בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) כא

דכמה בנ"א יש שמתאחר זמן גדלותם, וכאן מה שלא הביא שערות בזמנו אף שהביא לאח"כ הוא מוכיח שקטן הי' דא"א לומר דמצד סריסות הי' זה דהרי הביא אח"כ. ובזה מבואר ת"ש התוס' שם ד"ה נעשה סריס למפרע דלקי על חלב שאכל ולא חשיב התראת ספק, אע"ג דהיה ספק בשעת התראה שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא אגלאי מלתא למפרע, ולא קשה על דבריהם מהא דאמר ר"ל תגלי מלתא למפרע, לא אמרינן דש"ה דבאמת הי' לה בן בשעת החליצה וכמ"ש, ובזה מתורץ מה שתמה בזה הגאון הנ"ל שם על דברי התוס' ונדחק שם לחלק בחילוקים שונים. ומה שהקשה הגאון הנ"ל על דברי התוס' מהא דלא לקי על המותיר בפסח מטעם התראת ספק ולא אמרינן אגלאי מלתא מעיקרא ל"ק מידי דשם בעת שעדיין ראוי לאכול וכל רגע ורגע בעמוד ואוכל קאי ולא עשה עדיין שום איסור, דעיקר האיסור ברגע אחרונה של סוף הזמן ומה שלא אכל כלל אמרינן שמא ברגע אחרונה נשתנה דעתו שלא לאכול ולא שייך לומר אגלאי מלתא למפרע, וכן בהא דהכה את זה וחזר והכה את זה, ג"כ בכל א' יש ספק באמת אם עובר על איסור תורה, אע"ג דלאחר כך שהכה את שניהם נתברר למפרע שעבר על איסור, מ"מ לא נתברר שבעת שהתרו אותו על כל א' הי' איסור ודאי דרק מצד ממנ"פ אמרינן דעשה איסור, וכן בריש פ"ג דמכות בפלוגתא דבטלו ולא בטלו וקיימו ולא קיימו (ד' ט"ז ע"ב) פלוגתא דר"י ור"ל בהתראת ספק שם לא שייך לומר אגלאי מלתא למפרע שבשעת התראה עשה איסור ודאי

