בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) כו

הוי הפקר גמור וכן מוכח בכ"מ, וא"כ קשה למה לא יועיל כאן יאוש אח"כ בדבר שיש בו סימן, ולכאורה הי' נראה לומר דלכך לא מהני כאן יאוש משום דכיון שבעת שבא לידו דבר שיש בו סימן חל עליו מצות השבת אבידה ונתחייב להחזירו שוב אין מועיל יאוש דמיקרי אתי לידי' באיסורא וצריך לקיים מצות השבה כמו דגנב וגזלן דקיי"ל דלא מהני יאוש, ואפי' למ"ד יאוש כדי קני היינו לענין שקונה גוף החפץ אבל נתחייב בדמיו משום דבאיסורא אתי לידי וצריך לקיים מצות והשיב את הגזילה, ולפ"ז היה נראה דאפי' הפקירו אח"כ בפי' לא מהני בגנב וגזלן ולא באבידה. וראיתי בס' פתח הבית בדיני יאוש ענף י"ח שחקר בגנב וגזלן ואח"כ הפקירו הבעלים בפי' וכתב שם דיש סברא לומר דלא מהני הפקר מה שהוא ברשות אחרים כמו דלא מהני הקדש, כמ"ש גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו כו', ושוב דחה זה דאם נאמר כן למה הוצרך לומר רבה טעמא דיאוש כדי לא קנה משום דבאיסורא אתי לידי' תיפוק לי' משום דלא מהני יאוש כשהוא ברשות אחרים. ובאמת נראה דמהני הפקר דלא דמי להקדש שצריך שיחול על ידי אמירת הבעלים, שהרי אין אדם יכול להקדיש של אחרים וכמ"ש ואיש כי יקדיש את ביתו כו', משא"כ הפקר א"צ לחול ע"י מעשה, דהקדש הוי כמכירה לרשות אחרים כמ"ש בפ' מרובה (ד' ע"ו ע"א) מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים כו', אבל הפקר אינו אלא סילוק רשות בעלמא וממילא נעשה הפקר וכמ"ש בפ"ב דכריתות ובר"פ השולח הנותן מתנה לחבירו כו' ואמר אי אפשי בה כו' כל המקדים בה זכה בה, ולכן מהני אפי' ברשות אחרים, ועיין פ' מרובה (ד' ס"ט ע"א), כל שלקטו ממנו העניים יהא הפקר כו' משמע דמהני הפקר ברשות אחרים, ולכן נ"ל כמ"ש שעיקר הטעם דלכך לא מהני יאוש משום דבאיסורא אתי לידי' ר"ל שמחויב לקיים מצות השבה, ועיין לקמן בפ"ב דב"מ, (ד' כ"ו ע"ב) נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה כו', ואע"ג דהדרה לאחר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב לי', כבר כתבו התוס' שם דלא קאי רק על לאו דלא תוכל להתעלם בלבד אבל חל עליו עשה דהשב תשיבם, וע"פ מ"ש דהפקר לאו בגדר קנין הוא אלא סילוק רשותו וממילא נעשה הפקר, יובן בזה מ"ש הר"ן רפ"ק דפסחים דהפקר ע"י שליח לא מהני, ובס' פתח הבית בדיני שליחות בענף א' תמה למה לא יועיל הפקר ע"י שליח, וע"פ מ"ש יובן הדבר על נכון, דבשלמא דבר שחל ע"י מעשה האדם דוקא יכול לעשות ג"כ ע"י שליח דמעשה ודבור השליח הוי כמו מעשה ודבור משלחו דשלוחו של אדם כמותו כמו בקדושין וגירושין ותרומה והקדש שכולם חלים ע"י מעשה שלו, משא"כ הפקר שאינו אלא סילוק רשות בעליו מעליו מה מועיל מה שהשליח מפקירו ומסלק רשותו כיון שבאמת לא הי' שלו אלא של משלחו

