בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) כב

שני כלל כמ"ש בפי' בש"ס פ' מי שאחזו בגיטין (ד' ע"ד ע"א) פלוגתא דרב הונא ור"י, דרב הונא דהלכתא כוותיה ס"ל באומר ע"מ שתתן לי מאתים זוז והיא תתן נ"מ אי פשטה ידה כו', וא"כ היאך אפשר לעשות קדושין אלו להיות ודאי לחצאין ולומר שאין יכול לגרשה, דאם נאמר מטעם דלא אמרינן תגלי מלתא למפרע גם לענין קדושין הי' לנו לומר דקדושין אחרים חלים אז וכיון שכן קידושין אין נפקעים בלא גט, ועיקר כוונת התוס' מ"ש לחלק בין הא דחליצת מעוברת ובין קידש אחת מב' אחיות, נלע"ד דכוונתם דבחליצה לא תלתה התורה במה שיתברר אח"כ אלא אמרה ובן אין לו כו' ודנין כמו שהוא עתה, וכיון שלא נתנה תורה למה"ש ולא לנביאים לידע העתידות מסתמא כוונת התורה לדון כפי העת שהוא עתה, ועתה לאו בת חליצה ויבום היא, משא"כ בקידש א' מב' אחיות אפשר להתברר מה שהוא עתה שהרי עכשיו מבורר הוא למי קידש רק שאצלו חסרה הידיעה, אבל בדבר שתלוי בתנאי ותולה התנאי במה שעתיד להיות הרי בפי' תלה הדבר במה שיתברר אח"כ ועל תנאי זה חלין הקדושין עכשיו, ולכן כיון דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי הוי קדושין גמורים למפרע. ובזה מיושב מה שתמה שם הגאון מלמ"ל על הרמ"ה שהביא הטור בא"ע סי' ל"ח, באם אמר ע"מ שירצה אבא ויאמר אין מקודשת אפי' אמר תחילה לא, ולפיכך אם מת הבן אפי' אמר האב אינו רוצה או חולצת או מתייבמת אבל לא מפטרא בלא חליצה דלמא הדר ואמר אין, וכתב שם דלפי' התוס' דלא אמרינן תגלי מלתא למפרע א"כ גם כאן אינה ראוי' לחליצה יעו"ש. ולפי מ"ש כיון דכאן תלה הדבר בתנאי לפי מה שעתיד להיות דנין לפי מה שהוא אח"כ ולא לפי מה שהוא עתה, אך מטעם אחר הי' נראה דאין יכול לגרש תוך הזמן לפי שיטת ר"י בתוס' פ' כל הגט, באומר לאיזה שארצה אגרש דאפי' למאן דאית ליה ברירה אין הגט כלום משום דבעינן דבשעת כתיבה יהי' מבורר לשמה, א"כ גם כאן כיון שבשעת כתיבת הגט אין ידוע אם היא בת גירושין דשמא לא יתקיים התנאי ואין הגט כלום א"כ אין זה מבורר לשמה, וזה גרע יותר מהא דלאיזו שתצא בפתח תחילה ששם אינו מבורר לשם מי נכתב, אבל עכ"פ נכתב לשם גירושין גמורים מכ"ש בהא דאינו מבורר אם היא בת גירושין כלל, וזה דומה להא דקדשים ששחט לשם חולין או שסבור שהוא חולין דזה נקרא מתעסק דפסול לכ"ע וגרע משלא לשמה וא"כ אין זה מבורר אם הוא בגדר מתעסק או לא, וכבר כתבנו למעלה אם דברי ר"י דפ' כל הגט קיי"ל הכי לדינא יעו"ש

