בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) יח

בלאו"ה רישא לסיפא]. ונלע"ד דכוונתם דר"ל דרמי לי' לר"י כיסין אלוגין הי' מפרש המשנה דברישא באומר פרוטה בכיס זה הקדש הקדיש עתה פרוטה א' ולא שייך בדין ברירה וכמ"ש למעלה סי' ח' יעו"ש, ולכן ס"ל לרבנן דכולם בספק, ור"ע ס"ל דחייב אש"ת על ספק מעילות כמ"ש התוס' שם, אבל בסיפא באמר פרוטה מן כיס זה כו' הי' כוונתו מה שישאר אח"כ בשביל הקדש יהי' חל הקדש עליו, ומה שיוציא תחילה יהיו חולין להוצאותיו, וס"ל לתנא דמתני' יש ברירה שאותו פרוטה הוא הי' ראוי להיות נשאר באחרונה וחל עליו הקדש מתחלה בעת אמירתו ולכך מוציא והולך כו', וע"ז מקשה שפיר מהא דב' לוגין כו' דר"י ור"י ור"ש אוסרים וס"ל אין ברירה, וע"ז כתבו התוס' דאפי' ר"מ דס"ל יש ברירה היינו במפרש דבריו ומבררם שאמר ב' לוגין שאני עתיד להפריש בזה ס"ל די"ב וכמ"ש התוס' בפ' בכל מערבין ובכ"מ, אבל בגוונא דמתני' דאמר פרוטה מן כיס זה הקדש אינו מברר דבריו שמה שעתיד להוציאו באחרונה רק סתם כוונתו הי' כן. וא"כ בכה"ג מודה ר"מ דאין ברירה, וע"ז משני הש"ס באומר לא יפטור כו', ר"ל שאמר בפי' שלא יחול ההקדש עד שיוציא האחרונה שבכיס וכ"ז שלא יוציא האחרון לא יחול ההקדש כלל וא"כ הרי זה מברר דבריו ומהני לר"מ דאית לי' ברירה בכה"ג, וע"ז כתבו א"נ, דמהני אפי' למאן דלית לי' ברירה, והוא כמ"ש הגאון הנ"ל דאם פירש שלא יחול הדבר עד שיתברר אז לא שייך בדין ברירה כלל ולכ"ע מהני וכמ"ש התוס' בפ' מרובה וכנ"ל, הרי דלפי"ז לא ברירא להו להתוס' הך דינא, כי לתי' הראשון של התוס' לא מהני, או שיש לפרש שבתי' הראשון כוונתם שלא הי' כוונתו שיחול ההקדש אחר שיוציא האחרונה אלא יחול מיד לכשיוציא האחרונה והוי מברר דבריו, דומיא דהא דב' לוגין שאני עתיד להפריש דמהני למאן דאית לי' ברירה כנ"ל לפרש דבריהם, ואפשר שלזה כוון ג"כ הגאון הנ"ל

ח) עוד כתב הגאון בעל שאגת ארי' במה דכתב הרוקח הובא בהגהת מיימוני (פ"ו מה' חמץ ומצה) שטוב לומר כל מי שיגיע מצתי לידו הרי הוא שלו במתנה דומיא דמה ששנינו בסוכה, ומלמדין אותם לומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא שלו במתנה, דאף למ"ד אין ברירה ג"כ מהני, משום דכוונתו להקנותו בעת שיגיע לידו ואז כבר מבורר הוא, וכבר קדמו בזה הגאון מהרי"ט בתשובה, ואף שכתבתי למעלה דאם אומר סתם לא אמרינן דהי' כוונתו שיהי' חל לכשיתברר, משום דלאו כ"ע דיני גמירי, מ"מ כאן נראה כמ"ש מהרי"ט שם משום דודאי לא גמר להקנות עד שיגיע לידו דודאי למחר אם הי' מכיר לולב שלו הי' נוטלו, ואם בא אחר ללוקחו [הי'[ מעכב בידו, וא"כ ודאי דלא גמר להקנות לו כי אם אחר שיגיע לידו, ולפי מ"ש למעלה בסימנים הקודמים דלדידן דין ברירה ספיקא הוא א"ש בלאו"ה בהך דינא דרוקח, דכיון שיבוא ליד חבירו מצה שלו הוה ספק אי קנה או לו, וא"כ בספיקא דדינא אין מוציאין מיד המוחזק, ובכה"ג לא מקרי גזל כלל דספק גזל לא אסר רחמנא כמ"ש באו"ת סוף דיני תפיסה [ובמ"א כתבתי טעם לזה אף להפוסקים בכל ספק איסור תורה דאסור מן התורה, מ"מ בספק גזל מותר לגמרי כל שהוא ספיקא דדינא, והטעם דכמו שיש ספק למוחזק, כמו כן יש לתובעו וא"כ א"א לומר דמשום ספק איסור תורה הוא מחויב להחזיר, דמה יועיל דהא אם יחזיר לחבירו יהי' אצלו בספק איסור גזל והארכתי בזה במ"א]

