ולא הוא, והא דמבעי' לי' בפ' אין בין המודר (ד' ל"ו ע"ב) התורם משלו על של חבירו אי מהני כו', היינו משום די"ל דודאי ניחא לי' לאדם שירויח שיעור התרומה אף שלא יעשה המצוה בעצמו, א"ד דאפ"ה ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני'

ו) והנה תוס' פ"ק דבכורות (ד' י"א ע"א), בהא דאמר ר"ה הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי כו', הקשו הא בנדרים גבי תורם משלו על של חבירו הוא בעיא דלא אפשטא אי מהני ולמה כאן בפדיון פ"ח מהני, ותי' שם דשאני תרומה דכתי' בי' אתם גם אתם מה אתם לדעתכם כו', ועי' במשנה למלך (פ"ד מה' תרומות הלכה ב') תמה שם על דברי התוס' הנ"ל, דהא כל התורה ילפינן שליחות מתרומה ובעינן לדעתכם, ועי' בס' פתח הבית שם שהקשה עוד בדברי התוס', במ"ש לחלק דשאני תרומה דכתי' כו' ובעינן לדעתכם כו', דהא גבי תורם משלו על של חבירו אין הבעיא אם צריך דעת בעלים או לא מן הדין, אלא עיקר הספק שם אי הוי זכות לבעלים או לא יעו"ש. ולפי מ"ש ל"ק מידי, דודאי אין חילוק בין תרומה לשאר דברים, דמ"ש כאן הש"ס ה"נ מסתברא כו' הא כתיב גם אתם כו', היינו משום דכל שלא מדעתם חוב הוא להם כיון שאין מרויחים כלום וניחא להו למעבד מצוה בעצמם כמש"ל, וכמו כן הוא בכל התורה דילפינן לה מתרומה, ועיקר כוונת התוס' דבכורות הוא מבואר ע"פ מ"ש התוס' בפ' מרובה (ד' ס"ח ע"ב) ד"ה הוא דאמר כצנועין, דהקשו שם על מ"ש בש"ס דכרם רבעי א"י לחלל כשהוא ביד אחרים, והא בבכורות קיי"ל דפודה פ"ח של חבירו פדיונו פדוי והיינו אף שלא מדעתו כו', ותי' שם דשאני פ"ח כיון דאסור בהנאה לא נקרא שם בעליו עליו והוה כמו הקדש לענין זה דיכול כל אדם לפדות יעו"ש וזה בעצמו כוונתם כאן מ"ש דשאני תרומה כו', ר"ל דתרומה כיון שהוא של בעלים ונקרא שמו עליהם ודאי דצריך דעתו, דכמו כן בכל התורה מידי דחל על בעליו והוא שלהם ועושים שליח במקומם צריך שיהא מדעתם, דילפינן מתרומה דכתי' גם אתם כו' לדעתכם דאל"כ אינו בגדר שליח, ומה שהוצרך ללמוד זה מקרא דלא נימא דתי' גם, אתם מרבה גם אחרים יכולים לתרום משלו אפי' בלא דעתו, ולזה אמר מה אתם כו' ר"ל כיון שחל על בעליו לעשותו שהתבואה שלהם הוא צריך דין שליחות מדעתו וכן בכל התורה, משא"כ בפ"ח כיון שאין לו שם בעלים כיון דאסור בהנאה לכן לא בעינן דעת בעלים כלל, וזה ברור לענ"ד פי' דברי התוס'. ולפ"ז מה שנראה מדברי הגאון בס' פתח הבית, שם דדעתו דיש חילוק בין שליחות דתרומה לשארי שליחות בענין זה אין הדבר כן, וזה ברור לענ"ד

ז) ודברי הרמב"ם שם (הלכה ג') צריכים ביאור, מ"ש שם התורם שלא ברשות כו' אם בא בעה"ב ואמר לו כלך אצל יפות אם היה שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה כו', ולא זכר דבעינן דשוי' שליח. וכבר עמדו בזה בכ"מ ובב"י יו"ד סי' של"א והט"ז שם ליישב דברי הרמב"ם בזה, וכלל דבריהם שהרמב"ם סמך על סוגיא דפ"ב דקדושין (ד' נ"ב ע"ב) בההוא דקדיש בפרומא דשכרא דלא הזכיר שם דשוי' שליח, וס"ל דלמסקנא דפ' א"מ שחלקו בין תרומה משום מצוה למה שאינו מצוה, דמשום כיסופא הוא דקאמר שוב ל"צ לאוקמי' בשוי' שליח אלא דכיון דמצוה הוא וחזינן דניחא לי' ביפות, מסתמא ניחא לי' מעיקרא יעו"ש, וע"ש בביאורי הגר"א. ואני תמה מדוע לא הזכירו כולם דברי הירושלמי פ"ק דתרומות ז"ל, בא אביו ואימן ע"י למפרע נעשה תרומה או מכאן ולהבא נעשה תרומה, נשמעינא מן הדא, הרי שבא בעה"ב ומצאו עומד בתוך שלו, א"ל לקוט לך מן היפים האלו אם היו יפים אינו חושש משום גזל, אית לך למימר למפרע נעשה תרומה, לא מכאן ולהבא ואוף הכא מכאן ולהבא, וע"ש במפרש שפי' דהירושלמי אינו מפרש בשוי' שליח, ולכן ס"ל דמכאן ולהבא הוי תרומה, אבל הש"ס שלנו דמפרש בשוי' שליח לכן מהני גם למפרע, וא"כ קשה מאד על הרמב"ם ז"ל שבכ"מ בהלכותיו דרכו להביא דברי הירושלמי רק במה שהש"ס שלנו חולק עליו, וא"כ כל שיש לנו להשוות הש"ס שלנו שלא יחלוק על הירושלמי צריכים אנו להשוותם ואף בדוחק, וא"כ למה נדחוק לומר דהש"ס שלנו חולק בדינא על הירושלמי, וי"ל לומר שאינו חולק עלי' אלא בפי' הברייתא דש"ס שלנו מפרש בשוי' שליח, לכן מהני למפרע והש"ס דקדושין אינו מוכרח שיחלוק על סוגיא דב"מ, דבכ"מ שיכולים