ו) ועיין בפ' ר"ג ביבמות (ד' נ"ב ע"ב) בהא דאומר כתוב גט לארוסתי כו' ולאשה בעלמא אינו גט, ופרש"י הואיל וכשנכתב לא היה ראוי לגירושין, והתוס' כתבו שם בלשון אחר וז"ל, ואפי' כתוב בו זמן דלאחר נישואין הואיל דאין בידו לגרשה בשעה שעשאו שליח כו' וכתבו שם עוד, דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל גט זה מהני כמו הא דכתב גט שחרור לעבד וכתב בו לכשאקחך גופך קנוי לך מעכשיו, נראה דדברי תוס' אלו פליגי על מ"ש התוס' בשם ר"י בפ' כל הגט דבעינן מבורר לשמה בשעת כתיבה, דלפי' ר"י אפי' למ"ד אדם מקנה דשלב"ל לא מהני דאין זה מבורר לשמה, והרמב"ם (פ"ג מה' גירושין הלכה ו') כתב וז"ל, אינו גט מפני שלא היתה בת גירושין ממנו כשכתב גט זה ונמצא שלא נכתב לשם גירושין, הרי שכתב כפי' רש"י, ומשמע ג"כ מדבריו דאפי' למ"ד אדם מקנה דשלב"ל לא מהני, ובאמת צ"ע דהא בשטר קדושין בעינן ג"כ שיכתוב לשמה כמ"ש בפ"ק דקדושין (ד' ט' ע"ב) ואעפ"כ מהני למ"ד אדם מקנה דשלב"ל, שהרי בפי' תניא באמר לה לאחר שיחלוץ לך יבמיך ולאחר שתתגייר כו' דמהני ומשמע דבין במקדשה בכסף או מקדשה בשטר הדין כן, אך לפי שיטת הרמב"ם ורש"י שכתבו משום שאינה בת גירושין צ"ל דשם דוקא במקדשה בכסף הדין כן דשם לא בעינן לשמה אבל בשטר באמת אינה מקודשת, אך בשטר שחרור קשה דהא גם בו בעינן לשמה כמ"ש הרמב"ם (פ"ו מה' עבדים הלכה ה') וכמ"ש ביו"ד (סי' רס"ז סעי' מ"ה), וא"כ איך מהני באמר לכשאקחך כו' והא לא הוי בר שחרור עתה ואין זה לשמה, והי' נראה לענ"ד דהרמב"ם ורש"י מפרשי הא דאמר רבי דמהני בכותב לו לכשאקחך קנוי לך עצמך מעכשיו לא שיה' משוחרר ע"י שטר זה, אלא דקמ"ל דיכול להקנות דשלב"ל ואסור לו להשתעבד בו לכשיקנה אותו ומחויב לכתוב לו שטר שחרור, וכן משמע מלשון הברייתא דמביא בפ' השולח (ד' מ"ה ע"א) דתניא לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח עבד ע"מ לשחררו הכ' מדבר, הרי דקראו הכ' עבד, וא"כ ע"כ שעדיין אינו משוחרר רק שהכ' מזהירו שלא להסגירו לאדוניו להשתעבד בו מאחר שכבר הקנה לו גופו והוי כמו מפקיר עבדו ומחוסר גט שחרור אבל התוס' שכ' דלאו מטעם דמקרי שלא לשמה הוא אלא משום דלא יכול למנות שליח לכתוב הגט במידי דלא מצי למעבד איהו, אזלי לשיטתם דזה מיקרי לשמה כיון שכותב זמן שאחר נישואין וכוונתו לגרשה אז לכן כתבו דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל יכול לגרש ג"כ אשה דעלמא

ז) ולפ"ז מה שהעלה שם המשנה למלך דדוקא באומר ע"מ שתעשה לי איזה דבר כו' שהוא מחוסר מעשה אינו יכול לגרש תוך זמן מטעם דאין אדם מקנה דשלב"ל אבל באומר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום יכול להיות שמגורשת ע"י גט זה מאחר שאינו מחוסר מעשה וזמן ממילא קא אתי, ולפי מ"ש לטעמו של הרמב"ם ורש"י כיון שכ"ז שלא בא הזמן אינו ידוע שבת גירושין היא דאולי תמות קודם הזמן או הוא ימות ולא תבא אלי' לכלל אישות אם כן אין זה מבורר לשמה לפי שיטת ר"י