ב) אך ממ"ש ר"פ הכותב (ד' פ"ג ע"א) בהא דתנן הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך כו' ומקשה שם וכי כתב לי' מאי הוה והא כו' משמע דלא מהני סילוק גופו מדבר שהוא שלו, ש"ה דלשון אין לי עסק בה וידי מסולקת ממנו אינו אלא כמו אומר הרי את לעצמך דלא מהני גבי שדה ואינו אלא לשון סילוק דין ודברים כמ"ש התוס' ר"פ הכותב שם ובפ' חזקת הבתים (ד' מ"ג ע"ב), ועי' פירשב"ם שם משום דהוי כמו לשון תפילה הלואי שלא יהי' לי עסק בה, אבל אם מסלק כחו לגמרי ומכוין שיהי' הפקר לכל ג"כ מהני, דיאוש שאומר ווי לחסרון כיס כמ"ש בפ' א"מ מהני כמו הפקר משום דאומדנא דמוכח הוא דמסלק עצמו לגמרי שלא יהי' רשותו עליו כלל, וראי' לזה מהא דאיתא בפ' בתרא דכריתות (ד' כ"ד ע"א) אמר ר"ל הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל הקודם בה זכה ומפרש התם טעמא משום דהוי הפקר, ועיין תוס' ר"פ השולח (ד' ל"ב ע"א) ד"ה מבוטלת כו' דאם אמר לבטול לישנא דלהבא מהני כמו הפקר, ועי' בכריתות שם דפריך על ר"ל מהא דתניא האומר דין ודברים אין לי בנכסייך כו' דלא אמר כלום ותי' שם דש"ה דמדין ודברים סילק נפשי', וע"ש מה דמביא מהא דהכותב נכסיו לאחרים והיו בהם עבדים ואמר הלה אי אפשי בהם כו' דמדמה שם למפקיר עבדו ומחוסר גט שחרור כו', מכל זה ראי' דאין צריך למעשה ודבור רק שסילק רשותו לגמרי מהם מהני מדין הפקר ולכן לא מהני ע"י שליח, והא דאיתא בסוף פ' אין בין המודר א"ר יוחנן דבר תורה הפקר בפני ג' כו' וריב"ל אמר אפי' בא' הוי הפקר כו', דמשמע דאפי' ריב"ל דס"ל דלא בעינן ג' מ"מ בעינן שיהי' א' שומע שמפקירו בפניו אבל לא מהני מה שמפקיר בינו לבין עצמו, כ"ש אם לא הוציא מפיו שמפקיר רק שמפקירו בלבו ומחשבתו דלא מהני, מ"מ כבר כתב הרא"ש בפסקיו שם בשם רבינו שמשון דלריב"ל דהלכתא כוותי' נגד ר"י אפילו בינו לבין עצמו מהני ועי' ברא"ש שם. ועוד נראה דביאוש שאמר ווי לחסרון כיס או בדבר שידוע שנתייאשו בעלים ממנו גם ר' יוחנן מודה דמהני דעיקר טעמו מה דבעי שלשה כדי שיצא הדבר מרשות בעלים, דבלאו"ה לא יצא מרשותו כיון שאין הדבר מפורסם שהפקירו, אבל בדבר הידוע שהפקירו בלבו או שאמר ברבים ווי לחסרון כיס הרי הוא מפורסם שמפקירו ובזה יצא מרשות בעליו מיקרי הג"ה על הגליון הכ"י], (עיין פ' א"מ ד' ל' ע"ב ד"ה אפקרה שכתבו שהפקר בלבו מהני)

ג) ואחר שנתבאר שיאוש מהני גם כשהוא ברשות אחרים רק היכא דאתי לידי' באיסורא לא מהני משום שנתחייב בהשבחה, א"כ צ"ל לרבא דס"ל דיאוש שלא מדעת מהני בדבר שאין בו סימן