ד) עוד קשה לענ"ד על דברי הגאון הנ"ל מ"ש דלרש"י לר' יוסי קודם שהוברר דין ספק איסור יש עליו, מהא דמביא בפ' בכל מערבין (ד' ל"ז ע"ב) דפריך שם מהא דשני לוגין כו' דר' יוסי לית לי' ברירה מהא דתניא האומר מעשר שני זה מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס כו' הרי זה מחולל, אלמא אית לי' ברירה, ולפי דברי הגאון הנ"ל קשה הא אפי' אית לי' ברירה מ"מ קודם שהוברר אסור לאכול ממ"ש זה דספק איסור יש עליו, וכן בהא דב' לוגין קשה היאך מותר לשתות וכמש"ל, ומה שחילק שם הגאון הנ"ל בין דבר שצריך להיות ודאי לאינשי כגון בגט וכדומה ובין דבר שא"צ להיות ודאי, הוא דוחק גדול לחלק בחילוקים שונים מה שלא נזכר בש"ס, וגם סותר להא שכ' בחליצת מעוברת, דשם ג"כ לא שייך לומר שצריך להיות ודאי לו ודברי רש"י ז"ל יש ליישב באופן אחר שלא יקשה עליו קושיית התוס', די"ל דמפרש דר' יוסי ס"ל דאין אומרין יש ברירה אלא בתרתי למעליותא שצריך לברר דבריו וגם עתיד הדבר להתברר הן או לאו, ולכך בהא דאם מתי שפי' דבריו שנותן גט אם ימות וגם עתיד להתברר בודאי אם יחי' או לא, לכן בזה יש ברירה ולכן אי מיית חייל גיטא, אבל בהא דאומר מעת שאני בעולם לא פירש דבריו שיהי' חל שעה אחת קודם מותו רק שאנו מפרשים דבריו שמ"ש מהיום כוונתו לאחר הגט כל מה שיוכל, נמצא שאף שעתיד הדבר להתברר אח"כ השעה הסמוכה למיתתו, מ"מ לא פירש ובירר דבריו בזה לא אמרינן ברירה, ולכן ס"ל דהוה ספק מגורשת, ור"י לטעמיה דס"ל דבמקום דלא אמרינן ברירה הוי ספק, כמו דמוכח בפ' יש בכור, דס"ל באחין שחלקו שהם מחצה יורשים ומחצה לקוחות. ועוד י"ל דמה דס"ל דקודם לכן הוי ספק מגורשת, כמ"ש הריטב"א בחידושיו לפ"ג דגיטין דמ"ש שעה אחת קודם למיתתו אין זה דבר מבורר דאפשר שיהי' מטורף בדעתו איזה ימים קודם דאז א"א לגט לחול שעה אחת קודם מותו, צריך שיחול קודם לכן בעת ששפוי בדעתו ואנו צריכין לדון כן בכוונתו אף שלא פי' ולא בירר דבר זה ודו"ק. גם מ"ש הגאון הנ"ל דמה שהביא הש"ס בפ' כל הגט בבעי' דר' אושעיא כתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחילה דמחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים, מהא דמה היא באותם הימים, אינו ממה דס"ל לר"י דמגורשת אלא מהא דס"ל דקודם לכן היא כא"א גמורה דחשבינן כאלו ידוע לו שבאותם שעות לא היה קודם מיתה יעו"ש, הוא תמוה דהוא נגד סוגיית הש"ס שם דקאמר שם תולה בדעת אחרים אית לי' ברירה, דתנן מה היא באותם הימים כו' ולכי מיית הוה גיטא כו' הרי מפורש להיפוך דעיקר הדיוק הוא ממה דס"ל שהיא מגורשת מטעם ברירה, ושוב אחרי כתבי זאת מצאתי בנימוקי יוסף שם כתב דלכך ס"ל לר"ל גבי חליצת מעוברת דלא אמרינן תגלי מלתא למפרע, משום דבעת שהיא מעוברת אפשר שהולד היה ראוי להולד ולהיות בן קיימא ואח"כ דבר אחר גרם לולד שהי' נפל וכמ"ש למעלה, והנאני שכוונתי לדבריו

ה) ועיין במשנה למלך (פ"ו מה' גירושין) דחקר שם, באם קידש א' אשה על תנאי באם תעשה דבר פלוני וכדומה וקבע זמן לקיום תנאה אם יכול לגרשה בתוך הזמן, וכתב שם דתליא דין זה במחלוקת הפוסקים, דלשיטת התוס' דבכל מלתא דלא אפשר להתברר עתה דא"א לידע העתידות לא אמרינן תגלי מלתא למפרע, א"כ ה"ה אינו יכול לגרש קודם קיום התנאי, משא"כ לשיטת הנימוקי יוסף י"ל דכאן אמרינן תגלי מלתא למפרע

הג"ה ומדברי הגאון מלמ"ל ג"כ סתירה לדברי הגאון מליסא, דהא במקדש על תנאי לכ"ע אם יתקיים התנאי היא א"א גמורה משעת הקידושין, ואין דנין עליו דין ספק א"א קודם לכן, דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, ואעפ"כ מדמה לה להא דר"ל דאמר דלא אמרינן תגלי מלתא למפרע, ומ"מ דברי המשנה למלך צריכים ביאור כמ"ש בפנים ע"כ הגהה

ולענ"ד אין דברים אלו ברורים כלל דהיאך אפשר לומר דלשיטת התוס' לא יהי' יכול לגרשה, הא כיון דקיי"ל דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואם קיבלה קדושין מאחר אין חוששין לקדושי