הג"ה ועי' פ"ג דקדושין (ד' ס"ג ע"א) דמביא ברייתא דר' ס"ל אדם מקנה דבשלב"ל, דתניא לא תסגיר עבד אל אדוניו בלוקח עבד ע"מ לשחררו הכ' מדבר, ה"ד אמר ר"נ בר"י כגון דכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו. והנה רבי ס"ל דאין ברירה, כדאי' בסוגיא דפ' השולח הבאתי למעלה. וא"כ קשה היאך מהני השחרור למפרע, וצ"ל דמיירי שהשטר שחרור הוא עדיין אצל העבד עד אחר שקנאו, והרי זה דומה למקדש בשטר מעכשיו ולאחר ל' יום כל שלא נקרע השטר נגמר הקנין אח"כ, וא"כ אף דהוה מתנה על מה שאין בידו שתלוי בדין ברירה כמ"ש רש"י בהא דע"מ שירצה אבא, ובהא דמה היא באותם הימים, מ"מ מהני דהוה כאלו מקנה אחר שיתברר דמהני לכ"ע כמ"ש, ולפי שיטת הרמב"ן דבמתנה על דבר א' לכ"ע יש ברירה א"ש בלאו"ה ע"כ הג"ה: סימן כא דין המתחייב בשטר לכל מוכ"ז אי שייך בזה ברירה

א) מבואר הוא בח"מ סי' ס"א בשטר שכתוב בו שמתחייב עצמו לכל מי שמוציאו שכל המוציאו גובה בו, ודין זה מקורו מתשובת הרא"ש (כלל כ"ח סי' ח') וכבר האריכו בזה האחרונים, דלכאורה לפי מאי דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא אין בשטר זה ממש, וכבר דברו בזה הראשונים דהר"ן פ"ק דגיטין בסוגיא במעמד שלשתן כתב בשם הרמב"ן דבמע"ש, וכן אי כתב בשטר משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך יכול למחול, והטעם משום דאפי' כתב לי' הכי לא מהני לאשתעבודי בי' מדאורייתא דאין ברירה, וכתב ע"ז הר"ן ז"ל, ולמאי דכתיבנא לא קשיא דכי אמרינן אין ברירה הנ"מ במלתא דאי להאי לאו דהאי, אבל הכא אפשר שיהא משועבד לכל העולם זה אחר זה הלכך לא שייכא הכא ברירה כלל יעו"ש, והנה לשיטת רמב"ן יש לפקפק לכאורה בהא דאיתא בפ' האיש מקדש (ד' מ"ח ע"א) התקדשי לי בשטר חוב או שהי' לו מלוה אצל אחרים כו' ר"מ אומר מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת, ומסיק שם דפליגי בדשמואל במוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו כו' ובמלוה בע"פ פליגי בדרב הונא אי נקנה במעמ"ש, ש, ודקדקו משם התוס' והפוסקים דבמעמ"ש א"י למחול דאל"כ הי' יכול לומר דכ"ע אית להו דר"ה ופליגי