בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) כ

(ד' ל"ה ע"ב) דקיי"ל כר"ל דלא אמרינן תגלי מלתא למפרע. ומ"ש רש"י דר"י ס"ל אין ברירה לאו דוקא הוא אלא ר"ל אף דס"ל יש ברירה מ"מ תחילה הוי כספק איסור, וכל דבריו שם תמוהים לענ"ד, דכיון דאחר שמת לאחר הרבה שעות והוברר הדבר למפרע ששעה זו הי' רחוק הרבה ממיתתו היאך אפשר לדון אותה בספק מגורשת לחייב אש"ת, וגם אם קידשה אחר אז (לא) יצטרך גט ממנו דהא כ"ז שהי' חי הי' לה חזקת א"א, והרי משנה מפורשת דשולח גט ממדה"י נותן לה בחזקת שהוא חי וגם אוכלת בתרומה אף שהניחו חולה אם לא כשהיה גוסס וכ"ש כאן שיש ב' חזקות, חזקת א"א דאשה וחזקת חיים דבעלה, ובודאי בעת שבא עלי' אחר בשעה שהוא חי היה נדון כבא על אשת איש גמורה, ואם אשת כהן היא אוכלת בתרומה, ואחר שמת אחר כמה שעות דהוברר הדבר יותר שאז הי' רחוק ממיתתו והיתה א"א בודאי נאמר דמגרע גרע ונידונית רק בספק א"א דק"ו הדברים, אם בעת שלא הוברר הדבר והי' הדבר בספק אולי זו היא שעה אחת סמוך למיתתו אמרינן דהיתה בחזקת א"א גמורה, כ"ש אחר שנתברר הדבר שכן הוא, ואע"ג די"ל דר' יוסי לטעמי' דס"ל דחיישינן שמא ימות כדאי' בפ' כל הגט (ד' כ"ח ע"ב) דס"ל דאסורה לאכול בתרומה משום דלא שייך חזקת חיים, משום שהגט חל שעה אחת קודם מותו, וכמ"ש התוס' בפ' האיש מקדש (ד' מ"ה ע"ב) ד"ה בפירוש כו' ע"ש, מ"מ מוכח משם להיפוך, דהא מה דדייק התם דר' יוסי פליג על ר"מ וס"ל דחיישינן שמא ימות, דייק לה מהא דב' לוגין שאני עתיד להפריש כו', דחייש שמא יבקע הנוד והרי שם קאמר דבאמת ס"ל יש ברירה, ורק דהטעם משום יבקע הנוד משמע דאי לא חיישינן להכי מטעם ברירה לא היה אסור לשתות מן היין אף קודם שהפריש הב' לוגין, ולדבריו בלאו הכי היה אסור דאעפ"י דיש ברירה, מ"מ קודם שהוברר אסור לו לשתות דהוי ספק איסור, והרי ר"מ שם דס"ל יש ברירה באמת ס"ל דמטעם זה מותר לו לשתות מקודם, ור' יוסי גופי' לא אסר אלא מטעם חששא בעלמא דשמא לא יבוא לידי הפרשה כלל ולא יתברר לעולם, אבל בלאו"ה מותר וא"כ היה לו לר"י לומר דבחטאת קאי ולא באשם תלוי ב) ומ"ש ראי' לזה מפ' החולץ דלא אמרינן תגלי מלתא למפרע, לדבריו קשה יותר דהא איתא בפ' בכל מערבין בהא דמתנה על עירובו דמביא שם דתני איו אין אדם מתנה על שני דברים כא' ומקשה שם מ"ש לכאן ולכאן דלא דאין ברירה, מזרח ומערב נמי אין ברירה, ומשני אר"י וכבר בא חכם, ופרש"י שם דאין כאן חשש ברירה, כיון דבעת קניית העירוב הי' החכם לאותו צד רק שחסרה לו ידיעה ואינו אלא גילוי מלתא בעלמא כשישמע למחר יעו"ש, ולדבריו דמדמה להא דחולץ למעוברת א"כ כמו ששם אף שכבר היה העובר במעיה ראוי להיות נפל, מה בכך שלא ידעה [עד[ אחר שהפילה אגלאי מלתא למפרע [הוא[ כמו בהא דבא חכם. ואין לומר דש"ה דשמא היה הולד ראוי להיות בן קיימא ואח"כ נתהווה שנעשה נפל שהפילתו קודם שנגמר בט' חדשים, א"כ היאך מדמה זה להא דברירה שבאמת הוברר הדבר שהי' שעה זו רחוק ממיתתו. ועוד דלדבריו יקשה יותר דהא ר' יוחנן שם פליג על ר"ל וס"ל (דלא) אמרינן תגלי מלתא למפרע, והוא עצמו ס"ל אין ברירה אפי' בדרבנן כדמוכח בפ' אין משילין ובפ' כל הגט כמ"ש למעלה, אלא ודאי דמחלוקתם שם הוא ענין אחר ואינו ענין כלל לדין ברירה, והוא דר"י ס"ל דכיון דהתורה תלתה חליצה ויבום כל שאין לו בן להיות נקרא שם המת עליו וכאשר נולד אז פוטר אשתו מחליצה ויבום, וכ"ז שלא נולד עדיין זיקת יבום עלי' כ"ז שלא נולד ורק שא"א לה להתייבם ולחלוץ שמא יהי' לה בן קיימא, וכיון שהפילה נמצא שלא נסתלק ממנה זיקה זו מעלי' מעולם, ואין אנו צריכים כאן לומר הוברר הדבר למפרע שגם תחילה הי' מקצת הזיקה קיימת עלי', וזה עדיף טפי ממ"ש הר"ן בריש השותפין שנדרו דכל שמקצתו מתברר מתחילה ומקצתו בסוף לכ"ע יש ברירה, דכאן כ"ז שלא נולד כל הזיקה עדיין עלי', ולכן ס"ל דתגלי מלתא למפרע, ר"ל דאין זה אלא גילוי מילתא לבד כיון דעיקר מה שתפקע הזיקה הוא בשעת לידה, נמצא כאלו הדבר מבורר מתחילה כשצריך להיות מבורר כהא דכבר בא חכם, אבל ר"ל ס"ל דאף אם נאמר בכ"מ יש ברירה כאן לא מהני, דהתורה אמרה ובן אין לו, וכ"ז שהולד חי בקרבה הוי כיש לה בן לענין שאינה בת חליצה ויבום, ורק שאסורה לינשא לשוק דשמא תפיל ולא נפקע הזיקה מכל וכל, ולכן ס"ל דלא שייך כאן לומר תגלי מלתא למפרע, ועי' תוס' בפ' החולץ (ד' ל"ה ע"ב) ד"ה תגלי מה שהקשו מהא דקידש א' מב' אחיות ומה שתי' שם, וע"פ מ"ש יבוארו דבריהם על נכון

ג) והא דאיתא בפ' הערל (ד' פ' ע"א) אתמר אכל חלב מבן שתים עשרה שנה ויום אחד עד בן שמונה עשרה שנה ונולד בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות, רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן הי' באותה שעה, ג"כ אינו ענין לנד"ד, וגם להא דחליצת מעוברת דשם סברת רב כיון דרוב בני אדם מביאין שערות בי"ג שנה וכאן נראו בו סימני סריס אח"כ, אגלאי מלתא למפרע דמה שלא הביא ב' שערות היה מצד שהי' סריס באמת רק שלא נתגלו בו הסימנים, ואינו דומה לחליצת מעוברת דעכ"פ הי' בה ולד ואין שייך לומר ובן אין לו כמ"ש, ושמואל סובר די"ל דבאמת הי' קטן באותה שעה ונעשה גדול אח"כ דסימני סריס שנולדו בו אין מוכיחים דהי' גדול באמת בי"ג שנים